נתניהו יגלה שתפקידו בוושינגטון הסתיים.
היה צורך בשלוש טיוטות של הסכם;
מעורבות פעילה של שני ממשלים אמריקאיים;
עיקשות ומחויבות של מתווכת אחת — קטאר;
ואיומים של איש אחד, דונלד טראמפ,
כדי להביא ראש ממשלה אחד לקבל ללא רצון (אבל מתוך הכרה שאין לו ברירה) עסקת חטופים והפסקת אש מדורגת.
את העסקה הזו הוא יכול היה לקבל כבר במרץ 2024,
ושוב במאי 2024, כהסכם רחב שהוצג על ידי הנשיא היוצא ג'ו ביידן,
שקיבל תוקף כהחלטת מועצת הבטחון 2735 — ושוב בקיץ 2024.
למתנגדי העסקה בימין הקיצוני בקואליציה כדאי לא רק לקונן על פרטיה ולזעוק בזעם קדוש כי "המשמעות היא הפסקת המלחמה", שהרי בעולם המשיחי מטרת מלחמה היא מלחמה,
אלא לשים לב לדברים שאמר ביידן על "הפסקת אש קבועה".
זה אולי לא מחייב את טראמפ מבחינה מדינית, אך זה תואם את הדברים שאמר בחודש האחרון — ובמיוחד בימים האחרונים — וכן את סדר העדיפויות המסתמן שלו בנושאי מדיניות חוץ.
הטענה שטראמפ לחץ על נתניהו והפחיד אותו, כאשר בשלוש הזדמנויות שונות אחרי הבחירות בארה"ב הוא הצהיר כי הוא רוצה שתושג עסקה בטרם ייכנס לבית הלבן, אולי נכונה; גם הטענה שנתניהו, בכוונת מכוון, רצה להעניק לטראמפ את מה שסירב לתת לביידן נכונה באותה מידה.
תקפה אף יותר מכך הטענה שזו היתה מטרת נתניהו מלכתחילה.
את התקופה מאז קיץ 2024 הוא חילק לשניים: בין הקיץ, עת פרש ביידן מהמרוץ, ועד ניצחון טראמפ בנובמבר — להאריך את המלחמה, תוך המשך הפרחת הסיסמאות הנבובות על "ניצחון מוחלט", ו"השמדת החמאס".
התקופה השנייה משתרעת בין הבחירות בנובמבר ועד מועד השבעת הנשיא, ב-20 בינואר, יום שני הקרוב.
אפשר לטעון באכזריות ובציניות עצובה שאלמלא קבע התיקון ה-20 לחוקת ארה"ב, שהתקבל ב-1933, כי מועד השבעת נשיא חדש יהיה ב-20 בינואר (עד אז מקובל היה ב-4 למרץ), ובמקום זאת היה קובע (נניח) את 5 בינואר, חיי חיילים היו ניצלים וחטופים היו משתחררים.
ואם התיקון היה קובע את 10 פברואר, המלחמה היתה נמשכת. זה דפוס החשיבה והפעולה של נתניהו.
מעורבות ושיתוף פעולה בין ממשל יוצא לממשל נכנס בניהול משבר בינלאומי הם עניין נדיר שלא אירע בהיסטוריה.
הרצון של ביידן ושל טראמפ לזכות באשראי על חתימת ההסכם הוא הצגה פוליטית חסרת משמעות.
העובדה היא שמתווכים מטעם ממשל ביידן ומתווכים מטעם הנשיא הנכנס טראמפ עבדו יחד וכנראה בתיאום מלא.
הדוגמה שנוטים להתייחס אליה כנקודת השוואה, משבר בני הערובה האמריקאים באיראן, לא באמת דומה.
המשך הכתבה בקישור -
ההסכם הוא אולי מתנה לטראמפ, אך נתניהו יגלה בקרוב שבכך הסתיים תפקידו בוושינגטון
היה צורך בשלוש טיוטות של הסכם;
מעורבות פעילה של שני ממשלים אמריקאיים;
עיקשות ומחויבות של מתווכת אחת — קטאר;
ואיומים של איש אחד, דונלד טראמפ,
כדי להביא ראש ממשלה אחד לקבל ללא רצון (אבל מתוך הכרה שאין לו ברירה) עסקת חטופים והפסקת אש מדורגת.
את העסקה הזו הוא יכול היה לקבל כבר במרץ 2024,
ושוב במאי 2024, כהסכם רחב שהוצג על ידי הנשיא היוצא ג'ו ביידן,
שקיבל תוקף כהחלטת מועצת הבטחון 2735 — ושוב בקיץ 2024.
למתנגדי העסקה בימין הקיצוני בקואליציה כדאי לא רק לקונן על פרטיה ולזעוק בזעם קדוש כי "המשמעות היא הפסקת המלחמה", שהרי בעולם המשיחי מטרת מלחמה היא מלחמה,
אלא לשים לב לדברים שאמר ביידן על "הפסקת אש קבועה".
זה אולי לא מחייב את טראמפ מבחינה מדינית, אך זה תואם את הדברים שאמר בחודש האחרון — ובמיוחד בימים האחרונים — וכן את סדר העדיפויות המסתמן שלו בנושאי מדיניות חוץ.
הטענה שטראמפ לחץ על נתניהו והפחיד אותו, כאשר בשלוש הזדמנויות שונות אחרי הבחירות בארה"ב הוא הצהיר כי הוא רוצה שתושג עסקה בטרם ייכנס לבית הלבן, אולי נכונה; גם הטענה שנתניהו, בכוונת מכוון, רצה להעניק לטראמפ את מה שסירב לתת לביידן נכונה באותה מידה.
תקפה אף יותר מכך הטענה שזו היתה מטרת נתניהו מלכתחילה.
את התקופה מאז קיץ 2024 הוא חילק לשניים: בין הקיץ, עת פרש ביידן מהמרוץ, ועד ניצחון טראמפ בנובמבר — להאריך את המלחמה, תוך המשך הפרחת הסיסמאות הנבובות על "ניצחון מוחלט", ו"השמדת החמאס".
התקופה השנייה משתרעת בין הבחירות בנובמבר ועד מועד השבעת הנשיא, ב-20 בינואר, יום שני הקרוב.
אפשר לטעון באכזריות ובציניות עצובה שאלמלא קבע התיקון ה-20 לחוקת ארה"ב, שהתקבל ב-1933, כי מועד השבעת נשיא חדש יהיה ב-20 בינואר (עד אז מקובל היה ב-4 למרץ), ובמקום זאת היה קובע (נניח) את 5 בינואר, חיי חיילים היו ניצלים וחטופים היו משתחררים.
ואם התיקון היה קובע את 10 פברואר, המלחמה היתה נמשכת. זה דפוס החשיבה והפעולה של נתניהו.
מעורבות ושיתוף פעולה בין ממשל יוצא לממשל נכנס בניהול משבר בינלאומי הם עניין נדיר שלא אירע בהיסטוריה.
הרצון של ביידן ושל טראמפ לזכות באשראי על חתימת ההסכם הוא הצגה פוליטית חסרת משמעות.
העובדה היא שמתווכים מטעם ממשל ביידן ומתווכים מטעם הנשיא הנכנס טראמפ עבדו יחד וכנראה בתיאום מלא.
הדוגמה שנוטים להתייחס אליה כנקודת השוואה, משבר בני הערובה האמריקאים באיראן, לא באמת דומה.
המשך הכתבה בקישור -
ההסכם הוא אולי מתנה לטראמפ, אך נתניהו יגלה בקרוב שבכך הסתיים תפקידו בוושינגטון