אחרי לידה זה הבעיה???

[יחיאב]

אחרי לידה זה הבעיה???

אצלי לפני לידה זה הבעיה. מהרגע שאשתי קיבלה את ההודעה מהבדיקה הביתית שהיא בהיריון- אין לי אישה בבית! מאז ללכת מבלטה לבטלה בסלון הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבורה! אם מישהו מכיר מישהי שמוכנה לתפקד על תקן אשתי ל5-6 החודשים הקרובים, אני אשמח מאוד. לאשתי לא איכפת. וגם אם איכפת, אין לה את היכולת להתנגד. היא על הספה מכורבלת תחת השמיכה ובולסת פרוסות לחם. דרישות התפקיד: אוהבת, חמה ואיכפתית. לא קנאית (לפחות לא לחסרות ישע השוכבות על הספה לידן), לא רכושנית (כי את לא הולכת לקבל חצי מכספי אחרי שאשתי תחזור לחיי!), כנועה וצייתנית. בעלת חוש הומור, וגם אם לא, אז מספיק שתדע מתי לצחוק מהבדיחות שלי. אז אולי מישהו מוכן לפתוח פורום "נשים לפני לידה"? אבל שזה לא יהיה רק לנשים.

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo19.gif ורק על סקס לא אמרת מילה, יפה.

 

[יחיאב]

מחשש לתביעה על נקרופיליזם...

 

[היידי אור]

העלת לי חיוך על הבוקר ../images/Emo13.gif

 

[lulyK]

ואותי הוא ביאס ברמות.

 

[יחיאב]

נו, אז את לא תוכלי להיות אשתי

לא נורא, אני מבין שאת כבר מסודרת.

 

[lulyK]

לצערי אני מסודרת עם מישהו

שנשמע בדיוק כמוך כשהייתי בהריון

(בגלל זה הבאסה. כבר רואה איך ייראה ההריון הבא, כשבנוסף למבקר הראשי מתרוצץ מסביב גם פעוט שלא מוכן לראות אותי על הספה)

 

[משוש30]

אם מעבר לציניות ולהומור יש דברים

בגו (בתפיסה שלך של אישתך בהריון) למה שלא נפתח את זה לדיון יותר רציני ומעמיק?

 

[יחיאב]

בבקשה אתה מוזמן

התופעה הרי ידועה. רק ניסיתי להפגין את תחושת התסכול של הבעל.

 

[צהלולים]

יחיאב - אני מאד מאד אשמח לשמוע על

התסכולים בהריון מנקודת מבטו של האב לעתיד... אם תוכל לפרט, אני אשמח מאד! ואל תחסוך במילים... שפוך כל מה שיש לך... מחכה בקוצר רוח.

 

[משוש30]

קדום כל אני "את" ../images/Emo8.gif וסליחה על

האורך...חוץ מזה אני יכולה להבין מאיפה התחושות שלך מגיעות. לפני שהייתי בהריון היה נראה לי שכל הנשים האלו בהריון פשוט מתפנקות ומנצלות את המצב (מודה מודה מודה לא לסקול אותי עכשיו...). עד שחוויתי הריון בעצמי ועוד היה לי הריון קל למדי. פתאום התחילו מצבי רוח בלתי נשלטים לחלוטין עם בכי מכל שטות, בחילות והקאות ועייפות איומה בשליש הראשון, צרבות מגעילות וכאבי גב בשליש השלישי,קושי לישון בלילה, וריצה כל חצי שעה לשירותים. עם כל זה הייתי צריכה להמשיך כרגיל בעבודה ובלימודים. אני זוכרת שבשליש הראשון הייתי באוניברסיטה וחשבתי ששום גבר בעולם שהיה מרגיש ככה לא היה מגיע לעבודה. פשוט אין מצב...וזה היה הריון קל בלי בצקות ובלי שמירות ובלי ובלי ובלי... אני יודעת שאי אפשר להסביר את זה עד שלא מרגישים את זה. ויותר מזה שוכחים. הגבר כבר שכח לגמרי ואפילו אני שוכחת. אני זוכרת את המחשבות שאם ככה מרגישים בהריון זה ההריון האחרון שלי אבל זה כבר לא כל כך מוחשי. בקיצור אני יודעת שאם אתה לא עובר את זה פיזית אז באמת אי אפשר להבין ואני גם יודעת שיש נשים שמנצלות את מצבן מעבר למצבן הפיזי האמיתי אבל תאמין לי. אולי הריון זה לא מחלה אבל זה מה זה דומה... קצת מזכיר את מה שקורה אחרי הלידה. הגברים הולכים לעבודה חוזרים עייפים הביתה ואז האישה דוחפת להם את הילד והולכת לנוח. והגבר מרגיש, בצדק מבחינתו, שיש לו הרעה בתנאים והוא עבד כל היום ומה לא מגיע לו לנוח?? ומה הקטע הרי היא הייתה כל היום בבית והוא עבד. ושוב אני יכולה מאד להבין את זה מבחוץ רק שזה כל כך לא ככה. אני לא מכירה עבודה יותר קשה ומתישה מלהיות אמא (או הורה) במשרה מלאה. כשאני הולכת היום לעבודה אני מרגישה שזה סוג של חופש. כשמתן היה בן 3 חודשים בעלי לקח חודש חופש ונשאר איתו בבית. באמצע ה"חופש" הוא בא אלי והודה שהרבה פעמים הוא התעצבן (בשקט הוא לא אמר לי אז כלום) שהוא חוזר הביתה והבית מבורדק ולא עשיתי כלום ורק עכשיו הוא מבין מה זה להישאר עם הילד כל היום בבית והוא מעריך את מה שעשיתי. מה שאני מנסה להגיד שכן. התנאים שלך הורעו ללא ספק. וכן הנוחות, הספונטאניות,החופש שלך רגעי המנוחה שלך כולם יעברו שינוי לרעה עוד יותר גדול כשהילד יוולד. אבל שניכם (!!) משלמים את המחיר. ותאמין לי, המחיר שהיא משלמת גבוה יותר. גם אם זה נראה לך אחרת. מי אמר שזה קל להיות הורים? אבל באמת שלא הכל שחור. אני לא רוצה לחזור על קלישאות של האהבה הגדולה שהילד מכניס לחייך,ועוד כהנה וכהנה כי לא בזה עסקינן... בקיצור אני ממש מתנצלת גם על האורך וגם על הרצינות חוסר הציניות וההומור אבל החלטתי שאני עונה לך ברצינות.

 

[אנידס]

../images/Emo45.gif

 

[orlyfu]

יש לי רגשות מעורבים כלפיך...

מצד אחד שעשעת אותי ומצד שני, את מי מעניין ה"סבל" שלך? אני רוצה שתבין שאני לא מתכוונת להיות גסת רוח אלא, בתור אחת שעברה הריון קשה מנשא אני מאד מבינה את אשתך. לא פרטת אם היא מרגישה טוב בסה"כ או לא. בכל אופן, עד שלא תהיה בהריון אין לך מושג מה זה אומר. אם בעלי למשל היה צריך לעבור הריון כמו שלי, הוא היה מתפטר אחרי יום!!!! אז כל מה שאני מציעה לך זה להיות סופר אמפטי. לשים את עצמך קצת בצד ולפרגן לאשתך. תנסה אתה לעבור את כל השינויים ההורמונליים והפיזיים האלה. מה דעתך שהחזה שלך יתחיל לכאוב פתאום כל הזמן, הבחילות לא יעזבו אותך רגע, כל פעם שתרכן קצת קדימה תרגיש שאתה הולך להקיא. ב 5 בבוקר תתעורר גווע ברעב ומת להקיא ביחד. רוצה עוד? חמודי, אין לך זכות דיבור. אולי נכנסת לסרט שלא הכינו אותך אליו... אבל wake up and smell the coffee, שכחתי, גם ריח של קפה אתה לא יכול לסבול עכשיו... חיבוקים ובהצלחה.

 

[Arfilit]

גמני קצת מתבאסת

לי באופן אישי היה הריון קלי קלות - ממש לפי הזמנה, אבל, בשיחה אחת אמרתי לבוס שלי שרק לאישה בהריון מותר להגיד ש"הריון זה לא מחלה". הריון יכול להיות קשה קשה קשה קשה. כואב, מעייף, מתסכל, מבלבל, מורט עצבים וגוף - ובדיוק במצבים כאלה הנשים - ואנשים בכלל - צריכים הרבה אמפטיה. בהנחה שאתה לא מתבדח - הרי שחוסר היכולת לראות את האחר ואת הקושי שלו - והריכוז בקושי שלך להתמודד עם הקושי שלו - מאוד מצערים בעיני.

 

[אדר שלי]

גם אותי אתה מבאס, אבל הדיון טוב

אתה לא מבין חצי דבר ממה זה להיות אישה בעולם הזה, ועוד להיות בהריון. בלי קשר להריון הכי קל בעולם שהיה לי, מכירה נשים עם הריון קשה ובעל בלתי מפרגן. ומהמקום הזה אתה מבאס אותי. לא מספרים לנו וגם לכם, הגברים, על כך, שאחרי הסקס המדהים שבו עשיתם את העובר הנוכחי שלכם, מגיע שינוי, אולי הדרמטי ביותר בחייך, ולא תמיד אתה מוכן אליו (וכמו שאתה נקרא, אתה לא ממש מוכן אליו...) אני לא יודעת איך תתייחס אל אשתך אחרי הלידה (בעלי עד היום טוען שאני "גיבורת-על" כי עברתי את מה שעברתי כדי להביא את הילד שלי לעולם), אבל שתדע לך, שההריון הוא מצב זמני, ההורות לא. כל הקלישאות על גידול ילדים נכונות והאהבה שלך לילדיך תעלה על כל הקשיים, אבל אל תצפה שאשתך תהיה הרווקה הסקסית והספונטנית שאותה נשאת לאישה. היא הולכת לעבור חוויה שתטלטל אותה גופנית ונפשית אל קצוות שמעולם לא הגיעה אליהם - לטוב ולרע. אתה עצמך הולך לעבור חוויות שיטלטלו אותך לשם והזוגיות שלכם גם היא עוד תעמוד במבחן. ואם יהיה לך קשה או טוב, תכפיל את זה פי כמה ותגיע למה שתעבור אשתך, שוב, לטוב ולרע. אני שמחה שהגעת לפורום הזה, כי זה בכל זאת מראה שיש לך עניין אמיתי במה שאשתך עוברת וטוב שתקרא אותנו, אבל התגובה שלך לשרשור למעלה (הסקר) - קצת צורמת לי בציניות שלה. ופורום לנשים לפני לידה יש - קוראים לו פורום "הריון ולידה". הוא פורום נפלא ויש בו מקום גם לגברים. תקרא קצת, אולי תבין מה שעובר עליה ולו במעט. מאחלת לאשתך הריון קל, ארוך ותקין ובעל קצת יותר מפרגן.

 

[daldan]

אין לך טיפת מושג מה היא עוברת

הקושי הגדול בזוגיות בהריון הוא שכל צד עובר שינוי, האישה חווה את ההריון עם כל היתרונות (כן יש גם יתרונות לדעתי) והחסרונות שבכך. והגבר צריך להתמודד עם הקשיים של האישה הזו שפתאום מתנהגת שונה מבעבר ולהתמודד עם העובדה שלמרות שמבחינתו לא קרה כלום (מה הוא בסך הכ עשה?) פתאום הכל משתנה סביבו שלא בשליטתו. וזאת רק ההתחלה, כשהילד נולד החיים שהיו נזרקים לנוסלגיה ומעכשיו יש חיים חדשים שצריך ללמוד לחיות איתם ולהסתגל אליהם, ופתאום מגלים (וזה לוקח קצת זמן) שלא ברור איך חיינו קודם בלי הגוזל הזה שמתרוצץ לנו בבית ומפזר סביבו אושר כזה גדול. אני אישית שונאת את האמרה "הריון זה לא מחלה" נכון זו אמנם לא מחלה אבל נוהגים להשתמש בזה כדי לגרום לאותה הריונית לחוש חוסר לגיטימציה לקשיים שלה. יותר מזה יש נשים שחוות הריונות קלים ודווקא בשל כך קשה להם עוד יותר להבין את הקשיים של אלו שעוברות את ההריון בקושי רב. הריון הוא אמנם לא מחלה, אבל הוא גם מעייף, מתיש, מכביד, גורם לתחושות מאד לא נעימות, שינויים הורמונליים שמשפיעים גם על מצב הרוח. ובכלל כשיש לך בחילה אתה מרגיש רע, אולי אפילו קצת חולה, אז תתאר לעצמך לחוש ככה כל היום במשך חודשים - זאת הרגשה רעה! ועוד יותר קשה להתמודד עם זה כאשר מסביבך מנגנים לך שאין לך שום זכות לקטר כי "הריון זה לא מחלה". גם עבודה זה לא מחלה (למרות שיש כאלה שחולים בזה...) אבל כשחוזרים הביתה מ12 שעות עבודה מותשים ועייפים ורוצים רק לנוח, אז יש לגיטימציה, אבל כשאשה בהריון מרגישה את אותה התשישות כל היום - אז אי אפשר להבין אותה? אמנם אני עברתי הריון יחסית קל, אבל אני כן יכולה להבין את אלו שקשה להם, כל אחת חווה את ההריון באופן שונה. ואולי הריון זה לא מחלה, אבל יש נשים רבות שמפחדות להכנס שוב להריון רק בגלל ההריון עצמו.

 

[מעיןבר]

בנות אתן נהדרות ../images/Emo24.gif

מאוד אהבתי את התגובות של כולכן, זה בדיוק מה שאני מרגישה.

 

[sugerbabe1]

כן, דווקא אחרי לידה...

נראה לי פריווילגיה גדולה לקטר בהריון ראשון, אני נזכרת במבט לאחור על הקיטורים שלי בהריון כבדות, בצקות ברגליים..רציתי את כולם סביבי ורחמי בעלי הרי אני זאת שסוחבת ... אבל אז מגיע המפץ הדגול ...כל הקיטורים גוועים ונעלמים ואף נעשים מצחיקים לגודל השינוי אחרי הלידה...ההסתגלות לעוד ייצור חדש בחיים, ההורמונים המשתוללים....והרשימה עוד ארוכה ארוכה.. אז, אז אפשר להתרפק בנוסטלגיה על זכרונות ההריון ולהגיד..." אח אלו היו ימים..."