"אחרי החגים" הגיע...
- פותח הנושא Dave1972
- פורסם בתאריך
אני גם צריך משהו לבוקר.
אז אני מסתפק בחצי פיתה, או כריך משתי פרוסות לחם (קל או שחור רגיל אבל בטח לא חלה או לא לחמנייה קלועה או לחמנייה בייגלה חם עם שומשום וזעתר
)
שם בפנים: טונה או חביתה או גבינה צהובה או גבינה לבנה.
והשאר זה ירקות: מלפפון / גמבה / חסה.
זה מספיק די והותר. כוס נס באמצע (עברתי מסוכרזית לכפית לא גדושה של סוכר) וזה מחזיק אותי סגור עד הצהריים.
אני סוג 1 אז אני מכסה בבולוס מהמשאבה.
אם אתה רגיל לאכול יותר, עדיף לחלק למנות קטנות למשך זמן.
למשל מנה קטנה יותר של פחמימות בבוקר ואז פרי או עוגייה קטנה לפני הצהריים.
הפיק הגדול של הלחמנייה הקלועה מאד לא רצוי, וקשה לרדת ממנו לערכים תקינים (175 זה לא תקין).
אז אני מסתפק בחצי פיתה, או כריך משתי פרוסות לחם (קל או שחור רגיל אבל בטח לא חלה או לא לחמנייה קלועה או לחמנייה בייגלה חם עם שומשום וזעתר
שם בפנים: טונה או חביתה או גבינה צהובה או גבינה לבנה.
והשאר זה ירקות: מלפפון / גמבה / חסה.
זה מספיק די והותר. כוס נס באמצע (עברתי מסוכרזית לכפית לא גדושה של סוכר) וזה מחזיק אותי סגור עד הצהריים.
אני סוג 1 אז אני מכסה בבולוס מהמשאבה.
אם אתה רגיל לאכול יותר, עדיף לחלק למנות קטנות למשך זמן.
למשל מנה קטנה יותר של פחמימות בבוקר ואז פרי או עוגייה קטנה לפני הצהריים.
הפיק הגדול של הלחמנייה הקלועה מאד לא רצוי, וקשה לרדת ממנו לערכים תקינים (175 זה לא תקין).
אני הורדתי לחם על כל סוגיו מהתפריט
אבל אל תהיה כמוני. אני לא רוצה להוריד לך את כל הלחם תמיד. דיברת על לחמניה בארוחת הבוקר ואני הצעתי לך סלט ירקות במקום (שמתי לב שלא אכלת ירקות בבוקר, וירקות זה מאד בריא). כשתדווח על סנדוויץ שקנית במזנון נמצא גם לזה פתרון.
אני גיליתי שזה ממש טוב לחשוב בקטן, עם פוקוס על מקרים בודדים. כל גרם פחמימה שהורדת מהתפריט זה פחות 20 מ"ג ל דצ"ל של סוכר בדם שהאינסולין שלך צריך לפנות ממנו. וזה מצטבר. על כל פחמימה שאתה אוכל אתה יכול לספור עד 10 ואז לשאול את עצמך, אולי אני יכול לאכול משהו אחר במקום. לא ברמת העקרון, ולא לתמיד, אלא כאן ועכשיו. וכל פעם שהורדת גרם פחמימה עשית לעצמך טובה גדולה (רק אל תחגוג את זה אח"כ באכילת עוגה).
 
אבל אל תהיה כמוני. אני לא רוצה להוריד לך את כל הלחם תמיד. דיברת על לחמניה בארוחת הבוקר ואני הצעתי לך סלט ירקות במקום (שמתי לב שלא אכלת ירקות בבוקר, וירקות זה מאד בריא). כשתדווח על סנדוויץ שקנית במזנון נמצא גם לזה פתרון.
אני גיליתי שזה ממש טוב לחשוב בקטן, עם פוקוס על מקרים בודדים. כל גרם פחמימה שהורדת מהתפריט זה פחות 20 מ"ג ל דצ"ל של סוכר בדם שהאינסולין שלך צריך לפנות ממנו. וזה מצטבר. על כל פחמימה שאתה אוכל אתה יכול לספור עד 10 ואז לשאול את עצמך, אולי אני יכול לאכול משהו אחר במקום. לא ברמת העקרון, ולא לתמיד, אלא כאן ועכשיו. וכל פעם שהורדת גרם פחמימה עשית לעצמך טובה גדולה (רק אל תחגוג את זה אח"כ באכילת עוגה).
 
"זה לא פשוט"
חיים בלי רגל גם הם לא פשוטים. דיאליזה היא לא פרוצדורה פשוטה. עיוורון, על פי השמועה, גם לא הוא הדבר הכי פשוט שאפשר להעלות על הדעת. ואתה צודק, גם שמירה על דיאטה נכונה היא לא דבר פשוט. עכשיו תבחר עם איזה "לא פשוט" אתה מעדיף להתמודד.
 
השאלה אם רמות הסוכר שתיארת אמורות להדאיג אותך מראה שאתה לא יודע מספיק על המחלה, כך שמלבד התשובה שקיבלת ("כן, זה אמור להדאיג אותך") אולי נכון להמליץ לך המלצה כללית להרחיב את הידע שלך בנוגע לסוכרת. יש ספרים, יש אינטרנט, יש המון חומר.
(סליחה על האגרסיביות של התגובה שלי. אני מניח שאני זקוק לתזכורות האלה עבור עצמי, מפעם לפעם
)
 
 
חיים בלי רגל גם הם לא פשוטים. דיאליזה היא לא פרוצדורה פשוטה. עיוורון, על פי השמועה, גם לא הוא הדבר הכי פשוט שאפשר להעלות על הדעת. ואתה צודק, גם שמירה על דיאטה נכונה היא לא דבר פשוט. עכשיו תבחר עם איזה "לא פשוט" אתה מעדיף להתמודד.
 
השאלה אם רמות הסוכר שתיארת אמורות להדאיג אותך מראה שאתה לא יודע מספיק על המחלה, כך שמלבד התשובה שקיבלת ("כן, זה אמור להדאיג אותך") אולי נכון להמליץ לך המלצה כללית להרחיב את הידע שלך בנוגע לסוכרת. יש ספרים, יש אינטרנט, יש המון חומר.
(סליחה על האגרסיביות של התגובה שלי. אני מניח שאני זקוק לתזכורות האלה עבור עצמי, מפעם לפעם
 
 
ladybug4NLP
Active member
אבו זקן - כל מילה בסלע
מעניין
למה חשבת שסביבות 170 זה טוב, אם מישהו אמר לך את זה או שזה פשוט יותר טוב מ-200?...
כפי שהבנת ממה שענו לך, 170 זה ערך שממש לא טוב להסתובב איתו כל היום. אפשר להגיע אליו מידי פעם לזמן קצר אבל זה ממש ממש לא "מפתיע לטובה" באופן כללי.
 
אז מעבר למה שכבר אמרו (לנסות להוסיף יותר ירקות וחלבונים לתזונה ולהפחית פחמימות "רעות"), איך אתה עם פעילות גופנית? במצבך זה ממש הכרחי כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
למה חשבת שסביבות 170 זה טוב, אם מישהו אמר לך את זה או שזה פשוט יותר טוב מ-200?...
כפי שהבנת ממה שענו לך, 170 זה ערך שממש לא טוב להסתובב איתו כל היום. אפשר להגיע אליו מידי פעם לזמן קצר אבל זה ממש ממש לא "מפתיע לטובה" באופן כללי.
 
אז מעבר למה שכבר אמרו (לנסות להוסיף יותר ירקות וחלבונים לתזונה ולהפחית פחמימות "רעות"), איך אתה עם פעילות גופנית? במצבך זה ממש הכרחי כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
חבל
ראשית, אם היה לי חלק באותו יאוש אני מתנצל. שנית, יאוש הוא תגובה הרסנית לא פחות מזלזול. למרות מה שאתה מרגיש כרגע, אני ומליוני אנשים אחרים בעולם מוכיחים שיש דרך שלישית! חלק גדול מהשינויים הנדרשים באורח החיים נראים קשים יותר ממה שהם באמת, אחרי שמתרגלים אליהם. נכון, יש תקופה לא קצרה עד שאותם שינויים הופכים להיות טבע שני ואתה מפסיק לחשוב עליהם כעל ויתור כואב, אבל התקופה הזאת עוברת, ואחריה אתה מנהל אורח חיים סביר בהחלט (אמנם בלי צ'יפס) ולא מרגיש שעולמך חרב עליך.
את זה אני מספר מנסיון אישי. לפני שגילו אצלי סוכרת (לפני כעשר שנים) התפריט שלי היה מורכב מהמון פחמימות מכל הסוגים: לחמים, פיתות, פסטה, תפו"א, אורז - הבשר היה רק הקישוט של הצלחת לידם... הייתי גם בטטת כורסא כשהפעילות הגופנית שעשיתי התבטאה בעיקר בהליכה לשירותים... והיום? אני חי בשלום עם תפריט דל פחמימות וקורע את עצמי בחד"כ שלוש פעמים בשבוע. יחד עם שני מטפורמין ביום ה A1C שלי, שנמדד אתמול, הוא 6.3 - הנמוך ביותר מאז גילו לי את המחלה(1)! כדי להסיר ספק: אני לא מהאנשים האלה בעלי רצון ברזל שמסוגלים להחליט החלטות כאלה ולעמוד בהן בקלות. אבל ע"י הצבת יעדי ביניים שיחסית קל להשיג אותם הגעתי למקום בו אין לי יותר מדי בעיות לשמור על אורח החיים הזה. כמה דקות הליכה ביום (אבל בכל יום, בלי שום יוצא מן הכלל) ותשומת לב לערך הגליקמי של פחמימות שונות הם התחלה טובה.
גילוי נאות: במקרה האישי שלי, ויתור על מתוקים לא היווה בעיה כי מאז ומעולם לא היתה לי חולשה כלפיהם. אני שותה קפה בלי שום ממתיק כבר שנים רבות, הרבה לפני שגילו אצלי את המחלה.
___________
(1) זה המקום לברך אותי על ההישג!
ראשית, אם היה לי חלק באותו יאוש אני מתנצל. שנית, יאוש הוא תגובה הרסנית לא פחות מזלזול. למרות מה שאתה מרגיש כרגע, אני ומליוני אנשים אחרים בעולם מוכיחים שיש דרך שלישית! חלק גדול מהשינויים הנדרשים באורח החיים נראים קשים יותר ממה שהם באמת, אחרי שמתרגלים אליהם. נכון, יש תקופה לא קצרה עד שאותם שינויים הופכים להיות טבע שני ואתה מפסיק לחשוב עליהם כעל ויתור כואב, אבל התקופה הזאת עוברת, ואחריה אתה מנהל אורח חיים סביר בהחלט (אמנם בלי צ'יפס) ולא מרגיש שעולמך חרב עליך.
את זה אני מספר מנסיון אישי. לפני שגילו אצלי סוכרת (לפני כעשר שנים) התפריט שלי היה מורכב מהמון פחמימות מכל הסוגים: לחמים, פיתות, פסטה, תפו"א, אורז - הבשר היה רק הקישוט של הצלחת לידם... הייתי גם בטטת כורסא כשהפעילות הגופנית שעשיתי התבטאה בעיקר בהליכה לשירותים... והיום? אני חי בשלום עם תפריט דל פחמימות וקורע את עצמי בחד"כ שלוש פעמים בשבוע. יחד עם שני מטפורמין ביום ה A1C שלי, שנמדד אתמול, הוא 6.3 - הנמוך ביותר מאז גילו לי את המחלה(1)! כדי להסיר ספק: אני לא מהאנשים האלה בעלי רצון ברזל שמסוגלים להחליט החלטות כאלה ולעמוד בהן בקלות. אבל ע"י הצבת יעדי ביניים שיחסית קל להשיג אותם הגעתי למקום בו אין לי יותר מדי בעיות לשמור על אורח החיים הזה. כמה דקות הליכה ביום (אבל בכל יום, בלי שום יוצא מן הכלל) ותשומת לב לערך הגליקמי של פחמימות שונות הם התחלה טובה.
גילוי נאות: במקרה האישי שלי, ויתור על מתוקים לא היווה בעיה כי מאז ומעולם לא היתה לי חולשה כלפיהם. אני שותה קפה בלי שום ממתיק כבר שנים רבות, הרבה לפני שגילו אצלי את המחלה.
___________
(1) זה המקום לברך אותי על ההישג!
האמת היא...
שאתמול באמת הייתי מיואש. אפילו אכלתי בנסיעה לעבודה את הקרמבו שהבת שלי שכחה במוצ"ש באוטו.
וזה עוד אחרי שתקעתי 2 לחמניות בבית (וגלוקומין אחד).
אבל איכשהו משהו כנראה כן השתנה. ובארוחת הצהריים ויתרתי על כל הדברים הטובים. כמעט. לקחתי דג, כף (אחת! לא מאמין שהצלחתי לעשות את זה) של אורז, וירקות מבושלים. הייתי 180 לפני א. הצהריים. באופן מפתיע, שבאמת באמת הפתיע אותי, הייתי רק 145 ב-17:00.
הדבר הזה דחף אותי להצטרף לאימון שני של רכיבה על אופניים עם קבוצה מקומית. 20 ק"מ. חשבתי כמה פעמים באמצע להפסיק ולחזור הביתה אבל הכרחתי את עצמי בגלל הסוכר. הייתי די מרוצה מעצמי שהצלחתי לסיים.
 
מצד שני, הבוקר הייתי 178. שהפתיע אותי לרעה, בעיקר לאחר האימון של אתמול. גם לא אכלתי יותר מדי אתמול.
אולי תייעץ לי בזה - אתמול לפני הרכיבה לא רציתי לצאת על קיבה ריקה, אז אכלתי ברנפלקס (כזה שמומלץ ע"י האגודה) עם חלב. זה במקום לתקוע עוד לחמניה או שתיים. כשחזרתי מהרכיבה (לצערי קצת אחרי 23:00) אכלתי כף אורז עם ירקות ובשר. באמת לא הרבה ולא בכמויות שאני רגיל (אוהב) לאכול בדר"כ. וגלוקומין לאחריו.
אז איך בכל זאת 178? אולי בגלל שלא עברו 12 שעות בין האוכל למדידה? האמת שזה קצת מייאש לראות את הערכים האלה. אבל אני אנסה שוב היום בצהריים. מקווה גם להתמיד עם הספורט.
אגב, כשאתה אומר הליכה של כמה דקות בכל ערב - כמה דקות בדיוק?
שאתמול באמת הייתי מיואש. אפילו אכלתי בנסיעה לעבודה את הקרמבו שהבת שלי שכחה במוצ"ש באוטו.
וזה עוד אחרי שתקעתי 2 לחמניות בבית (וגלוקומין אחד).
אבל איכשהו משהו כנראה כן השתנה. ובארוחת הצהריים ויתרתי על כל הדברים הטובים. כמעט. לקחתי דג, כף (אחת! לא מאמין שהצלחתי לעשות את זה) של אורז, וירקות מבושלים. הייתי 180 לפני א. הצהריים. באופן מפתיע, שבאמת באמת הפתיע אותי, הייתי רק 145 ב-17:00.
הדבר הזה דחף אותי להצטרף לאימון שני של רכיבה על אופניים עם קבוצה מקומית. 20 ק"מ. חשבתי כמה פעמים באמצע להפסיק ולחזור הביתה אבל הכרחתי את עצמי בגלל הסוכר. הייתי די מרוצה מעצמי שהצלחתי לסיים.
 
מצד שני, הבוקר הייתי 178. שהפתיע אותי לרעה, בעיקר לאחר האימון של אתמול. גם לא אכלתי יותר מדי אתמול.
אולי תייעץ לי בזה - אתמול לפני הרכיבה לא רציתי לצאת על קיבה ריקה, אז אכלתי ברנפלקס (כזה שמומלץ ע"י האגודה) עם חלב. זה במקום לתקוע עוד לחמניה או שתיים. כשחזרתי מהרכיבה (לצערי קצת אחרי 23:00) אכלתי כף אורז עם ירקות ובשר. באמת לא הרבה ולא בכמויות שאני רגיל (אוהב) לאכול בדר"כ. וגלוקומין לאחריו.
אז איך בכל זאת 178? אולי בגלל שלא עברו 12 שעות בין האוכל למדידה? האמת שזה קצת מייאש לראות את הערכים האלה. אבל אני אנסה שוב היום בצהריים. מקווה גם להתמיד עם הספורט.
אגב, כשאתה אומר הליכה של כמה דקות בכל ערב - כמה דקות בדיוק?
אני לא רופא
כך שלא אייעץ לך, אבל התוצאות של מדידה לאחר צום לילה אינן פונקציה של הפעילות ביום הקודם בלבד. אצלי הן משתנות מיום ליום בלי שאני מסוגל להבחין שטריגר לשינויים האלה.
 
האם אתה נמצא במעקב ויעוץ אצל רופא מומחה או במרפאת סוכרת? נראה לי שמאד כדאי לך. תיקון: נראה לי שחיוני עבורך!
כך שלא אייעץ לך, אבל התוצאות של מדידה לאחר צום לילה אינן פונקציה של הפעילות ביום הקודם בלבד. אצלי הן משתנות מיום ליום בלי שאני מסוגל להבחין שטריגר לשינויים האלה.
 
האם אתה נמצא במעקב ויעוץ אצל רופא מומחה או במרפאת סוכרת? נראה לי שמאד כדאי לך. תיקון: נראה לי שחיוני עבורך!
התוצאה של הבוקר תלויה במה שקורה בלילה
האנדוקרינולוגית שלי (וגם הדיאטנית בזמנו) אמרו לי ששעה-שעתיים לפני השינה, צריך לאכול פחמימה עם שומן. נניח, פריכית אורז/פרוסת לחם קל עם מרגרינה או משהו.
אם לא עושים את זה, הכבד מייצר סוכר בלילה, וקמים עם גבוה.
כשאוכלים פחמימה עם שומן, אז מחדירים סוכר בצורה איטית לדם (האיטיות בגלל השומן)
 
אם ארוחת הערב לא הייתה עשירה בפחמימות, גם מיני מגנום יעשה את העבודה של מנת פחמימה (קצת יותר ממנה)+שומן
 
האנדוקרינולוגית שלי (וגם הדיאטנית בזמנו) אמרו לי ששעה-שעתיים לפני השינה, צריך לאכול פחמימה עם שומן. נניח, פריכית אורז/פרוסת לחם קל עם מרגרינה או משהו.
אם לא עושים את זה, הכבד מייצר סוכר בלילה, וקמים עם גבוה.
כשאוכלים פחמימה עם שומן, אז מחדירים סוכר בצורה איטית לדם (האיטיות בגלל השומן)
 
אם ארוחת הערב לא הייתה עשירה בפחמימות, גם מיני מגנום יעשה את העבודה של מנת פחמימה (קצת יותר ממנה)+שומן
 
זו לא איזו אמת מוחלטת...
אני לא אוכל פחמימה לפני השינה, והכבד שלי כבר למד לא לייצר סוכר בלילה (או לייצר כל כך מעט, שעד הבוקר זה נעלם).
ראשית, כנראה שההרגל של הכבד לייצר סוכר בלילה תלוי בכלל באב המזון השלישי - חלבונים. הגוף לא יודע לאגור חלבונים (כלומר חומצות אמינו). הוא יכול להחזיק אותן במצבן הבסיסי כמה שעות בגוף. מה שהגוף לא משתמש בו במהלך הכמה שעות האלה מגיע בסופו של דבר לכבד, שם הוא הופך לסוכר. זה כמעט המסלול המטאבולי היחיד לחומצות אמינו שאינן נדרשות לבניית חלבונים. ולכן מי שאוכל הרבה חלבון בערב, אבל לא עושה, נניח, פעילות גופנית שיוצרת דרישה לחלבון - בלילה החלבון יהפוך לסוכר.
כדי למנוע את זה, אני סיגלתי לעצמי הרגל של מעט פעילות גופנית מאוחר בערב (לפחות. לפעמים כל הפעילות הגופנית שלי היא בערב, ואז זה הרבה)
שנית - אני מאמין גדול בכך שניתן ללמוד להבין להשפיע לאמן ולשלוט גם על תהליכים פיזיולוגיים בגוף באמצעות פידבק מתאים. זה מתחיל בלזהות אותם, ואח"כ בלהבין מתי הם קורים ומה משפיע עליהם, ואז אפשר להתחיל לתרגל שינויים קלים בהם (לדחות אותם בקצת, וכו'), ויכול להגיע לשליטה מרשימה בחלק לא מבוטל של התהליכים הפיזיולוגיים ה"אוטומטיים" של הגוף.
אני רוצה להאמין שחלק גדול מהאיזון שהגעתי אליו בחודשים האחרונים נובע מכך שאני ממש יודע ומשפיע על מתי וכמה הגוף מייצר סוכר. ולא. זה כבר לא קורה אצלי בלילה בהיקפים מטורפים, גם אם אני לא אוכל פחמימה ושומן.
 
לעומת זאת, זה קרה לי היום סתם כך באמצע היום בתל אביב בלי אזהרה מוקדמת. 160 בלי שום התראה (ובלי שבשעות שלפני כן אכלתי משהו חשוד). אז אולי אני סתם משלה את עצמי. אופציה שתמיד צריך לקחת ברצינות
אני לא אוכל פחמימה לפני השינה, והכבד שלי כבר למד לא לייצר סוכר בלילה (או לייצר כל כך מעט, שעד הבוקר זה נעלם).
ראשית, כנראה שההרגל של הכבד לייצר סוכר בלילה תלוי בכלל באב המזון השלישי - חלבונים. הגוף לא יודע לאגור חלבונים (כלומר חומצות אמינו). הוא יכול להחזיק אותן במצבן הבסיסי כמה שעות בגוף. מה שהגוף לא משתמש בו במהלך הכמה שעות האלה מגיע בסופו של דבר לכבד, שם הוא הופך לסוכר. זה כמעט המסלול המטאבולי היחיד לחומצות אמינו שאינן נדרשות לבניית חלבונים. ולכן מי שאוכל הרבה חלבון בערב, אבל לא עושה, נניח, פעילות גופנית שיוצרת דרישה לחלבון - בלילה החלבון יהפוך לסוכר.
כדי למנוע את זה, אני סיגלתי לעצמי הרגל של מעט פעילות גופנית מאוחר בערב (לפחות. לפעמים כל הפעילות הגופנית שלי היא בערב, ואז זה הרבה)
שנית - אני מאמין גדול בכך שניתן ללמוד להבין להשפיע לאמן ולשלוט גם על תהליכים פיזיולוגיים בגוף באמצעות פידבק מתאים. זה מתחיל בלזהות אותם, ואח"כ בלהבין מתי הם קורים ומה משפיע עליהם, ואז אפשר להתחיל לתרגל שינויים קלים בהם (לדחות אותם בקצת, וכו'), ויכול להגיע לשליטה מרשימה בחלק לא מבוטל של התהליכים הפיזיולוגיים ה"אוטומטיים" של הגוף.
אני רוצה להאמין שחלק גדול מהאיזון שהגעתי אליו בחודשים האחרונים נובע מכך שאני ממש יודע ומשפיע על מתי וכמה הגוף מייצר סוכר. ולא. זה כבר לא קורה אצלי בלילה בהיקפים מטורפים, גם אם אני לא אוכל פחמימה ושומן.
 
לעומת זאת, זה קרה לי היום סתם כך באמצע היום בתל אביב בלי אזהרה מוקדמת. 160 בלי שום התראה (ובלי שבשעות שלפני כן אכלתי משהו חשוד). אז אולי אני סתם משלה את עצמי. אופציה שתמיד צריך לקחת ברצינות
(ובלי קשר אני מודד כ3-6 פעמים ביום, כך שיש לי הסתברות לתפוס ארועים כאלה)הכל זה משחק של פחמימות/שומנים
אתה צריך להתחיל לקרוא את התוויות של מה שאתה אוכל ולספור מנות פחמימה.
מנת פחמימה = 15 גרם פחמימה.
 
מיני מגנום הוא בין 12 ל19 גרם פחמימה (תלוי איזה), ובגלל שהוא גלידת שמנת, אז הסוכר בו יתפרק לאט.
לי, גיליתי שהוא לא מזיק, ולא מקפיץ לי את הסוכר. כל אחד מגיב אחרת, וזה תלוי מאוד ברמות האיזון שלך. (ארוחת ערב שכללה שתי חתיכות לברק בתנור, עגבניות שרי, וחצי שעה אחרי המיני מגנום - שעתיים אחרי בבדיקה באחתעשרה בלילה 110, בבוקר שאחרי ב7 בבוקר 120)
אתה צריך להתחיל לקרוא את התוויות של מה שאתה אוכל ולספור מנות פחמימה.
מנת פחמימה = 15 גרם פחמימה.
 
מיני מגנום הוא בין 12 ל19 גרם פחמימה (תלוי איזה), ובגלל שהוא גלידת שמנת, אז הסוכר בו יתפרק לאט.
לי, גיליתי שהוא לא מזיק, ולא מקפיץ לי את הסוכר. כל אחד מגיב אחרת, וזה תלוי מאוד ברמות האיזון שלך. (ארוחת ערב שכללה שתי חתיכות לברק בתנור, עגבניות שרי, וחצי שעה אחרי המיני מגנום - שעתיים אחרי בבדיקה באחתעשרה בלילה 110, בבוקר שאחרי ב7 בבוקר 120)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.