אחרי מי שפיר
הרקע שלי קצת מורכב.... מתנצלת מראש על החפירה. ואם מישהי מזהה אותי מהעולם האמיתי מבקשת לשמור בקבוצה.
לבעלי 2 מחלות ידועות ששתיהן תורשתיות דומיננטיות. כלומר, 25% סיכוי לילד בריא בכל היריון. עוד לפני החתונה ידענו שהדרך שלנו להורות תעבור דרך ivf pgd.
אחרי המון שנים שעדיין לא היינו שם, לפני 4 שנים בערך החלטנו שאנחנו מוכנים לילד. היה נראה לי הגיוני שאם אין לי בעיות פוריות אז ivf יהיה קליל ומהיר והיקום רק מחכה שאני אחליט שעכשיו מתאים לי. אחרי השאיבה הראשונה בעלי נכנס ללחץ אדיר והקפאנו את כל התהליך לחצי שנה. בזמן הזה הלכנו לטיפול זוגי וחיזקנו את הקשר. אחרי חצי שנה ההפריות פתאום לא שיתפו פעולה וראינו שהדרך עוד מתארכת. בזמן הזה מצבו הבריאותי של בעלי התחיל להידרדר אבל אנחנו המשכנו במקביל. אחרי בערך 6 טיפולים נקלטתי והיינו מאושרים מאד. ההיריון הלך בקלות, הבדיקות תקינות ואפילו התחלתי קצת לקנות דברים חמודים. ואז מאמצע שום מקום הגיעו תוצאות מי שפיר שהחריבו את עולמנו. הפסקת היריון בשבוע 22 ושברון לב גדול.
אחרי שנה וחצי בערך נקלטתי שוב. בזמן הזה מצבו ממשיך להידרדר ואנחנו ממתינים להשתלת כליה. שוב היריון קליל פיזית אבל מלא חששות, שקיפות תקינה, ומגיעים לסקירה. בכניסה לחדר אמרתי לבעלי מה שלא יהיה אנחנו ביחד נצליח להתגבר על זה. הוא לא הבין מה אני רוצה והתעקש שאת החוב שלנו ליקום כבר שילמנו. די בתחילת הבדיקה הפרופסור היה מאד שקט ומרוכז. הסתכלנו אחד על השניה ולא רצינו להאמין. מסתבר שהיה מום קשה מאד במוח. הפסקת היריון בשבוע 15.
אני בתור האופטימית הנצחית חיפשתי את הצדדים החיוביים, לפחות אני עדיין לא הרגשתי בעיטות. לפחות לא צריך זריקה לעצירת דופק. לפחות לא כל העולם יודע עדיין.
ברגע שקיבלתי אישור רפואי רצתי חזרה לטיפולים. אמא אני אהיה ושום דבר לא יעצור אותי. חצי שנה אחרי בעלי עבר השתלה מוצלחת טפו טפו חמסה חמסה עליה אנחנו מברכים כל יום. הבחור שתרם לו כליה, אותו לא הכרנו לפני, אמר שרוצה לתרום לגבר צעיר שזה מה שיעזור לו להקים משפחה בישראל. מלח הארץ במלוא מובן המילה. מלאך בדמות אדם שהציל את החיים שלו. חצי שנה אחרי ההשתלה שלו נקלטתי שוב והפעם עם תאומים!!!
ההיריון כבר לא קליל כמו הקודמים, ואני אומרת תודה על כל כאב, בחילה ואי נוחות שאני זוכה לחוות. שקיפות עברתי בבית חולים על אותה מיטה ששם קיבלתי חוות דעת שניה לגבי המום במוח. זה היה ממש קשה, אבל הרופא היה מדהים ברגישות שלו וגם ביסודיות שבה בדק. עשה לי הרבה יותר משקיפות ובדק לעומק מוח ועמוד שדרה ואמר בפירוש שאין את אותו מום.
לפני הסקירה שוב לא נשמתי. לא ידעתי איך אחזור לחדר הנוראי הזה. בעלי רצה שנחליף רופא אבל מבחינתי הוא הוכיח את עצמו בעצם זיהוי המום בשלב כל כך מוקדם. בכניסה לחדר שאל אם אנחנו רוצים בן או בת ושנינו ענינו יחד בריא. לפני שהתחלנו הוא אמר ״יאללה, בא לך בדיקה משעממת נורא?״. זה ביטא בצורה כל כך מדויקת בדיוק את מה שאני מרגישה! לשמחתי הכל היה תקין והוא הקפיד לציין זאת תוך כדי הבדיקה. יש 2 עובריות מהממות.
למרות הסקירה הטובה, ולמרות סיכון כפול בדיקור תאומים, לא ויתרתי על מי שפיר. אבל הפעם דאגתי שרק מנהל המחלקה יבצע. כרגע אני במנוחה בבית אחרי הבדיקה ומטפסת על הקירות עד לקבלת תוצאות. אנחנו מקווים מכל הלב שהמזל שלנו משתפר. החיים האלה כל כך שבריריים ואנחנו באמת מעריכים כל דבר קטן. רוב הימים לא מתרגשים משטויות ולוקחים את הדברים בפרופורציות. הזוגיות שלנו חזקה מתמיד ואני מקווה שנזכה להוכיח אותה גם בדברים טובים.
תודה לכל מי שקראה עד פה אני יודעת שיצא קצת מגילה....
הרקע שלי קצת מורכב.... מתנצלת מראש על החפירה. ואם מישהי מזהה אותי מהעולם האמיתי מבקשת לשמור בקבוצה.
לבעלי 2 מחלות ידועות ששתיהן תורשתיות דומיננטיות. כלומר, 25% סיכוי לילד בריא בכל היריון. עוד לפני החתונה ידענו שהדרך שלנו להורות תעבור דרך ivf pgd.
אחרי המון שנים שעדיין לא היינו שם, לפני 4 שנים בערך החלטנו שאנחנו מוכנים לילד. היה נראה לי הגיוני שאם אין לי בעיות פוריות אז ivf יהיה קליל ומהיר והיקום רק מחכה שאני אחליט שעכשיו מתאים לי. אחרי השאיבה הראשונה בעלי נכנס ללחץ אדיר והקפאנו את כל התהליך לחצי שנה. בזמן הזה הלכנו לטיפול זוגי וחיזקנו את הקשר. אחרי חצי שנה ההפריות פתאום לא שיתפו פעולה וראינו שהדרך עוד מתארכת. בזמן הזה מצבו הבריאותי של בעלי התחיל להידרדר אבל אנחנו המשכנו במקביל. אחרי בערך 6 טיפולים נקלטתי והיינו מאושרים מאד. ההיריון הלך בקלות, הבדיקות תקינות ואפילו התחלתי קצת לקנות דברים חמודים. ואז מאמצע שום מקום הגיעו תוצאות מי שפיר שהחריבו את עולמנו. הפסקת היריון בשבוע 22 ושברון לב גדול.
אחרי שנה וחצי בערך נקלטתי שוב. בזמן הזה מצבו ממשיך להידרדר ואנחנו ממתינים להשתלת כליה. שוב היריון קליל פיזית אבל מלא חששות, שקיפות תקינה, ומגיעים לסקירה. בכניסה לחדר אמרתי לבעלי מה שלא יהיה אנחנו ביחד נצליח להתגבר על זה. הוא לא הבין מה אני רוצה והתעקש שאת החוב שלנו ליקום כבר שילמנו. די בתחילת הבדיקה הפרופסור היה מאד שקט ומרוכז. הסתכלנו אחד על השניה ולא רצינו להאמין. מסתבר שהיה מום קשה מאד במוח. הפסקת היריון בשבוע 15.
אני בתור האופטימית הנצחית חיפשתי את הצדדים החיוביים, לפחות אני עדיין לא הרגשתי בעיטות. לפחות לא צריך זריקה לעצירת דופק. לפחות לא כל העולם יודע עדיין.
ברגע שקיבלתי אישור רפואי רצתי חזרה לטיפולים. אמא אני אהיה ושום דבר לא יעצור אותי. חצי שנה אחרי בעלי עבר השתלה מוצלחת טפו טפו חמסה חמסה עליה אנחנו מברכים כל יום. הבחור שתרם לו כליה, אותו לא הכרנו לפני, אמר שרוצה לתרום לגבר צעיר שזה מה שיעזור לו להקים משפחה בישראל. מלח הארץ במלוא מובן המילה. מלאך בדמות אדם שהציל את החיים שלו. חצי שנה אחרי ההשתלה שלו נקלטתי שוב והפעם עם תאומים!!!
ההיריון כבר לא קליל כמו הקודמים, ואני אומרת תודה על כל כאב, בחילה ואי נוחות שאני זוכה לחוות. שקיפות עברתי בבית חולים על אותה מיטה ששם קיבלתי חוות דעת שניה לגבי המום במוח. זה היה ממש קשה, אבל הרופא היה מדהים ברגישות שלו וגם ביסודיות שבה בדק. עשה לי הרבה יותר משקיפות ובדק לעומק מוח ועמוד שדרה ואמר בפירוש שאין את אותו מום.
לפני הסקירה שוב לא נשמתי. לא ידעתי איך אחזור לחדר הנוראי הזה. בעלי רצה שנחליף רופא אבל מבחינתי הוא הוכיח את עצמו בעצם זיהוי המום בשלב כל כך מוקדם. בכניסה לחדר שאל אם אנחנו רוצים בן או בת ושנינו ענינו יחד בריא. לפני שהתחלנו הוא אמר ״יאללה, בא לך בדיקה משעממת נורא?״. זה ביטא בצורה כל כך מדויקת בדיוק את מה שאני מרגישה! לשמחתי הכל היה תקין והוא הקפיד לציין זאת תוך כדי הבדיקה. יש 2 עובריות מהממות.
למרות הסקירה הטובה, ולמרות סיכון כפול בדיקור תאומים, לא ויתרתי על מי שפיר. אבל הפעם דאגתי שרק מנהל המחלקה יבצע. כרגע אני במנוחה בבית אחרי הבדיקה ומטפסת על הקירות עד לקבלת תוצאות. אנחנו מקווים מכל הלב שהמזל שלנו משתפר. החיים האלה כל כך שבריריים ואנחנו באמת מעריכים כל דבר קטן. רוב הימים לא מתרגשים משטויות ולוקחים את הדברים בפרופורציות. הזוגיות שלנו חזקה מתמיד ואני מקווה שנזכה להוכיח אותה גם בדברים טובים.
תודה לכל מי שקראה עד פה אני יודעת שיצא קצת מגילה....
