אחרי מות קדושים אמור

iricky

New member
אחרי מות קדושים אמור

בשעה זאת שבה מהללים הרבים ומעלים על נס את גבורתו הצבאית של שרון, אולי כדאי לחשוב גם על הדברים האלה, שנאמרו לפני 60 שנה:
"אנן סהדי, שכל עם מתוקן וכל חברה מתוקנת הצליחו לגדל חיילים מצויינים; יוצאות מכלל זה רק חברות הנמצאות במצב של התנוונות והתפוררות מוחלטת. עובדה אמפירית היא שלגבי היכולת להעמיד חיילים טובים לא היה בדרך כלל הבדל עקרוני בין חברה שהתכוונה לחנך לצבאיות ובין חברה שלא התכוונה לכך. לוחמים מצויינים היו לכל חברה ולכל תרבות, שבהן זכה האדם לחינוך ראוי לשמו: לוחמים מצויינים עמדו לספארטה ולאתונה, לרומא וליהודה, לאנגלים ולגרמנים, ליפאנים ולאמריקנים, לקומוניסטים ולפאשיסטים, למאמינים ולכופרים, לדמוקראטים ולאנטי-דמוקראטים. כל חינוך אזרחי תקין, היוצר אישיות, מכשיר ממילא את החניך להיות גם חייל בשעת הצורך.

הכשרון ללחום בגבורה ולדעת למות מות גיבורים הוא – כנראה – מערכי-האדם הזולים מאד, שהרי ניתן היה לפתחו בכל התקופות ובכל העמים ובכל התרבויות. הגבורה המלחמתית היתה מצויה – והיא מצויה – אף בחברות ובתרבויות שהן מן הירודות מבחינת קני-המידה הערכיים שלנו, ואין היא משקפת הישג חינוכי דוקא. אין שיעור לבני אדם שמתו מות גיבורים לאחר חיים שלא היה בהם לא מן הכבוד ולא מן ההגינות; לא פעם נמצא שאדם שלא חונך למעשה הוגן בחייו הוכיח שהוא מסוגל למות בכבוד ובגבורה.

אנו מרבים להתפעל – ובצדק – מן הגבורה שגילה במלחמת עצמאותנו הדור שנתחנך בשלושים השנים האחרונות בארץ, בעיקר באידיאל של החלוציות והגבורה. אולם אנו, שהיינו קרובים ליחידות הצבאיות של בני-הנוער שלנו, שבמלחמתם ובמותם הביאו לנו את השיחרור והקימו לנו את המדינה, יודעים שהבחורים והבחורות אשר ידעו ללחום ואשר ידעו למות, לא תמיד ידעו איך לחיות, ושצבאנו זה היה מהרבה בחינות ככל צבא שבעולם: בצד גילויי כבוד וגבורה בלחימה היו גם מעשים שאין בהם משום תפארת לעושיהם."
 

10moshe

New member
אלמלא ההתנתקות

לא היה זוכה לסיקור כזה אוהד מהתקשורת.
 
אלמלא ההתנתקות

היה ראוי לסיקור הזה.
ישנה קריקטורה של דוש הוא צייר את בן גוריון מנפץ את האנדרטה של עצמו.
והנה שרון הבן גוריוניסט עשה כמוהו.
אני מקווה שנתניהו לא הולך בעקבות שרון...
 

אלי כ ה ן

New member
ובכן דוקטור האם גם כעת אתה מרוצה מיחיאב?

או שאתה מרוצה רק כשזה נוח לך?
 

אלי כ ה ן

New member
רוצה לומר ששום נמר לא יוכל לשנות חברבורותיו.

או בניסוח אחר: התימנים הם עם עקשן. אף צנעני לא יוותר על הג'ימל בקריאת התורה (אלא אם כן הוא יהפוך לשרעבי), ואף שרעבי לא ישנה את דעתו על ההתנתקות (אלא אם כן הוא יהפוך לליכודניק). ושלא תבין אותי לא נכון: אני בעד העקשנים (מה שנקרא באנגלית: "נחב אידאת").

לגבי הודעתך אשר, מהמענה שלי אליה - אתה תהיה יותר מרוצה: ובכן הריני מצהיר בזאת, קבל עם ושועי-עולם, שלא תהא תגובה מצידי, כל עוד שאינך מגיב לשתי תגובותיי המקדמיות הטכניות שאותן שלחתי לך במסר - ושעליהן טרם עניתני - ותהי לילי shua

חן חן על ברכותיך, והלוואי שלא נצטרך יותר לניקים מיותרים - שסתם מעצבנים את הסביבה - ובמיוחד אותי.
 
א,

לא שמתי לב.
ב. לא כ"כ הבנתי את ההבדל בין שתי הגרסאות אבל אם תחב אידאת, שיהיה.
אגב ההודעות למטה הפכו לבלתי קריאים כל שורה 2 אותיות.
יש לך פתרון או שגם אתה לוחץ על הנקודה ופותח חלון חדש?
 

אלי כ ה ן

New member
אצלי זה קריא.

אבל אם אצלך זה לא קריא, אז יש גם דרכים אחרות לקרוא בנוח - גם מבלי ללחוץ על הנקודה:

א. אפשר פשוט להקטין את גודל תצוגת המסך. אני מעריך שאצלך זה כרגע הרבה יותר ממאה אחוז, אז פשוט תחזיר את זה למאה אחוז (ואגב אפשר גם פחות). בדפדפן שלך אמורה להיות אופציה לבצע את השינוי (לא יודע איזה דפדפן יש לך).

ב. אם אתה מעדיף להמשיך עם גודל ענק של תצוגת מסך, אז - כדי לוודא שתוכל להיכנס לתגובה החדשה שתינתן להודעתך הנוכחית - מה שמומלץ שתעשה זה ככה: ראשית שים לב, מתחת למלבן העריכה של ההודעה שלך, מופיעות המילים "התראה על תגובות להודעה זו באמצעות". מתחת למילים הללו, כתוב "מסר", תסמן אותו ב"וי" (מספיק אגב לסמן זאת בהודעה יחידה שלך, ואז הסימון הזה ישאר גם בכל הודעותיך הבאות), ככה שבכל פעם שתקבל תגובה על הודעתך, תקבל גם מסר מתפוז שיש תגובה להודעתך. כעת, בכל פעם, שאתה תראה בחלק העליון של אתר תפוז שיש סימון על מסר שמחכה לך, תיכנס לתיבת המסרים, ואם תמצא שאכן המסר הוא התראה של תפוז על תגובה חדשה שקיבלת באתר, אז תפתח את המסר, תלחץ על הלינק, מה שיוביל אותך ישירות לתוך התגובה החדשה באופן קריא לגמרי.
 

יחיאב

New member
האם העובדה

שיש גיבורי-חיל בכל אומה אומרת שאין לבני אותה אומה להלל, לשבח ולהודות לאותם גיבורי-חיל?
לא. אלא מה שהשאיפה החינוכית אינה צריכה להיות הוצאת חייל ממושמע שמוכן למות מות גיבורים, אלא הוצאת אזרח הגון שמוכן לחיות חיי-גיבור, במובן זה שהוא יתגבר על פיתויים שונים העומדים בדרכו ויהיה הגון ולא מנוול.
ולעניין זה של ההגינות, אריאל שרון לא שונה מפוליטיקאים רבים אחרים, אלא שהוא היה בנקודות השפעה רבות יותר.
לזכותו ייאמר שכל מה שהוא עשה בשטח הצבאי והמדיני, נעשה - בראייתו הוא - לא לטובת עצמו אלא לטובת עמו. וכל הדיבורים על "כעומק החקירה עומק הנסיגה" חוטאים לאמת ומנסים להתכחש להכרה (אליה הגיע שרון) שיש אפשרות שנסיגה והחרבת יישובים עשויה להיות טובה יותר, בטווח הרחוק, לאינטרס הלאומי של העם היושב בציון.
יהי זכרו ברוך.
תנחומיי וחיזוקיי לנושאי הארון.
 

שיוש82

New member
אבל אם השיפוט הוא חברתי כללי

האם אין זה נכון לומר שכשם שכל חברה ידעה להעמיד חיילים טובים, כך נכון לומר גם שבכל חברה יש אנשים הגונים, אפילו בחברות שמשלו בכיפה בתקופות האפלות של ההיסטוריה?
 

iricky

New member
כן, בודאי שזה נכון

זה הרי בדיוק מה שכתבתי בויכוח שלי עם ליאור בפייס. אבל אין כאן שום שיפוט חברתי אלא דווקא אישי, או אנושי. זה שאדם הוא או היה גיבור מלחמה אינו אומר דבר על רמתו מבחינה מוסרית. גבורת המלחמה היא מן הגילויים האנושיים הנפוצים ביותר ולכן היא זולה מאוד. הגינות לעומת זאת היא מן הגילויים האנושיים הנדירים ביותר ולכן היא יקרה. הרבה הרבה יותר קשה להיות הגון מאשר להיות גיבור מלחמה, בייחוד בחברה שהיא ברובה מושחתת, כגון החברה הישראלית. אבל זה לא אומר שאין אנשים הגונים. יש כאלה. אפילו בחברה הישראלית.
 

GRADLER

New member
האדם ההגון יפסיד בהכרח.

פרופ' ישראל אומן תמיד אומר את זה.
והוא מדגים זאת באמצעות "פרדוקס הסחטן".
 

iricky

New member
יפסיד מה?

כסף? דיון? מעמד חברתי? לא יקראו לו לאח הגדול?
ערכים זה לא חשבון רווח והפסד, אתה יודע, ואפילו לא תורת המשחקים. ובכלל, תורת המשחקים היא בסה"כ שעשוע מתימטי פשטני למדי, ואין בה שום תועלת של ממש לפתרון בעיות שבמציאות.
 

u r i el

New member
אי אפשר להציב על אותו המישור

את גבורת הלוחם בקרב עם "גבורתו" של ההגון. אלה שתי קטגוריות שונות עובדה שיתכן אדם הגון מוג לב ויתכן גיבור מלחמה מושחת, כמו דוד למשל. להשוות ניתן רק בין תכונות הניצבות על אותו המישור. אם ליבוביץ היה חלילה נכלא בחדר בוער באש והיתה נשקפת סכנה לחייו היתה בעיני גבורתו של המושחת נעלה יותר מאשר חולשתו של איזה חננא הגון.
 
למעלה