את יודעת...../images/Emo24.gif
אני חושבת שאף אחד לא יכול להגדיר אותך כמכורה עד שאת מרגישה את זה, לפחות ככה קורה לי בעצמי. קשה לי בכלל עם הגדרות אבל זה סיפור אחר. מה שאת מתארת, אם הבנתי נכון, זה בעצם ... כשאין משהו יותר טוב לעשות - אז הסוטול הוא אחלה פיתרון להעביר את הזמן ואפילו ליהנות ממה שקורה על הדרך. למה זה מפתיע אותך? אמרת עוד משהו שאני קצת תוהה לגביו -
ושוב טלטלה בין אמת לשקר... ומחשבות....וקללות על "למה שוב"... יוצא שאת כועסת על עצמך בגלל שאת אוהבת את הסטלות... את מקללת ושואלת "למה שוב", כי מה? כי את מרגישה שזה לא נכון לך לעשות? אני רוצה לספר לך משהו.. עד שהחלטתי להודות שאני מכורה, חשבתי בדיוק כמוך, ואפילו התנהגתי ביומיום בכל מיני צורות שיצדיקו את התיאוריות שבניתי לעצמי לגבי התמכרות, ולמה אני לא מכורה. ככה - עבדתי למשל כמה חודשים, אספתי לעצמי כסף, שיאפשר לי לשבת כמה חודשים בבית ולהתמסטל, וליהנות, להתבטל... סיפרתי לעצמי שאלה החיים האמיתיים, ששום דבר רע לא קורה, שככה צריך לחיות - ליהנות מכל מה שאפשר, ולעשות בשביל זה כל מה שצריך. ככה חייתי המון שנים.. למשל, מעולם לא עבדתי בחודשי הקיץ כי בראש היה לי ברור שזה זמן של ליהנות, שמש, ים, סוטולים כאלה.... אף פעם לא חשבתי על הזמנים שאני מסתטלת כזמנים רעים... חשבתי רק על העובדה שכל זמן שהסוטול לא בא על חשבון או במקום דברים אחרים, אני יכולה להמשיך ככה חיים שלמים... מה שלא הבנתי אז, והיום אני רק בתחילת הדרך להבנה, היה שאני בורחת מעצמי בכל פעם מחדש... פעם אני מציבה לעצמי מטרות ועובדת בשבילן, ופעם אני מסתטלת ונהנית.... אבל כשהיו משברים כמו למשל פרידות וכאלה, באופ אוטומט התחברתי לבקבוק.... לא ידעתי להתמודד אחרת... ואת? יודעת להתמודד עם קשיים בלי סטלות? אוהבת
