אחרי 14 שנים..
שלום לכולם. תוך כדי שיטוט ראיתי את פורום הקלאב-פוט והסתקרנתי... אני אמא לילד שנולד עם קלאב פוט קשה מאד. כיום הוא בן 14. מיותר לציין שבאותן שנים לא היה פורום מעין זה ולא היתה דרך להתיעץ, לשתף ולתמוך אחד בשני. ממש התרגשתי כשקראתי חלק מההודעות בפורום, ושמחתי עבורכם שיש באפשרותכם לחלוק, לקבל אינפורמציה, להתיעץ. קשה לתאר את התקופה הקשה שעברנו בשנתיים הראשונות. גילינו את הקלאב פוט בסריקת מערכות שגרתית, ולאחר מכן היינו ביעוץ אצל פרופ' מייזנר. הוא עודד אותנו, ואמר שבדרך כלל מטפלים בגבס, ורק במקרים קשים יש צורך בניתוח. הבן שלנו נולד עם קלאב פוט קשה מאד בשתי הרגליים. לא ידענו היכן ואיך לטפל. הדבר הנורא הוא שכאשר הביאו לי אותו בפעם הראשונה, לאחר שעברתי למחלקה, כבר שמו לו גבס (כי במקרה האורטופד הגיע), ולא הספקתי אפילו לראות את הרגליים שלו לפני הגיבוס. מכיון שילדתי בסורוקה התחלנו את הטיפול שם, והמקרה שלנו היה גדול מדי על האורטופד שטיפל בו. לא היה בו את היושר להגיד שהוא לא יודע לטפל במקרה קשה כל כך. לקח לנו שלושה חודשים להבין ש"זה לא זה" - כפות הרגליים התנפחו והפכו בצקתיות עקב גיבוס לא נכון (זאת הסתבר לנו בדיעבד), והתחלנו לברר לאן לעבור. למרבה המזל (ולאחר מאמצים רבים) הגענו אל פרופ' גנאל בתל השומר. אפשר להגיד שהוא הציל את הרגליים של בננו. כל כך הצטערתי על כך שלא בררנו ולא ידענו מלכתחילה שאסור היה לנו להתחיל את הטיפול במחלקה האורטופדית בסורוקה. ברור לי לגמרי שאם היינו מתחילים את הטיפול שם המצב התוצאות היו היום הרבה יותר טובות. מובן, שמה שאני כותבת כעת מתיחס לאותה תקופה ואין לי מושג לגבי המצב כיום בנושא הטיפול בקלאב-פוט בסורוקה. בננו גובס בתל השומר ומיד עם המעבר לתל השומר כבר התחלנו לראות תוצאות. בהמשך הוא נותח על ידי פרופ' גנאל ועבר שני ניתוחים בכפות הרגליים. זכינו שהגענו אליו - רופא מקצועי ממדרגה ראשונה ואדם מקסים! אין מילים לתאר את הטיפול ואת הרגשת הבטחון שקיבלנו ברגע שעברנו לתל השומר. עד היום אנו מגיעים לשם לביקורת, אחת לשנה, ואנחנו מרוצים מאד. בתיפקוד היומיומי הכל תקין לגמרי. אמנם, הוא לא ספורטאי מצטיין, אך ממילא הוא מתעניין יותר במחשבים... (למזלו). עד היום מאד קשה למצוא לו נעליים - הרגל עבה ורחבה (ואני משערת שאם היינו מתחילים את הטיפול בתל השומר המצב היה שונה מבחינה זו). אנו קונים נעליים רחבות ובמידה גדולה יותר, על מנת שהרוחב יתאים. כשהוא עם נעליים, אף אחד לא רואה ולא יודע שפעם היה לו קלאב פוט... לצערי, אין לי כמעט תמונות של הרגליים מאותה תקופה. היה לי מאד קשה עם זה, ולכן גם לא ששתי לצלם. היום אני מצטערת על כך. אבל מה שחשוב - וזו היתה המחשבה המעודדת שהנחתה אותי לאורך כל הדרך, שבניגוד לבעיות רפואיות אחרות, כאן מדובר בענין שעם הזמן יפתר ויסתדר. וכך אולי אני יכולה לעודד הורים לתינוקות. שלמרות הקושי, ולמרות התסכולים, הרי שבסופו של הטיפול הבעיה תיפתר, וזה מה שחשוב. אז שיהיה לכולם בהצלחה, תחזיקו מעמד - בניתוחים, בגבסים ובכל השאר. בסופו של דבר, הכל מסתדר, והראיה - בננו, שנולד עם קלאב פוט קשה מאד, והיום הוא ככל הילדים. מחזיקה לכם אצבעות, אמא של... (-הוא פשוט "יהרוג" אותי אם אכתוב כאן את שמו...).
שלום לכולם. תוך כדי שיטוט ראיתי את פורום הקלאב-פוט והסתקרנתי... אני אמא לילד שנולד עם קלאב פוט קשה מאד. כיום הוא בן 14. מיותר לציין שבאותן שנים לא היה פורום מעין זה ולא היתה דרך להתיעץ, לשתף ולתמוך אחד בשני. ממש התרגשתי כשקראתי חלק מההודעות בפורום, ושמחתי עבורכם שיש באפשרותכם לחלוק, לקבל אינפורמציה, להתיעץ. קשה לתאר את התקופה הקשה שעברנו בשנתיים הראשונות. גילינו את הקלאב פוט בסריקת מערכות שגרתית, ולאחר מכן היינו ביעוץ אצל פרופ' מייזנר. הוא עודד אותנו, ואמר שבדרך כלל מטפלים בגבס, ורק במקרים קשים יש צורך בניתוח. הבן שלנו נולד עם קלאב פוט קשה מאד בשתי הרגליים. לא ידענו היכן ואיך לטפל. הדבר הנורא הוא שכאשר הביאו לי אותו בפעם הראשונה, לאחר שעברתי למחלקה, כבר שמו לו גבס (כי במקרה האורטופד הגיע), ולא הספקתי אפילו לראות את הרגליים שלו לפני הגיבוס. מכיון שילדתי בסורוקה התחלנו את הטיפול שם, והמקרה שלנו היה גדול מדי על האורטופד שטיפל בו. לא היה בו את היושר להגיד שהוא לא יודע לטפל במקרה קשה כל כך. לקח לנו שלושה חודשים להבין ש"זה לא זה" - כפות הרגליים התנפחו והפכו בצקתיות עקב גיבוס לא נכון (זאת הסתבר לנו בדיעבד), והתחלנו לברר לאן לעבור. למרבה המזל (ולאחר מאמצים רבים) הגענו אל פרופ' גנאל בתל השומר. אפשר להגיד שהוא הציל את הרגליים של בננו. כל כך הצטערתי על כך שלא בררנו ולא ידענו מלכתחילה שאסור היה לנו להתחיל את הטיפול במחלקה האורטופדית בסורוקה. ברור לי לגמרי שאם היינו מתחילים את הטיפול שם המצב התוצאות היו היום הרבה יותר טובות. מובן, שמה שאני כותבת כעת מתיחס לאותה תקופה ואין לי מושג לגבי המצב כיום בנושא הטיפול בקלאב-פוט בסורוקה. בננו גובס בתל השומר ומיד עם המעבר לתל השומר כבר התחלנו לראות תוצאות. בהמשך הוא נותח על ידי פרופ' גנאל ועבר שני ניתוחים בכפות הרגליים. זכינו שהגענו אליו - רופא מקצועי ממדרגה ראשונה ואדם מקסים! אין מילים לתאר את הטיפול ואת הרגשת הבטחון שקיבלנו ברגע שעברנו לתל השומר. עד היום אנו מגיעים לשם לביקורת, אחת לשנה, ואנחנו מרוצים מאד. בתיפקוד היומיומי הכל תקין לגמרי. אמנם, הוא לא ספורטאי מצטיין, אך ממילא הוא מתעניין יותר במחשבים... (למזלו). עד היום מאד קשה למצוא לו נעליים - הרגל עבה ורחבה (ואני משערת שאם היינו מתחילים את הטיפול בתל השומר המצב היה שונה מבחינה זו). אנו קונים נעליים רחבות ובמידה גדולה יותר, על מנת שהרוחב יתאים. כשהוא עם נעליים, אף אחד לא רואה ולא יודע שפעם היה לו קלאב פוט... לצערי, אין לי כמעט תמונות של הרגליים מאותה תקופה. היה לי מאד קשה עם זה, ולכן גם לא ששתי לצלם. היום אני מצטערת על כך. אבל מה שחשוב - וזו היתה המחשבה המעודדת שהנחתה אותי לאורך כל הדרך, שבניגוד לבעיות רפואיות אחרות, כאן מדובר בענין שעם הזמן יפתר ויסתדר. וכך אולי אני יכולה לעודד הורים לתינוקות. שלמרות הקושי, ולמרות התסכולים, הרי שבסופו של הטיפול הבעיה תיפתר, וזה מה שחשוב. אז שיהיה לכולם בהצלחה, תחזיקו מעמד - בניתוחים, בגבסים ובכל השאר. בסופו של דבר, הכל מסתדר, והראיה - בננו, שנולד עם קלאב פוט קשה מאד, והיום הוא ככל הילדים. מחזיקה לכם אצבעות, אמא של... (-הוא פשוט "יהרוג" אותי אם אכתוב כאן את שמו...).
