אחרי קריאה במאמרים

[טלטלונת המקורית]

אחרי קריאה במאמרים

אני חושבת שהבנתי משהו על עצמי אני לא בטוחה כי אני לא פסיכולוגית אבל אני חושבת שאני חוץ מהחרדות של האוכל יש לי גם חרדה חברתית ולמה היגעתי לזה כי היום אני מתחילה ללמוד והרצון הכי חזק שלי עכשיו זה להשאר בבית ולא ללכת מהפחד מה יהיה ואיך יקבלו אותי וזה קורה לי בהרבה מקרים כשמשהו מפחיד אותי אני ישר בוחרת להשאר בבית כי שם הכי בטוח

 

[גילה זילברמן]

כמה טבעי לרצות להשאר בבית ../images/Emo141.gif

להשאר במקום בטוח כשמרגישים פגיעים. כמו חיה שמתכנסת במאורה שלה. שאלי את עצמך מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות ביום הראשון ללמודים? נסי לדמיין את זה באופן הכי גרוטסקי ומוגזם שאת יכולה. אולי זה יצחיק אותך, אולי תראי שאת מגזימה בהחלט. אחר כך שאלי עצמך- מה ההוכחות שיש לך שמה שאת חוששת ממנו אכן יקרה? כעת, צאי, כמו במחקר ותבדקי אם הדברים שחששת שיקרו אכן קרו. ואם כן- מה קרה בעקבות זה? ומה המחיר בלוותר ולהשאר בבית? זה מרגיע את החרדה אבל האם אלו החיים שאת רוצה לחיות? יש משפט שאומר שספינות הכי בטוחות כשהן עוגנות בנמל אבל - לא לשם כך הן נבנו. שולחת לך המון אחולי הצלחה!

מה שלא יקרה, תתמודדי אתו.

 

[בוזיקית]

גילה, כתבת דברים כל כך חכמים...

המשפט על הספינות - אהבתי. בדיוק כמוני... לצערי... ולהתכונן לגרוע מכל ולהיווכח שהשד אינו נורא כל כך הוא רעיון שמוכר לי היטב מהטיפול שעברתי, כמו גם מהספר הנפלא של דייל קארנגי "אל דאגה", שעליו המלצתי בלוחות הפורום. אחד הלקחים החשובים ביותר בטיפול שעברתי (אם לא החשוב מביניהם) היה שאין רשת בטחון. וצריך ללמוד לחיות עם זה. הספר שהזכרתי עזר לי גם מאוד.

 

[גילה זילברמן]

זה מזכיר לי את הסרט על נמו ../images/Emo19.gif

כן, הסרט המצוייר לילדים יענו, מחפשים את נמו. המסר שם הוא בדיוק זה. ההתמודדות עם השאיפה הזו שהכל יהיה בטוח ומוגן ואיך זה בלתי אפשרי. מומלץ

 

[טלטלונת המקורית]

לא נשארתי בבית

לפעמים אני בוחרת להשאר בבית אתמול לא הייתה לי ברירה ויצאתי והיה בסך הכול בסדר חוץ מזה שאני הבחורה היחידה בכיתה וזה נראה לי נורא מוזר אני בן אדם שנורא קשה לו להתחבר לאנשים במיוחד שאני הבחורה היחידה בכיתה