אחרי?!

[יוסי ר1]

אחרי?!

"מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן" (משלי כ'ח כ'ג). למרות שחפשתי בפירושים השונים, לא נחה דעתי, מהו אותו אחרי הזה? מה שמצאתי, זה שה"אחרי" הוא תואר על משקל "זכאי", "אשמאי", אבל נשמע לי קצת דחוק. גם הפירוש הרואה ב"אחרי" מעיין הנחייה למוכח, לך בדרך אחרי, אינו מספיק טוב לענ"ד. יש לכם הצעות אחרות?

 

[לב אברהם]

בקיצור

לדעתי הביטוי - אחרי - בא לקצר במקום אחרי מעשה כלומר המוכיח אדם על מעשיו ימצא חן (מעשה נכון ורצוי להוכיח אדם) לעומת חנפנות

 

[סוריאל]

לפ הקריאה שלך

יש כאן נסמך ללא סומך. יש הרבה דרכים לקצר לשון בעברית מקראית אך זו איננה אחת מהן.

 

[מוגג]

מוכיח אדם

אחרי כן - חן ימצא ממחליק לשון. נשמט "כן" אחד. אפשרות אחרת "מוכיח אדם בחרי (אף) - חן ימצא..." מי שמוכיח אדם בכעס עדיף על מחליק לשון...

 

[יוסי ר1]

גם אתה וגם אברהם לב לא השבתם לשאלה.

השאלה שלי היא בעיקר על המילה "אחרי", שנכתבת aharai ולא aharei.

 

[לב אברהם]

אתה מפרש או קורא לפי ניקוד טעות

הניקוד שממנו אתה מבין ומבדיל " aharai ולא aharei". הוא למעשה סוג של פרשנות שניתנו לכתובים (מאוחר מאוד )

 

[יוסי ר1]

אני קורא לפי הניקוד היחיד שמצאתי במסורה.

יש לך מקור קדום יותר, בו מנוקד אחרת, או שאתה מדבר מהשערות לבך?

 

[רפרפול]

לפי אבן שושן

המילה סתומה וייתכן שמשמעה אחראי או אחרי (בסמיכות). לדעתי ועד כמה שאני מבין בטעמים יש לנו 3 נפשות פועלות: המוכיח, האדם האחרי ומחליק הלשון. בגדול מובנת לנו משמעות הפסוק- מי שמוכיח אדם ימצא חן בעיני האדם מקבל התוכחת יותר מ/ אבל לא כן החנפן. מהו אם כן אדם אחרי?! לטעמי אדם אחרי הוא אדם היכול לקבל תוכחת והמשפט כתוב בלשון מחוכמת כך שהוא יוצר את הרצף אחרי חן (דומה לאחרי-כן) וזאת ע"י שבירת הביטוי מצא-חן. מעבר לזאת ייתכן וזו פנייה להמשיך ולהוכיח אנשים על עוונם- מוכיח אדם אחרי (אחרי- אני. שלמה החכם באדם שכתב את הספר הזה למען הרבות בינת אנשים והוכחתם על פשעיהם) ימצא חן... זאת אולי על מנת לעודד את התוכחת כדי שלא נהיה שאננים ויתעה העם "עוזב תוכחת מתעה".

 

[סוריאל]

חן אינו דומה לכן

בתנאי שהחי"ת שלך גרונית, כמובן, ומכל מקום ריפוי בגדכפ"ת אחרי תנועה הוא תופעה מאוחרת וקשה לתלות בה שיבושים או משחקי לשון מקראיים, אפילו הם בעברית מקראית מאוחרת. וכידוע שלמה לא כתב את משלי, אף לא לדעת חז"ל. אבל זה סיפור אחר.

 

[מוגג]

ריפוי בגד כפת אחרי תנועה הוא תופעה מאוחרת?

כל המקרא מלא בצירוף "אחרי כן" רפויים.

 

[סוריאל]

איך אתה יודע שהם רפויים? לפי הניקוד

וממתי הניקוד? לא לפני המאה השמינית, אם אינני טועה. אינני טוען שהריפוי החל בתקופה כה מאוחרת (מכל מקום לאו דוקא) אבל מכאן אין ראיה אלא לנהגי ההגייה של נקדני טבריה. לגבי תקופות קדומות יותר צריך לחפש ראיות אחרות. וכעת אמור לי, האם מצאת בתלמוד הבחנה בין דגש ורפה? האם שמענו פעם שלמישהו אסור לעלות לתורה משום שאיננו מבדיל בין פ"א לפ"א (כפי שמצינו שחייפנים וביישנים לא יעלו לתורה מפני שעושים חתים ההין ואלפין עיינין)? לא מצינו. בכל מקרה, כ"ף רפה אינה נשמעת כמו חי"ת גרונית.

 

[eyalnadav]

כמה תשובות לענין

אם בתורה אין ניקוד זה לא אומר שלא ידעו לקרוא, יש כללי קריאה ידועים והם היו בע"פ ולא בכתב בניקוד ע"פ החכמים שבדור וזה כמובן מזמן משה רבינו ועד היום . ומזמן שיש חיוב לקרוא בתורה בזמנים ידועים כמו שבת וחג ואמצע השבוע - התלמוד לא מנוקד ורובו כתוב ארמית ולכן צריך לקרוא בהתאם לדקדוק. אולם המשנה יש ניקוד. אם אדם קורא מילה באות רפה בדגש כמו דבורה שהבית דגושה ,זה לא תקני אבל לא מחזירים אותו , ומאידך אם הפא דגוש כמו בפרעה וקראו פרעה שהפא רפה -כן מחזירים , זה לגבי כל אותיות בגד כפת (ממה שנשאר לנו)

 

[eyalnadav]

לדעת חז"ל שלמה אמר את משלי

זה היה בכתובים , ומכיוון שאנשי הדור אחריו טרחו בשימור הכתבים ומשלי שלמה ולכן נקראו חלקם על שמם. אבל מקור משלי הוא משלמה המלך כמובן . בנוסף בכל התנ"ך אחרי מילה שמסתיימת באותיות אהוי - אין הכלל של דגש קל בגד כפת בראש מילה אלא רפוי , למעט אם המילה מסומנת בטעמי מקרא של הפסקה כמו טרחא ,רביע ,אתנח וכיוצא .

 

[סוריאל]

אולי על דרך הארמית?

אחרי = אחֵר. ושיעור הכתוב: מישמוכיח אדם אחר ימצא חן (חסד/רחמים/הוקרה/...) בעיני המוּכח יותר מאשר חנפן חלק-לשון. אבל גם הפירוש הזה לא ממש מוצלח: ראשית, למה להשתמש דוקא במילה ארמית כשיש לה מקבילה עברית כל כך רגילה? שנית, וחמור יותר, הגדרת המוּכח כ'אחר' איננה מוסיפה שום תוכן: ברור שהמוכיח יוכיח אדם אחר, לא את עצמו. בקיצור, סתום.

 

[eyalnadav]

תקראו פרושי רבינו יונה ורבינו בחיי על הפסוק

 

[eyalnadav]

מרוכז מספר תירוצים ל"אחרי"

מצורף קובץ עם מספר פירושים - והעיקרי של מדרש רבה והמלבי"ם . מדבר על משה וכתוב בשפת אמת דברים פרשת דברים - מוכיח אדם אחרי שמשה הוכיח כביכול את הבורא. אח"כ הוכיח לבנ"י.