ketty the sheep
New member
אחרי הצו הראשון.
תמיד האמנתי שכשאלך לצו הראשון, יהיה לי את האומץ לסרב. עוד מכיתה ו' ידעתי ש'צבא זה רע וכו'', ובמהלך השנים גם גיבשתי עמדה מוצקה והגיונית בעניין. כשהגעתי ללשכת גיוס באר שבע, קפאתי במקום. התחלתי להתנהג כמו על מתגייסת רגילה שלא אכפת לה לשרת ואין לה שום בעיה עם זה. גם באימות נתונים וגם בשאלון הפסיכוטכני לא אמרתי מילה נגד הצבא, כי פחדתי. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעמוד בזה, אם היו מתחילים לשאול אותי שאלות. הפחד מהצבא היה שם תמיד, אפילו לפני שכל השכבה שלי יצאה לגדנ"ע רעדתי מפחד כשהמחנכת שלי ניסתה לשכנע אותי לצאת, אבל אפילו על מחשבה של לראות את עצמי מחזיקה נשק ולובשת מדים גרמה לי לבכות, להקיא ולבצע עוד שלל של פעולות לא מובנות שכמעט הובילו לפגיעה עצמית. זה חזר על עצמו גם כשקיבלתי את הצו הראשון וגם במהלך ההתייצבות בצו הראשון, אבל שם שלטתי בזה ונראיתי והתנהגתי בסדר גמור. אני כל כך מצטערת שזה מה שעשיתי. אתמול קיבלתי תאריך גיוס וכמעט התעלפתי. אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לעבור את זה בשלום. לא נראה לי שאני אוכל לבלות שנתיים בתור חיילת, בתור הדבר האחרון בעולם שאי פעם תיארתי לעצמי שאהיה. אני לא חושבת שאני אוכל לעבור את זה בלי להתחרפן לגמרי, כי אפילו כשמזכירים לי את המערכת הנ"ל זה גורם לי לעשות כלמיני דברים מוזרים. הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולהיות יותר אמיצה בצו
. האם זה מאוחר מדי? האם יש משהו שאוכל לעשות כדי לצאת מזה? יש לי עוד סיכוי? אף פעם לא התחרטתי כך על משהו שעשיתי
. וסליחה שההודעה יצאה רגשנית ופלצנית מדי, זו הדרך היחידה שאני יכולה לבטא את עצמי בנושא.
תמיד האמנתי שכשאלך לצו הראשון, יהיה לי את האומץ לסרב. עוד מכיתה ו' ידעתי ש'צבא זה רע וכו'', ובמהלך השנים גם גיבשתי עמדה מוצקה והגיונית בעניין. כשהגעתי ללשכת גיוס באר שבע, קפאתי במקום. התחלתי להתנהג כמו על מתגייסת רגילה שלא אכפת לה לשרת ואין לה שום בעיה עם זה. גם באימות נתונים וגם בשאלון הפסיכוטכני לא אמרתי מילה נגד הצבא, כי פחדתי. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעמוד בזה, אם היו מתחילים לשאול אותי שאלות. הפחד מהצבא היה שם תמיד, אפילו לפני שכל השכבה שלי יצאה לגדנ"ע רעדתי מפחד כשהמחנכת שלי ניסתה לשכנע אותי לצאת, אבל אפילו על מחשבה של לראות את עצמי מחזיקה נשק ולובשת מדים גרמה לי לבכות, להקיא ולבצע עוד שלל של פעולות לא מובנות שכמעט הובילו לפגיעה עצמית. זה חזר על עצמו גם כשקיבלתי את הצו הראשון וגם במהלך ההתייצבות בצו הראשון, אבל שם שלטתי בזה ונראיתי והתנהגתי בסדר גמור. אני כל כך מצטערת שזה מה שעשיתי. אתמול קיבלתי תאריך גיוס וכמעט התעלפתי. אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לעבור את זה בשלום. לא נראה לי שאני אוכל לבלות שנתיים בתור חיילת, בתור הדבר האחרון בעולם שאי פעם תיארתי לעצמי שאהיה. אני לא חושבת שאני אוכל לעבור את זה בלי להתחרפן לגמרי, כי אפילו כשמזכירים לי את המערכת הנ"ל זה גורם לי לעשות כלמיני דברים מוזרים. הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולהיות יותר אמיצה בצו
