אחרי מות קדושים אמור
בשעה זאת שבה מהללים הרבים ומעלים על נס את גבורתו הצבאית של שרון, אולי כדאי לחשוב גם על הדברים האלה, שנאמרו לפני 60 שנה:
"אנן סהדי, שכל עם מתוקן וכל חברה מתוקנת הצליחו לגדל חיילים מצויינים; יוצאות מכלל זה רק חברות הנמצאות במצב של התנוונות והתפוררות מוחלטת. עובדה אמפירית היא שלגבי היכולת להעמיד חיילים טובים לא היה בדרך כלל הבדל עקרוני בין חברה שהתכוונה לחנך לצבאיות ובין חברה שלא התכוונה לכך. לוחמים מצויינים היו לכל חברה ולכל תרבות, שבהן זכה האדם לחינוך ראוי לשמו: לוחמים מצויינים עמדו לספארטה ולאתונה, לרומא וליהודה, לאנגלים ולגרמנים, ליפאנים ולאמריקנים, לקומוניסטים ולפאשיסטים, למאמינים ולכופרים, לדמוקראטים ולאנטי-דמוקראטים. כל חינוך אזרחי תקין, היוצר אישיות, מכשיר ממילא את החניך להיות גם חייל בשעת הצורך.
הכשרון ללחום בגבורה ולדעת למות מות גיבורים הוא – כנראה – מערכי-האדם הזולים מאד, שהרי ניתן היה לפתחו בכל התקופות ובכל העמים ובכל התרבויות. הגבורה המלחמתית היתה מצויה – והיא מצויה – אף בחברות ובתרבויות שהן מן הירודות מבחינת קני-המידה הערכיים שלנו, ואין היא משקפת הישג חינוכי דוקא. אין שיעור לבני אדם שמתו מות גיבורים לאחר חיים שלא היה בהם לא מן הכבוד ולא מן ההגינות; לא פעם נמצא שאדם שלא חונך למעשה הוגן בחייו הוכיח שהוא מסוגל למות בכבוד ובגבורה.
אנו מרבים להתפעל – ובצדק – מן הגבורה שגילה במלחמת עצמאותנו הדור שנתחנך בשלושים השנים האחרונות בארץ, בעיקר באידיאל של החלוציות והגבורה. אולם אנו, שהיינו קרובים ליחידות הצבאיות של בני-הנוער שלנו, שבמלחמתם ובמותם הביאו לנו את השיחרור והקימו לנו את המדינה, יודעים שהבחורים והבחורות אשר ידעו ללחום ואשר ידעו למות, לא תמיד ידעו איך לחיות, ושצבאנו זה היה מהרבה בחינות ככל צבא שבעולם: בצד גילויי כבוד וגבורה בלחימה היו גם מעשים שאין בהם משום תפארת לעושיהם."
בשעה זאת שבה מהללים הרבים ומעלים על נס את גבורתו הצבאית של שרון, אולי כדאי לחשוב גם על הדברים האלה, שנאמרו לפני 60 שנה:
"אנן סהדי, שכל עם מתוקן וכל חברה מתוקנת הצליחו לגדל חיילים מצויינים; יוצאות מכלל זה רק חברות הנמצאות במצב של התנוונות והתפוררות מוחלטת. עובדה אמפירית היא שלגבי היכולת להעמיד חיילים טובים לא היה בדרך כלל הבדל עקרוני בין חברה שהתכוונה לחנך לצבאיות ובין חברה שלא התכוונה לכך. לוחמים מצויינים היו לכל חברה ולכל תרבות, שבהן זכה האדם לחינוך ראוי לשמו: לוחמים מצויינים עמדו לספארטה ולאתונה, לרומא וליהודה, לאנגלים ולגרמנים, ליפאנים ולאמריקנים, לקומוניסטים ולפאשיסטים, למאמינים ולכופרים, לדמוקראטים ולאנטי-דמוקראטים. כל חינוך אזרחי תקין, היוצר אישיות, מכשיר ממילא את החניך להיות גם חייל בשעת הצורך.
הכשרון ללחום בגבורה ולדעת למות מות גיבורים הוא – כנראה – מערכי-האדם הזולים מאד, שהרי ניתן היה לפתחו בכל התקופות ובכל העמים ובכל התרבויות. הגבורה המלחמתית היתה מצויה – והיא מצויה – אף בחברות ובתרבויות שהן מן הירודות מבחינת קני-המידה הערכיים שלנו, ואין היא משקפת הישג חינוכי דוקא. אין שיעור לבני אדם שמתו מות גיבורים לאחר חיים שלא היה בהם לא מן הכבוד ולא מן ההגינות; לא פעם נמצא שאדם שלא חונך למעשה הוגן בחייו הוכיח שהוא מסוגל למות בכבוד ובגבורה.
אנו מרבים להתפעל – ובצדק – מן הגבורה שגילה במלחמת עצמאותנו הדור שנתחנך בשלושים השנים האחרונות בארץ, בעיקר באידיאל של החלוציות והגבורה. אולם אנו, שהיינו קרובים ליחידות הצבאיות של בני-הנוער שלנו, שבמלחמתם ובמותם הביאו לנו את השיחרור והקימו לנו את המדינה, יודעים שהבחורים והבחורות אשר ידעו ללחום ואשר ידעו למות, לא תמיד ידעו איך לחיות, ושצבאנו זה היה מהרבה בחינות ככל צבא שבעולם: בצד גילויי כבוד וגבורה בלחימה היו גם מעשים שאין בהם משום תפארת לעושיהם."
