אחרי 40 שנה איציק קלה בקיסריה
יום חמישי 28 בינואר 2010 03:00 מאת: בן שלו | תצלומים: דניאל צ'צ'יק איציק קלה, מאחרוני דור המייסדים של המוסיקה המזרחית שעדיין פעילים, עבר 40 שנות קריירה כדי להגיע עכשיו לבמות של היכל התרבות וקיסריה. הוא מעריך את כישרונם של ממשיכי דרכו הצעירים, אבל רואה חשיבות בהקמתו של מוסד רציני שיקנה להם השכלה מוסיקלית, כך שיבחינו בין המקאמאת של המואזין בטורקיה לבין הזיופים שהוא שומע אצל המואזין בירושלים בדרך מירושלים לבאר שבע, מיד אחרי צאת שבת, הטלפון של איציק קלה התחיל לצלצל בלי הפסקה. על הקו היו מעריצים ותיקים שלו מאזור הדרום, שעוד שעתיים יגיעו להופעה שלו בהיכל התרבות של באר שבע. לכולם היתה אותה בקשה: שינגן את השירים הישנים שלו בדיוק כמו שהוקלטו לפני 20 ו-30 שנה, ולא בגרסאות ההופעה העדכניות שלהם. או לכל הפחות, שיבצע את הפתיחות של השירים בדיוק כמו אז. המעריצים האלה ראו את קלה בקיסריה בקיץ האחרון ונהנו מאוד, אבל עכשיו, כשקלה בא אליהם הביתה, הם הרגישו שיש להם זכות לבקש ממנו לבצע את השירים כמו שהם רוצים. גם קלה חשב שיש להם זכות. וכך, שעה וחצי לפני ההופעה הוא ישב עם הקלידן שלו, ואחר כך עם הגיטריסט, והראה להם איך להכניס שינויים קטנים שימתיקו את החוויה עבור הקהל הוותיק שלו. אבל אז פרץ משבר קטן. התברר שהמחשב נשכח בירושלים. כמו שקורה בהרבה מאוד הופעות בשנים האחרונות, גם אצל קלה הנגינה החיה מגובה בערוצי מחשב מוכנים מראש. "לא פלייבק, חס וחלילה", הוא מבהיר. "המחשב בסך הכל נותן כוח מבחינה קצבית. נותן חוזק, גודל, רוחב. התחלנו עם זה כשהופענו בהיכל התרבות בפעם הראשונה, אחר כך המשכנו להשתמש בזה בהופעות בקיסריה, וזה נשאר". קרוב משפחה של קלה הוזעק מיד, יצא עם המחשב מירושלים ונסע לבאר שבע ב-140 קמ"ש. אבל עד שהוא הגיע נרשמה היסטריה קלה בצוות ההפקה. קלה דווקא נראה משועשע מכל העניין. יותר מ-35 שנה הוא הסתדר בלי מחשב. במקרה הכי גרוע, אם לא יגיע המחשב, ינגנו כמו פעם. "תשכחו רגע מהמחשב, בואו ננגן את זה עכשיו כמו בחאפלה", הוא אמר לנגנים שלו בזמן הבאלאנס, והם ניגנו, וזה נשמע טוב, וכמובן שכולם נשמו לרווחה, אולי אפילו קלה עצמו, כשהמחשב הגיע רבע שעה לפני תחילת ההופעה. הפריחה הגדולה של המוסיקה הים תיכונית בשנה האחרונה לא פסחה על קלה, אחד מחלוצי המוסיקה המזרחית בישראל והחלוץ המרכזי בסניף הירושלמי שלה. הוא לא סוחף המונים כמו אייל גולן, לא מולך ברינגטונים כמו משה פרץ ולא ממלא את היכל נוקיה כמו קובי פרץ, אבל הוא היחיד מבין הזמרים הוותיקים, אנשי דור המייסדים של הז'אנר, שמשחק במגרש של הזמרים הצעירים. הוא משחרר בצורה סדירה להיטים שמושמעים בכל מקום (פרט לגלגלצ, ועל כך בהמשך) ובקיץ האחרון הוא הופיע גם בקיסריה, גם בבריכת הסולטן וגם בהיכל התרבות בתל אביב. היום יופיע בהיכל התרבות באשקלון, ב-11 בפברואר יופיע שוב בהיכל התרבות ובעוד חודשיים הוא עתיד להוציא את אלבומו ה-30. והוא עושה את כל זה בלי לאבד את הזהות והיושרה האמנותית שלו. מדוע דווקא הוא ולא זמרים ותיקים אחרים? אולי בגלל שקלה, בניגוד לאחרים, שמר תמיד על קו רציף של עשייה, הערכה והצלחה, שאמנם לא הרקיעה שחקים אף פעם אבל הכשירה את הקרקע לקראת מה שקורה לו עכשיו, כשהמניות של המוסיקה המזרחית נמצאות במקום כל כך גבוה. ואולי הסיבה להצלחה של קלה טמונה בכך שהוא משכיל לשלב בין המסורתי לעכשווי. הוא נטוע לגמרי בעולם של החאפלות (והוא ממשיך לשיר באירועים לפחות שלוש פעמים בשבוע), אבל הוא גם יודע להעמיד הופעה בהיכל התרבות ובקיסריה. והוא ממשיך לשיר את שיריו הישנים בביצועים ששומרים על העומק ועל הגוון המסורתי שלהם, אבל הוא לא מפחד להכניס קצת דאנס ללהיטים החדשים שלו. או ליתר דיוק, הוא מפחד אבל מתגבר על הפחד. "באלבום שייצא עוד מעט הכנסתי לכמה שירים מקצבים עכשוויים, דאנסים", אומר קלה. "אם היית שואל אותי לפני עשר שנים אם יהיו אצלי דאנסים, הייתי אומר שאין סיכוי. אבל עם הזמן אתה לומד ללכת עם הזרם. הקהל דורש את זה היום. הוא נעשה יותר ויותר צעיר. "היום בבוקר לקחתי את הנכדה שלי לגן, היא בת חמש וחצי", מספר קלה. "כשנכנסנו כל הילדים ישבו ואכלו. פתאום כולם מתחילים לשיר ‘מותק, הלב שלי קורא לך' (מתוך אחד הלהיטים האחרונים של קלה, ב"ש). מה אני רוצה לומר? שאני לא בורח מהקו שלי, אבל באותו זמן אני הולך גם עם הקו שאנשים אוהבים. אין מה לעשות, הקצב של היום הוא לא הקצב של פעם". לא פחדת להכניס דאנס לשירים שלך? לא חששת שאנשים יגידו, "מה קרה לאיציק קלה?" "בטח שפחדתי. מה השאלה. היו חששות כבדים. אבל עשיתי את זה, וזה נהיה להיט היסטרי, ובזה נגמרו ההתלבטויות". פגישה עם ד"ר בורג קלה נולד ב-1953 בירושלים, אחד מ-12 אחים ואחיות שרובם נולדו בכורדיסטן. כשהיה בן 3 התייתם מאביו. הוא מספר שאמו "עבדה מחושך עד חושך כדי להביא לחם הביתה" (בין השאר היתה עוזרת הבית של הוריו של יוסי שריד). המשפחה חיה בדירת חדר וחצי. "רצפה מלאה במזרנים, חיים על פרימוס, מצב כלכלי מאוד מאוד קשה", אומר קלה. עמותות שמטפלות בילדים יתומים מרבות לבקש ממנו להופיע בהתנדבות, והוא לא יכול לסרב. "מטבע הדברים אני מרגיש קרבה לילדים האלה", הוא אומר. בנערותו שיחק כדורגל בבית"ר ירושלים (אחד האורחים בבת המצווה שבה הופיע ביום שלישי השבוע חלף על פניו וקרא "קלה בית"ר!"), אבל האהבה למוסיקה (וגם אולטימטום של אמו) הכריעו את הכף לטובת השירה. הוא שר מגיל 10, מאז שהתגלה על ידי הפייטן, המלחין והכנר הירושלמי רחמים עמר, שהוא מכנה "מורי ורבי". עמר, "שאין חזן ירושלמי שלא גדל על ברכיו" כדברי קלה, נהג לעבור בין בתי הכנסת בירושלים ולגלות כישרונות צעירים. "ביום שהוא בא לבית הכנסת שלנו לא רציתי ללכת, אבל חבר סחב אותי בכוח", מספר קלה. "אם לא הייתי שם באותו יום לא הייתי יושב מולך עכשיו. יכול להיות שהייתי זמר ששר לפי השמיעה, אבל לא הייתי מוסיקאי. לא היה לי הבסיס המוסיקלי שרק בזכותו הגעתי לאן שהגעתי". עמר גם השיג לקלה הילד את כלי הנגינה הראשון שלו, מנדולינה. "הוא הלך לד"ר יוסף בורג, שהיה אז שר, ואמר לו: יש ילד מוכשר, יתום, 12 נפשות בחדר וחצי, שצריך לקנות לו מנדולינה. בורג הוציא על המקום צ'ק פרטי שלו ונתן לעמר, וכך התחלתי לנגן", מספר קלה. "מאז, במשך 30 שנה, התפללתי שאני אפגוש את הבן אדם הזה ואודה לו על המעשה ששינה את החיים שלי. "בסוף זה קרה, לפני כמה שנים, באקראי. אני עושה הליכות שלוש פעמים בשבוע ובאחת ההליכות, במרכז העיר, פתאום ראיתי אותו, אדם בא בימים. אמרתי לעצמי ‘ואו, סוף סוף'. ניגשתי אליו ואמרתי ‘שלום אדוני, אני מחכה למפגש הזה 30 שנה והתפללתי שזה יקרה. הוא שאל למה ואמרתי לו, ‘אני אגיד לך, אבל קודם אני רוצה לנשק לך את היד'. הוא אמר ‘לא, חלילה, חס ושלום'. אבל אני התעקשתי, נישקתי את היד שלו ואמרתי, ‘זוכר שלפני 30 שנה בא אליך רחמים עמר וסיפר לך שיש ילד מוכשר שצריך לקנות לו מנדולינה? אני הילד הזה. בזכותך אני מוסיקאי, מעבר לזמר'. אני זוכר שבכיתי, וגם עכשיו כשאני מספר את זה יש לי דמעות בעי מתוך עכבר העיר וואלה אני אוהב את הכתבות האלה
יום חמישי 28 בינואר 2010 03:00 מאת: בן שלו | תצלומים: דניאל צ'צ'יק איציק קלה, מאחרוני דור המייסדים של המוסיקה המזרחית שעדיין פעילים, עבר 40 שנות קריירה כדי להגיע עכשיו לבמות של היכל התרבות וקיסריה. הוא מעריך את כישרונם של ממשיכי דרכו הצעירים, אבל רואה חשיבות בהקמתו של מוסד רציני שיקנה להם השכלה מוסיקלית, כך שיבחינו בין המקאמאת של המואזין בטורקיה לבין הזיופים שהוא שומע אצל המואזין בירושלים בדרך מירושלים לבאר שבע, מיד אחרי צאת שבת, הטלפון של איציק קלה התחיל לצלצל בלי הפסקה. על הקו היו מעריצים ותיקים שלו מאזור הדרום, שעוד שעתיים יגיעו להופעה שלו בהיכל התרבות של באר שבע. לכולם היתה אותה בקשה: שינגן את השירים הישנים שלו בדיוק כמו שהוקלטו לפני 20 ו-30 שנה, ולא בגרסאות ההופעה העדכניות שלהם. או לכל הפחות, שיבצע את הפתיחות של השירים בדיוק כמו אז. המעריצים האלה ראו את קלה בקיסריה בקיץ האחרון ונהנו מאוד, אבל עכשיו, כשקלה בא אליהם הביתה, הם הרגישו שיש להם זכות לבקש ממנו לבצע את השירים כמו שהם רוצים. גם קלה חשב שיש להם זכות. וכך, שעה וחצי לפני ההופעה הוא ישב עם הקלידן שלו, ואחר כך עם הגיטריסט, והראה להם איך להכניס שינויים קטנים שימתיקו את החוויה עבור הקהל הוותיק שלו. אבל אז פרץ משבר קטן. התברר שהמחשב נשכח בירושלים. כמו שקורה בהרבה מאוד הופעות בשנים האחרונות, גם אצל קלה הנגינה החיה מגובה בערוצי מחשב מוכנים מראש. "לא פלייבק, חס וחלילה", הוא מבהיר. "המחשב בסך הכל נותן כוח מבחינה קצבית. נותן חוזק, גודל, רוחב. התחלנו עם זה כשהופענו בהיכל התרבות בפעם הראשונה, אחר כך המשכנו להשתמש בזה בהופעות בקיסריה, וזה נשאר". קרוב משפחה של קלה הוזעק מיד, יצא עם המחשב מירושלים ונסע לבאר שבע ב-140 קמ"ש. אבל עד שהוא הגיע נרשמה היסטריה קלה בצוות ההפקה. קלה דווקא נראה משועשע מכל העניין. יותר מ-35 שנה הוא הסתדר בלי מחשב. במקרה הכי גרוע, אם לא יגיע המחשב, ינגנו כמו פעם. "תשכחו רגע מהמחשב, בואו ננגן את זה עכשיו כמו בחאפלה", הוא אמר לנגנים שלו בזמן הבאלאנס, והם ניגנו, וזה נשמע טוב, וכמובן שכולם נשמו לרווחה, אולי אפילו קלה עצמו, כשהמחשב הגיע רבע שעה לפני תחילת ההופעה. הפריחה הגדולה של המוסיקה הים תיכונית בשנה האחרונה לא פסחה על קלה, אחד מחלוצי המוסיקה המזרחית בישראל והחלוץ המרכזי בסניף הירושלמי שלה. הוא לא סוחף המונים כמו אייל גולן, לא מולך ברינגטונים כמו משה פרץ ולא ממלא את היכל נוקיה כמו קובי פרץ, אבל הוא היחיד מבין הזמרים הוותיקים, אנשי דור המייסדים של הז'אנר, שמשחק במגרש של הזמרים הצעירים. הוא משחרר בצורה סדירה להיטים שמושמעים בכל מקום (פרט לגלגלצ, ועל כך בהמשך) ובקיץ האחרון הוא הופיע גם בקיסריה, גם בבריכת הסולטן וגם בהיכל התרבות בתל אביב. היום יופיע בהיכל התרבות באשקלון, ב-11 בפברואר יופיע שוב בהיכל התרבות ובעוד חודשיים הוא עתיד להוציא את אלבומו ה-30. והוא עושה את כל זה בלי לאבד את הזהות והיושרה האמנותית שלו. מדוע דווקא הוא ולא זמרים ותיקים אחרים? אולי בגלל שקלה, בניגוד לאחרים, שמר תמיד על קו רציף של עשייה, הערכה והצלחה, שאמנם לא הרקיעה שחקים אף פעם אבל הכשירה את הקרקע לקראת מה שקורה לו עכשיו, כשהמניות של המוסיקה המזרחית נמצאות במקום כל כך גבוה. ואולי הסיבה להצלחה של קלה טמונה בכך שהוא משכיל לשלב בין המסורתי לעכשווי. הוא נטוע לגמרי בעולם של החאפלות (והוא ממשיך לשיר באירועים לפחות שלוש פעמים בשבוע), אבל הוא גם יודע להעמיד הופעה בהיכל התרבות ובקיסריה. והוא ממשיך לשיר את שיריו הישנים בביצועים ששומרים על העומק ועל הגוון המסורתי שלהם, אבל הוא לא מפחד להכניס קצת דאנס ללהיטים החדשים שלו. או ליתר דיוק, הוא מפחד אבל מתגבר על הפחד. "באלבום שייצא עוד מעט הכנסתי לכמה שירים מקצבים עכשוויים, דאנסים", אומר קלה. "אם היית שואל אותי לפני עשר שנים אם יהיו אצלי דאנסים, הייתי אומר שאין סיכוי. אבל עם הזמן אתה לומד ללכת עם הזרם. הקהל דורש את זה היום. הוא נעשה יותר ויותר צעיר. "היום בבוקר לקחתי את הנכדה שלי לגן, היא בת חמש וחצי", מספר קלה. "כשנכנסנו כל הילדים ישבו ואכלו. פתאום כולם מתחילים לשיר ‘מותק, הלב שלי קורא לך' (מתוך אחד הלהיטים האחרונים של קלה, ב"ש). מה אני רוצה לומר? שאני לא בורח מהקו שלי, אבל באותו זמן אני הולך גם עם הקו שאנשים אוהבים. אין מה לעשות, הקצב של היום הוא לא הקצב של פעם". לא פחדת להכניס דאנס לשירים שלך? לא חששת שאנשים יגידו, "מה קרה לאיציק קלה?" "בטח שפחדתי. מה השאלה. היו חששות כבדים. אבל עשיתי את זה, וזה נהיה להיט היסטרי, ובזה נגמרו ההתלבטויות". פגישה עם ד"ר בורג קלה נולד ב-1953 בירושלים, אחד מ-12 אחים ואחיות שרובם נולדו בכורדיסטן. כשהיה בן 3 התייתם מאביו. הוא מספר שאמו "עבדה מחושך עד חושך כדי להביא לחם הביתה" (בין השאר היתה עוזרת הבית של הוריו של יוסי שריד). המשפחה חיה בדירת חדר וחצי. "רצפה מלאה במזרנים, חיים על פרימוס, מצב כלכלי מאוד מאוד קשה", אומר קלה. עמותות שמטפלות בילדים יתומים מרבות לבקש ממנו להופיע בהתנדבות, והוא לא יכול לסרב. "מטבע הדברים אני מרגיש קרבה לילדים האלה", הוא אומר. בנערותו שיחק כדורגל בבית"ר ירושלים (אחד האורחים בבת המצווה שבה הופיע ביום שלישי השבוע חלף על פניו וקרא "קלה בית"ר!"), אבל האהבה למוסיקה (וגם אולטימטום של אמו) הכריעו את הכף לטובת השירה. הוא שר מגיל 10, מאז שהתגלה על ידי הפייטן, המלחין והכנר הירושלמי רחמים עמר, שהוא מכנה "מורי ורבי". עמר, "שאין חזן ירושלמי שלא גדל על ברכיו" כדברי קלה, נהג לעבור בין בתי הכנסת בירושלים ולגלות כישרונות צעירים. "ביום שהוא בא לבית הכנסת שלנו לא רציתי ללכת, אבל חבר סחב אותי בכוח", מספר קלה. "אם לא הייתי שם באותו יום לא הייתי יושב מולך עכשיו. יכול להיות שהייתי זמר ששר לפי השמיעה, אבל לא הייתי מוסיקאי. לא היה לי הבסיס המוסיקלי שרק בזכותו הגעתי לאן שהגעתי". עמר גם השיג לקלה הילד את כלי הנגינה הראשון שלו, מנדולינה. "הוא הלך לד"ר יוסף בורג, שהיה אז שר, ואמר לו: יש ילד מוכשר, יתום, 12 נפשות בחדר וחצי, שצריך לקנות לו מנדולינה. בורג הוציא על המקום צ'ק פרטי שלו ונתן לעמר, וכך התחלתי לנגן", מספר קלה. "מאז, במשך 30 שנה, התפללתי שאני אפגוש את הבן אדם הזה ואודה לו על המעשה ששינה את החיים שלי. "בסוף זה קרה, לפני כמה שנים, באקראי. אני עושה הליכות שלוש פעמים בשבוע ובאחת ההליכות, במרכז העיר, פתאום ראיתי אותו, אדם בא בימים. אמרתי לעצמי ‘ואו, סוף סוף'. ניגשתי אליו ואמרתי ‘שלום אדוני, אני מחכה למפגש הזה 30 שנה והתפללתי שזה יקרה. הוא שאל למה ואמרתי לו, ‘אני אגיד לך, אבל קודם אני רוצה לנשק לך את היד'. הוא אמר ‘לא, חלילה, חס ושלום'. אבל אני התעקשתי, נישקתי את היד שלו ואמרתי, ‘זוכר שלפני 30 שנה בא אליך רחמים עמר וסיפר לך שיש ילד מוכשר שצריך לקנות לו מנדולינה? אני הילד הזה. בזכותך אני מוסיקאי, מעבר לזמר'. אני זוכר שבכיתי, וגם עכשיו כשאני מספר את זה יש לי דמעות בעי מתוך עכבר העיר וואלה אני אוהב את הכתבות האלה