אחרי 30 שנה: הסלילים הגנוזים של יהודי מינסק נחשפים
זלמן גולדשטיין תיעד את פעילותו אחרי נפילת הברזל, שם את הקלטות במחסן ושכח אותם • אחרי שנים נמצא התיעוד לאחרונה • כעת הוא מנסה לאתר את חבריו מהעבר
זלמן גולדשטיין הוא חסיד חב"ד תושב ניו יורק שעובד כמחנך בתלמוד תורה, מעביר שיעורים בבית הכנסת השכונתי לילדים וגם מפיק מוזיקלי. הוא עובד עם הזמר אברהם פריד ואומנים מוכרים נוספים בתעשיית המוזיקה החסידית. ויש לו גם תחביב מעניין: עיסוק בחידושים טכנולוגיים. לכן בני משפחתו קנו לו מצלמת וידיאו לפני שלושים שנה, רגע לפני שיצא לשליחות מרתקת במינסק. כך, כמעט במקרה, מצא גולדשטיין את עצמו כמעט במקרה מתעד את אחת מהתקופות המרתקות ביותר במאה ה-20 – התנהלות היהודים בעת התפרקות ברית המועצות.
במשך כחצי שנה יעד גולדשטיין את השגרה והפעילות שלו בעיר ובאזור עם הקהילות היהודיות. הרחובות, האנשים, הלימודים, הנופים ובעיקרה ההסתגלות למציאות החדשה של אחרי שלטון הק.ג.ב הרודני. לאחר שליחותו חזר לארצות הברית והסלילים נותרו בבוידעם.
שלושים שנה עברו, ואז מצא גולדשטיין את הקלטות במקרה והחליט להעלות את החומרים לרשת. במכה אחת הועלתה ההיסטוריה המרתקת אל רשת היוטיוב והמציאות של יהודי מינסק בסוף ימי ברית המועצות קיבלה פנים ושמות. בארבע שעות אותנטיות, ללא עריכה, מספרות התמונות את הסיפור של הקהילות היהודיות בברית המועצות.
החיים בחבר העמים לאחר נפילת מסך הברזל
"אחרי נפילת מסך הברזל הגענו אני והחברותא שלי לקהילות היהודיות בברית המועצות לשעבר", מספר גולדשטיין בשיחה עם "ישראל היום". "היינו בני 20, במהלך הלימודים בישיבת חב"ד בארה"ב, ויצאנו מטעם ארגון עזרת אחים במטרה ללמד את היהודים שם על יהדות, עברית ומקצועות קודש.
ראינו בנסיעה הזדמנות ושליחות וגם סוג של הרפתקה מעניינת. אבל כמובן שביקשנו ברכה מהרבי מלובביץ' והוא אמר לנו לנסוע ושזו מצווה גדולה. קיבלנו כרטיס טיסה, קצת דמי כיס ונסענו. הגענו למוסקבה ואחרי זה למינסק. מצאנו שם קהילה יהודית גדולה עם צימאון אדיר. הבעיה הייתה שהם לא הכירו כמעט כלום בגלל השנים הארוכות שהם לא יכלו ללמוד עברית או לקיים מצוות".
"זה היה מעניין לראות את הרחובות של אחרי המהפכה. הרובל היה אז בשיאו לעומת הדולר, ולכן יכולנו לקנות הכל ממש בזול ולעשות המון דברים. שכרנו מכוניות ונסענו בכל האזור ועוד. מבחינה רוחנית, מה שהיה מפתיע זה שלמרות שהם לא הכירו כמעט כלום על היהדות, העברית וישראל הם הגיעו לשיעורים ולמפגשים שעשינו. כל יום הגיעו מאות ילדים לבית הכנסת לשיעור. גם המבוגרים רצו לשמוע.
ביקור בקברו העזוב של האדמו"ר צמח צדק
"אני זוכר למשל שהדלקנו חנוכייה ענקית והגיעו אנשים ממרחק של עשרות קילומטרים. זה מדהים. הייתה התרגשות מטורפת כי זה פעם ראשונה שהם ראו דבר כזה. חנוכייה גדולה, הדלקת נרות, סופגניות ובכלל לחגוג את חנוכה. הרבה אנשים סיפרו לי שהם נאלצו לחגוג בסתר ובפחד את החגים בגלל הפחד מהשלטונות. עכשיו זה היה בגלוי באמצע הרחוב עם המון אנשים. 2000 איש עמדו שם, שמעו את הברכות ושאלו אותנו על זה. זה היה מפגן עוצמתי של פרסום הנס ושל אחדות יהודית מכל העיירות באזור. אני שמח שתיעדתי את זה במצלמה שלי", הוא מספר.
מופע פסח במזרח אירופה
גולדשטיין מציין כי הוא תיעד את פעילותו בעיקר כי חשב להראות להוריו, לאחיו ולחבריו את הפעילות שביצעו במקום. בדיעבד, הוא הבין, מדובר בתיעוד היסטורי מהמעלה הראשונה. "יש פה תיעוד אותנטי ומרגש של החיים היהודיים, ממש אחרי נפילת מסך הברזל. ראיינתי שם יהודים וגם גויים ושאלתי אותם על התחביבים שלהם. הם סיפרו לי על החיים האישיים שלהם".
"התנדבנו שם חצי שנה והכרתי אנשים נפלאים. כשחזרנו לארצות הברית שמתי את הקלטות במחסן ושכחתי מהם. לפני כמה חודשים כשעשיתי סדר נתקלתי בהם. חשבתי שזה יהיה מאוד מעניין לפרסם את זה מכמה סיבות. ראשית, רציתי שזה יישמר בפורמט נח וזמין בעתיד אם ארצה לצפות בזה ברצף ולא לפי קלטות. הסיבה השנייה - שיהיה תיעוד לתקופה הנוסטלגית ההיא שכל מי שירצה לראות את זה יוכל. ושלישית, כדי לנסות ליצור קשר עם המצולמים אחרי עשרות שנים ולשמוע מה קורה איתם היום", מוסיף גולדשטיין ומספר.
"לכן המרתי את הקטנות והעליתי את הסרטון הארוך ליוטיוב. שמתי את המייל שלי מתחת לסרטון וביקשתי שאם מישהו מזהה את עצמו או אחרים שהוא מכיר שיפנה אלי. לשמחתי זה אכן קרה. קיבלתי הרבה פניות מאנשים ונשים שהתרגשו לדבר איתי אחרי כל כך הרבה שנים. הם סיפרו לי שהפעילות שלנו איתם מאוד השפיעה עליהם. לכן הם עוסקים היום גם בחינוך בגלל זה. מתברר שהרבה מהם עברו לארה"ב וחלק גם לישראל. הם בעלי משרות תורניות וממש הודו לי והעלו זיכרונות מהתקופה. לצערי יש כמה דמויות משמעותיות שעדיין לא הצלחתי ליצור איתם קשר ואני מקווה שהכתבה הזאת או דרך אחרת תעזור. בכל זאת מדובר על 30 שנה וזה המון זמן. מסקרן אותי לדעת מה קורה איתם היום".
המייל שלו ליצירת קשר הוא: [email protected].
------------------------------------------------------------------
https://www.israelhayom.co.il/article/627221
זלמן גולדשטיין תיעד את פעילותו אחרי נפילת הברזל, שם את הקלטות במחסן ושכח אותם • אחרי שנים נמצא התיעוד לאחרונה • כעת הוא מנסה לאתר את חבריו מהעבר
זלמן גולדשטיין הוא חסיד חב"ד תושב ניו יורק שעובד כמחנך בתלמוד תורה, מעביר שיעורים בבית הכנסת השכונתי לילדים וגם מפיק מוזיקלי. הוא עובד עם הזמר אברהם פריד ואומנים מוכרים נוספים בתעשיית המוזיקה החסידית. ויש לו גם תחביב מעניין: עיסוק בחידושים טכנולוגיים. לכן בני משפחתו קנו לו מצלמת וידיאו לפני שלושים שנה, רגע לפני שיצא לשליחות מרתקת במינסק. כך, כמעט במקרה, מצא גולדשטיין את עצמו כמעט במקרה מתעד את אחת מהתקופות המרתקות ביותר במאה ה-20 – התנהלות היהודים בעת התפרקות ברית המועצות.
במשך כחצי שנה יעד גולדשטיין את השגרה והפעילות שלו בעיר ובאזור עם הקהילות היהודיות. הרחובות, האנשים, הלימודים, הנופים ובעיקרה ההסתגלות למציאות החדשה של אחרי שלטון הק.ג.ב הרודני. לאחר שליחותו חזר לארצות הברית והסלילים נותרו בבוידעם.
שלושים שנה עברו, ואז מצא גולדשטיין את הקלטות במקרה והחליט להעלות את החומרים לרשת. במכה אחת הועלתה ההיסטוריה המרתקת אל רשת היוטיוב והמציאות של יהודי מינסק בסוף ימי ברית המועצות קיבלה פנים ושמות. בארבע שעות אותנטיות, ללא עריכה, מספרות התמונות את הסיפור של הקהילות היהודיות בברית המועצות.
החיים בחבר העמים לאחר נפילת מסך הברזל
"אחרי נפילת מסך הברזל הגענו אני והחברותא שלי לקהילות היהודיות בברית המועצות לשעבר", מספר גולדשטיין בשיחה עם "ישראל היום". "היינו בני 20, במהלך הלימודים בישיבת חב"ד בארה"ב, ויצאנו מטעם ארגון עזרת אחים במטרה ללמד את היהודים שם על יהדות, עברית ומקצועות קודש.
ראינו בנסיעה הזדמנות ושליחות וגם סוג של הרפתקה מעניינת. אבל כמובן שביקשנו ברכה מהרבי מלובביץ' והוא אמר לנו לנסוע ושזו מצווה גדולה. קיבלנו כרטיס טיסה, קצת דמי כיס ונסענו. הגענו למוסקבה ואחרי זה למינסק. מצאנו שם קהילה יהודית גדולה עם צימאון אדיר. הבעיה הייתה שהם לא הכירו כמעט כלום בגלל השנים הארוכות שהם לא יכלו ללמוד עברית או לקיים מצוות".
"זה היה מעניין לראות את הרחובות של אחרי המהפכה. הרובל היה אז בשיאו לעומת הדולר, ולכן יכולנו לקנות הכל ממש בזול ולעשות המון דברים. שכרנו מכוניות ונסענו בכל האזור ועוד. מבחינה רוחנית, מה שהיה מפתיע זה שלמרות שהם לא הכירו כמעט כלום על היהדות, העברית וישראל הם הגיעו לשיעורים ולמפגשים שעשינו. כל יום הגיעו מאות ילדים לבית הכנסת לשיעור. גם המבוגרים רצו לשמוע.
ביקור בקברו העזוב של האדמו"ר צמח צדק
"אני זוכר למשל שהדלקנו חנוכייה ענקית והגיעו אנשים ממרחק של עשרות קילומטרים. זה מדהים. הייתה התרגשות מטורפת כי זה פעם ראשונה שהם ראו דבר כזה. חנוכייה גדולה, הדלקת נרות, סופגניות ובכלל לחגוג את חנוכה. הרבה אנשים סיפרו לי שהם נאלצו לחגוג בסתר ובפחד את החגים בגלל הפחד מהשלטונות. עכשיו זה היה בגלוי באמצע הרחוב עם המון אנשים. 2000 איש עמדו שם, שמעו את הברכות ושאלו אותנו על זה. זה היה מפגן עוצמתי של פרסום הנס ושל אחדות יהודית מכל העיירות באזור. אני שמח שתיעדתי את זה במצלמה שלי", הוא מספר.
מופע פסח במזרח אירופה
גולדשטיין מציין כי הוא תיעד את פעילותו בעיקר כי חשב להראות להוריו, לאחיו ולחבריו את הפעילות שביצעו במקום. בדיעבד, הוא הבין, מדובר בתיעוד היסטורי מהמעלה הראשונה. "יש פה תיעוד אותנטי ומרגש של החיים היהודיים, ממש אחרי נפילת מסך הברזל. ראיינתי שם יהודים וגם גויים ושאלתי אותם על התחביבים שלהם. הם סיפרו לי על החיים האישיים שלהם".
"התנדבנו שם חצי שנה והכרתי אנשים נפלאים. כשחזרנו לארצות הברית שמתי את הקלטות במחסן ושכחתי מהם. לפני כמה חודשים כשעשיתי סדר נתקלתי בהם. חשבתי שזה יהיה מאוד מעניין לפרסם את זה מכמה סיבות. ראשית, רציתי שזה יישמר בפורמט נח וזמין בעתיד אם ארצה לצפות בזה ברצף ולא לפי קלטות. הסיבה השנייה - שיהיה תיעוד לתקופה הנוסטלגית ההיא שכל מי שירצה לראות את זה יוכל. ושלישית, כדי לנסות ליצור קשר עם המצולמים אחרי עשרות שנים ולשמוע מה קורה איתם היום", מוסיף גולדשטיין ומספר.
"לכן המרתי את הקטנות והעליתי את הסרטון הארוך ליוטיוב. שמתי את המייל שלי מתחת לסרטון וביקשתי שאם מישהו מזהה את עצמו או אחרים שהוא מכיר שיפנה אלי. לשמחתי זה אכן קרה. קיבלתי הרבה פניות מאנשים ונשים שהתרגשו לדבר איתי אחרי כל כך הרבה שנים. הם סיפרו לי שהפעילות שלנו איתם מאוד השפיעה עליהם. לכן הם עוסקים היום גם בחינוך בגלל זה. מתברר שהרבה מהם עברו לארה"ב וחלק גם לישראל. הם בעלי משרות תורניות וממש הודו לי והעלו זיכרונות מהתקופה. לצערי יש כמה דמויות משמעותיות שעדיין לא הצלחתי ליצור איתם קשר ואני מקווה שהכתבה הזאת או דרך אחרת תעזור. בכל זאת מדובר על 30 שנה וזה המון זמן. מסקרן אותי לדעת מה קורה איתם היום".
המייל שלו ליצירת קשר הוא: [email protected].
------------------------------------------------------------------
https://www.israelhayom.co.il/article/627221