אחרי שנים של לבד, איך מתרגלים לביחד?

[לאהספקתילהגיד]

אחרי שנים של לבד, איך מתרגלים לביחד?

מרגישה קצת מוזר לשאול את זה פה, אבל לא הצלחתי לחשוב על מקום אחר.
אני פתאום מצאתי את עצמי בקשר זוגי ראשון, בגיל מאוחר אחרי שנים של חוסר ניסיון זוגי ומיני.
אני מרגישה שמרוב שנים של לבד ושהתרגלתי כבר להיות לבד אני לא מצליחה באמת להיות איתו כחלק מזוג כמו שאני רואה את כל החברות שלי.. לשתף בכל דבר, לרצות כל הזמן לראות אותו, לחלוק איתו את המשפחה שלי.. הכל קשה לי.
כיף לי איתו מאוד אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה להסיר את כל המחסומים ולא מצליחה באמת לתת לו להתקרב אלי ....
מרגישה שאני הורסת בעצמי את הקשר, מחפשת דברים שאני לא אוהבת בו וכו'.. הכל כדי לא להתמודד עם כל הדברים האלו..
אשמח לדעת אם מישהו היה במצבי..

 

[Starman3]

היי

לא במצבך, אבל תוהה לגבי העניין הזה לא מעט. אני רוצה קשר זוגי אבל, אני מאוד אוהב את הלבד, לפעמים אני חושב שכשאכנס לקשר זוגי יהיה לי קשה להסתדר..

תנסי לא לעשות צעדים קיצוניים כמו להיפרד. אולי לנסות לדאוג שיהיה לך מספיק זמן לעצמך. תנסי למצוא איזון. גם בתחילת קשר נמצאים כל הזמן יחד ואח"כ זה קצת דועך..כך לפחות אומרים

 

[dori78]

כשזה בא - זה בא.

לצערי, אין לי תובנות לתרום לך.

לראשונה בחיי, בגיל 36, אני מרגישה את כל הדברים שאת מזכירה.
לפני כן - מאוד הפחיד אותי לחלוק את חיי עם מישהו.
במקרה שלי - זה דרש ממני קודם כל לקבל ולאהוב את מי שאני, על כל מה שיש בי.
עד שזה לא קרה - לא באמת יכולתי לקבל מישהו אחר לחיים שלי.
על כמה שמשתמע מזה.

וכשזה קרה - זה פשוט קרה.

 

[איש המתח]

במילה אחת...

לומדים.
&nbsp
הולכים ללמוד להכיר את עצמנו ואת שותפינו.
יש שיעורים מסודרים לכך.

 

[יוצרת עתיד]

אני הייתי במצבך

מה שנדרש זה בנזוג שיבין אותך.
תצטרכי לחלוק איתו את כל מה שאת כתבת פה
בהודעתך.
&nbsp
הכי חשוב זה תקשורת כנה ופתוחה עם הבנזוג.
&nbsp
איך מתרגלים לביחד?
תלוי האם את באמת רוצה להתרגל לזה.
&nbsp
אני למשל גיליתי שאני אוהבת את החופש שלי.
ולא רוצה לגור ביחד עם הבנזוג. כי זה חונק אותי.
ולא בא לי.
&nbsp
אם את רוצה להתרגל אז בהדרגה..
לאט לאט..
ואל תשווי את עצמך לחברות שלך
כ את זו את
אולי לך מתאים משהו אחר ולא זוגיות כמו אצל החברות..

 

[סתוונית היורה]

יש הרבה יותר מדגם אחד של זוגיות

אפשר למצוא בהדרגה מה מתאים לנו, אם לא נחשוב שאנחנו "צריכים" להיות כמו אחרים.
ואני מסכימה איתך מאוד לגבי הצורך בשיתוף עם בן הזוג. לפעמים שני בני הזוג חוששים לשתף במשהו ובסוף מסתבר ששניהם מרגישים אותו דבר... וגם אם לא, השיתוף בהרבה מקרים עוזר לזהות את הפערים ולגשר עליהם ביחד ברוח טובה.

 

[איש המתח]

המילה "זוגיות" היא בעיניי אינה נכונה.

למה? עולה מכך תמונה של שני קווים (זוג) מקבילים (הם לעולם לא מתחברים).
המילה המתאימה יותר היא "התחברות".
אז שאלי את עצמך האם את רוצה בכך.
&nbsp
את יכולה להשוות גישה זו לגישת יוצרת עתיד וסיתוונית היורה.

 

[dori78]

אני רוצה לחלוק עליך.

בעיניי, הגישה של "שניים שהם אחד", "בלעדייך אני חצי בן אדם" - היא בעייתית ואף מסוכנת.
הדיון כאן הוא בזוגיות כמערכת יחסים בין שני אינדיווידואלים.
ההתייחסות לזה כ"חיבור" שהופך את השניים לאחד, מבטל לגמרי את האישיות של כל אחד מבני הזוג.
למעשה, אתה מציע לפות"ש לוותר לגמרי על האינדיווידום כדי להיות חלק מה"אחד" החדש שנוצר.
והרי זה בדיוק הפחד שלה - לאבד את עצמה או את בן הזוג.
בנוסף, העולם שמקדש את הגישה שהצגת, גורם לא פעם לתחושת אפסות אצל מי שאין לו זוגיות.
כאילו שלרווקים אין זכות קיום, או שהם סוג ב'.

מעבר לזה - אני מאמינה שאדם צריך להרגיש טוב עם עצמו, לאהוב את עצמו כדי להיות מוצלח.
בן זוג מוצלח, עובד מוצלח, הורה מוצלח. אם אתה מאבד את עצמך בתוך מערכת היחסים - זה בעייתי.

זה איזון עדין שרצוי ללמוד, זה נכון.
אבל בעיניי זה איזון בין אני לבין אני והוא, לא בין אני לבין אנחנו.
יש שיגידו שזה סמנטיקה. בעיניי זה הבדל חשוב.

 

[nitsansh]

 

[יוצרת עתיד]

מסכימה עם כל מידה

 

[לאהספקתילהגיד]

מסכימה עם דורי..

לא מחפשת להיות "אדם אחד" עם בן זוגי.. יש לנו תחומי עניין שונים ולפעמים זה מעצבן ולפעמים זה נחמד.
יש לי חיים עשירים בלעדיו וחברים ולא תמיד צריכה לשתף אותו בכל דבר..
אני חושבת שאני לומדת, להיות בזוגיות, להתחשב ברצונות שלו, לבוא לקראתו, אני רגילה לעשות מה שאני רוצה וזהו.
דורי צודקת, זה אכן דורש לקבל ולאהוב את עצמך דבר ראשון. ואני עדיין בתהליך...
תודה לכל העונים