אחרי האובדן איך אתן מתמודדות עם השכונה ? האם

[גל213]

אחרי האובדן איך אתן מתמודדות עם השכונה ? האם

עברתם דירה מאז המקרה או חושבים על זה? גלית

 

[ETTY12]

כן כן עברתי דירה.......גל

עברנו דירה בערך כ-10 חודשים לאחר פטירתה של ביתי מלכי-ביתי הבכורה, ולא שעברנו אלא שהבת שלנו הצעירה יפעת ביקשה שגם נחליף את כל הרהיטים, כי היא לא יכלה לחיות עם המראות של הספות הכל כך מיוחדות שהיו לנו (שעשיתי בהזמנה מיוחדת לא הרבה זמן לפני) ובאמת החלפנו הכל, זה נתן תחושות מעורבות כאילו מה אני אכן נפרדת לא רק ממלכי אלא גם מכל הדברים שהיא כל כך אהבה, והסביבה ואת הדירה עצמה היא מאוד אהבה, בקיצור שום מצב לא קל לנו, אבל בהרבה מקרים הסביבה לוחצת ולכן אין מנוס.

כל מה שתעשי שיהיה בהצלחה.

 

[דליה ח]

כבר שנתיים אני מנסה...

למכור את הדירה שלנו. החדר של אודליה אומנם חדר חי, מלא בצעצועים בכל הצבעים, בכל הגדלים ,מיטת תינוק, שולחן וכסאות קטנים לילדים , אבל אף אחד לא נכנס לשם לשהות בו. הוא כמו חדר איחסון. מסודר לגמרי, אבל רק לאיחסון. לא ישנים שם, לא משחקים שם. זה קורע אותי , שרק אני נכנסת לשם. אני מנסה למכור, לא כל כך הולך, זה איזור יקר בירושלים, והמיתון עושה את שלו. יהיה לי קשה להפרד, אבל זה הכרחי מבחינתי ...לשמור על השפיות. אני יודעת שהתכוונת לשכונה, שבה ילדים מכירים אחד את השני, אבל זה לא המקרה אצלנו, אנחנו די חדשים בשכונה הזאת.

 

[ETTY12]

דליה היי....

אולי אני אבוא למכור לך את הדירה?????????? את יודעת מנסיוני במקצוע לי ברור שלכל דירה יש את הזמן שלה להימכר, כנראה זה לא הזמן, דווקא בניגוד למה שאת חושבת , אין בתחום הזה מיתון, השוק בוער....אדבר איתך על זה בטלפון ואתן לך כמה טיפים. אבל הכל יגיע כשהוא שלי לא שלך ולא של בעלי ...את יודעת.... יחליט, זהו ואין מנוס גם אם את לא מאמינה. את מכירה את השיר ההוא של זוהר ארגוב --שאנחנו יכולים לשאוף אבל רק הוא מחליט?? זהו...

 

[דליה ח]

אתי יקירתי.....

בעניין ההוא ,שהוא שלך, יש לי כמו שאת יודעת השגות קשות. ואוי לי אם אני צריכה לחכות להוא שיחליט. הוא הרי לא מכיר אותי בכלל. מעולם לא פניתי אליו, לא בכתב ולא בעל פה. נראה לי שאני לא בתפוצה שלו. ועכשיו ברצינות.............. אני אשמח לטיפים, כבר הבנתי ש..ריח עוגות , בית נקי ומסודר, אלה מסייעים למכירת דירה. אצלנו האוכלוסיה היא חרדית. חילונים לא באים לשכונה שלי. לא נראה לי שזה מה שיעודד אותם לקנות את הדירה. אם יש לך טיפים אחרים, אשמח לאמץ. ואגב, נותרנו אני ובעלי בדירה גדולה לבד, לאחר שהבן הקטן {26} עבר לגור בשכירות. כך שיש שני חדרים ריקים, שאני כמו אינפנטילית פותחת כל יום עשרות פעמים את הדלתות שלהם לבדוק אולי בכל זאת הוא הפתיע וחזר, ואולי בכל זאת אודליה התגעגעה לחדר שלה, למיטה שלה.... כך מאבדים את השפיות.

 

[שרון123]

אנחנו לא עברנו דירה

אפילו לא שקלנו את זה בהקשר של האובדן. אני אוהבת לחיות בבית בו ירדן גדלה(מגיל 3.5), אני אוהבת להיכנס לחדר שלה, ובאופן כללי להרגיש את הנוכחות שלה בבית. את הריהוט של החדר שלה פינינו לאחר האזכרה של שנה, וגם את רוב הבגדים. שמרנו הרבה מאד דברים, בפינות זיכרון מיוחדות, ואת החדר שלה הפכנו לחדר משפחה.

 

[חיה אש]

השכונה...

זו השכונה בה גיא גדל מגיל 5.5. כאן למד בבית ספר וכאן התעקש שנשאר .... הבית גדול מידי עבורנו (במיוחד שעכשיו בנינו גם ממ"ד) אבל נפשית קשה לנו עדיין להפרד . מהחדר בו אני יושבת עכשיו וכותבת מהמקלדת שהוא השתמש .. החדר שלו פעיל מאוד גם דניאל משתמש בו לצורכי המחשב ואפילו ישן כאן מספר פעמים (היחידי שאני מרשה לו) ואני חושבת שזה עזר לנו מאוד שפתחנו את החדר אני מניחה שבעתיד נעבור מכאן עם כל הקושי ועם כל הזכרונות.

 

[גל213]

מאוד קשה לי בשכונה,אבל גם אני לא רוצה לעזוב

את כל הזכורונות מהבית מהחדר שלו,הצבע של הקירות שהוא בחר,התיק שלו שחזר מבית הספר מונח על המיטה ,לא פתחתי אותו מאותו יום שנהרג.בעתיד אני מניחה שבעתיד אעבור דירה,השכונה היא די סגורה לאן שהולכים פוגשים אנשים מוכרים חבריו מהכיתה הורים של חבריו. גלית

 

[ariane]

רוצה לעוף מפה

לא מסוגלת להיות בבית הזה יותר. בית שראה כל כך הרבה דברים רעים בחיים שלי. עברתי בבית הזה 4 הריונות. 4 לידות. שני תינוקות רק הגיעו לבית הזה... ועכשיו נשאר לנו רק את עדן. רע לי כאן. על דבר מזכיר לי את המלאך הקטן שלי. אבל הבית לא שלי אך שייך להוריי שלא מוכנים למכור ולא מבינים את הצורך שלי. אז תקועה כאן.