אחרי לילה לבן מאד....
שלא הצלחתי לעצום עין וכל הזמן חשבתי לקום, להכנס לכאן ולכתוב את כל מה שרץ לי בראש..(דברים איומים אגב...)אך לא קמתי המשכתי לשקוע במועקת המחשבות ...נכנסתי לכאן עכשיו וקראתי את כל ההתכתבות הלילית שלכן שדיברה בעיקר על מה שעבר הלילה עלי..זה לא מדהים?? אז ככה ,אתמול בלילב משה היה לי בראש כל הזמן...תמונות רצו לי מהחיים ממש מגיל אפס הוא נולד כשהיתי בת 4 ואני זוכרת ממש תמונות אמיתיות שלנו מילדות משתובבים יחדיו על מיטת הורינו הוא עם התלתלים המתוקים ואני עם השובבות בעיניים..אחר כך איך הלך לכיתה א´ והצטלמנו מתחת לבית כול כך מרוגשים בשבילו...אחר כך כמה היינו רבים בתור מתבגרים המון המון תמונות רצו לי מול העיניים ולא מצליחה לישון...ואז כמו בבום הגעתי לבית בקברות ה"יפה"והמגונן פה ליד הבית שבו אני כל יום שישי יושבת ומדברת איתו כאילו הוא יושב מולי ומספרת לו הכול...ופתאום הבנתי ככה בבום כזה, שהוא שם למטה..והוא עכשיו לבד ובחושך ובטח רע לו ואף אחד לא איתו... ותבינו- זה דקה מהבית שלי ...כל כך קרוב ...וכל כך לא הגיוני לי...וזה בא לי בבום ההבנה הזו שהוא שם למטה פשוט הכתה בי...5 חודשים אחרי ...פעם בשבוע אני שם איתו ואף פעם לא הרגשתי את זה כמו שהרגשתי אתמול בלילה...וזה כול כך כאב לי והכרית כול כך נרטבה .... לילה כול כך קשה לא היה לי מאז שהוא הלך, וזה קצת מוזר איך עובר זמן ופתאום התחושות מתערבבות לך והכול כזה מוזר לי.... בכלל כל השבוע הוא היה איתי בראש...אולי בגלל שביום שישי שעבר חגגנו לבן שלו יומולדת שנתיים...וזה היה קשה כול כך להתאפק לא לבכות...(אמא לא התאפקה כמובן...)לחשוב על הילד המקסים הזה שחוגג יומולדת שנתיים וכבר בלי אבא ...ואיזה אבא אך איזה אבא -מדהים...אבא שרצה בשבילו רק את הכי טוב אבא ששר לו באמבטיה אבל אף פעם לא ידע לשיר אבא שרקד איתו את ריקודי הגן -ואף פעם לא היה טוב בריקוד...בקיצור אבא שהייתי מאחלת לכל אחד...וכבר לא יהיה לו אותו יותר...אמנם יש לו אמא מקסימה שגורמת לו היום להרגיש הכי טוב שאפשר בסיטואציה שקרתה אבל אין לו א ב א ..... והאבא הזה היה האח היחיד והאהוב שלי... ואין לי יותר.. אין לי אח יותר, וגם לא אותה אמא שהיתה ,והכול כל כך השתנה לי בחיים הכול יותר עצוב ... ואת כל זה רציתי לכתוב אתמול בלילה אבל זה יצא לי עכשיו ...ןמדהים אותי עד כמה אתן עברתם בלילה התכתבות שכזו דומה וחבל שלא באתי לפה אתמול אולי הייתן עוזרות לי יותר טוב מה"קלמנרבין".... שלכם תותי
שלא הצלחתי לעצום עין וכל הזמן חשבתי לקום, להכנס לכאן ולכתוב את כל מה שרץ לי בראש..(דברים איומים אגב...)אך לא קמתי המשכתי לשקוע במועקת המחשבות ...נכנסתי לכאן עכשיו וקראתי את כל ההתכתבות הלילית שלכן שדיברה בעיקר על מה שעבר הלילה עלי..זה לא מדהים?? אז ככה ,אתמול בלילב משה היה לי בראש כל הזמן...תמונות רצו לי מהחיים ממש מגיל אפס הוא נולד כשהיתי בת 4 ואני זוכרת ממש תמונות אמיתיות שלנו מילדות משתובבים יחדיו על מיטת הורינו הוא עם התלתלים המתוקים ואני עם השובבות בעיניים..אחר כך איך הלך לכיתה א´ והצטלמנו מתחת לבית כול כך מרוגשים בשבילו...אחר כך כמה היינו רבים בתור מתבגרים המון המון תמונות רצו לי מול העיניים ולא מצליחה לישון...ואז כמו בבום הגעתי לבית בקברות ה"יפה"והמגונן פה ליד הבית שבו אני כל יום שישי יושבת ומדברת איתו כאילו הוא יושב מולי ומספרת לו הכול...ופתאום הבנתי ככה בבום כזה, שהוא שם למטה..והוא עכשיו לבד ובחושך ובטח רע לו ואף אחד לא איתו... ותבינו- זה דקה מהבית שלי ...כל כך קרוב ...וכל כך לא הגיוני לי...וזה בא לי בבום ההבנה הזו שהוא שם למטה פשוט הכתה בי...5 חודשים אחרי ...פעם בשבוע אני שם איתו ואף פעם לא הרגשתי את זה כמו שהרגשתי אתמול בלילה...וזה כול כך כאב לי והכרית כול כך נרטבה .... לילה כול כך קשה לא היה לי מאז שהוא הלך, וזה קצת מוזר איך עובר זמן ופתאום התחושות מתערבבות לך והכול כזה מוזר לי.... בכלל כל השבוע הוא היה איתי בראש...אולי בגלל שביום שישי שעבר חגגנו לבן שלו יומולדת שנתיים...וזה היה קשה כול כך להתאפק לא לבכות...(אמא לא התאפקה כמובן...)לחשוב על הילד המקסים הזה שחוגג יומולדת שנתיים וכבר בלי אבא ...ואיזה אבא אך איזה אבא -מדהים...אבא שרצה בשבילו רק את הכי טוב אבא ששר לו באמבטיה אבל אף פעם לא ידע לשיר אבא שרקד איתו את ריקודי הגן -ואף פעם לא היה טוב בריקוד...בקיצור אבא שהייתי מאחלת לכל אחד...וכבר לא יהיה לו אותו יותר...אמנם יש לו אמא מקסימה שגורמת לו היום להרגיש הכי טוב שאפשר בסיטואציה שקרתה אבל אין לו א ב א ..... והאבא הזה היה האח היחיד והאהוב שלי... ואין לי יותר.. אין לי אח יותר, וגם לא אותה אמא שהיתה ,והכול כל כך השתנה לי בחיים הכול יותר עצוב ... ואת כל זה רציתי לכתוב אתמול בלילה אבל זה יצא לי עכשיו ...ןמדהים אותי עד כמה אתן עברתם בלילה התכתבות שכזו דומה וחבל שלא באתי לפה אתמול אולי הייתן עוזרות לי יותר טוב מה"קלמנרבין".... שלכם תותי