אחת המעשיות הלא ידועות של רבי נחמן -
מצאתי בבלוג באינטרנט.
מכיוון שהיא עזרה לי להבין כמה דברים , אני מפיץ אותה הלאה (למרות האזהרה בסוף).
מעשה מלחם:
עוד מה שסיפר כבר בהיותו יושב בזלאטעעפאליע ולא
שמעתי ממנו ז"ל בעצמו רק מפי ר"י (רבי יצחק)
יש אחד רך בשנים (רבי נחמן)והיה זקינו צדיק גדול מאד (הבעש"ט) וגם הוא בעצמו לא היה איש פשוט (קיעפ) וחלם לו שבא זקינו ואמר לו שיתן לב למאכלים שיאכל היום.
בבוקר הקיץ וכבר הוברר לו שהחלומות שלו הם אמיתיים, כי כבר ראה כמה פעמים זקינו הנ"ל והיה הכל אמת.
ולא הבין מה נתינת לב למאכלים. כי מסתמא היה אוכל בכוונת אכילה גם מקודם. והלך למקווה
ואח"כ אמר איזה קפיטליך תהלים בכוונה גדולה והתפלל בכוונה מאד, וכל בקשתו היה שהשי"ת
יעזור שידע מהו נתינת לב למאכלים. ואחר התפילה היה הולך מ"כ ומצטער מאד על זה לדעת הנ"ל
והניח עצמו על המיטה לנוח, וישן.
ובא עוד זקינו בחלום ואמר לו אתה מצטער מהו נתינת לב, אגיד לך שהיום רוצים למסור לך התורה ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ורוצים לתת לך מן לאכול. והקיץ והתחיל להצטער עוד יותר, כי הדבר טוב ונפלא מאד. והתאוה מאד להשיג זאת כי מן בעצמו הוא דבר גדול מאד ובפרט שעל ידי זה יקבל התורה.
ועתה בוודאי צריך לתת לב לזה ואינו יודע מהו נתינת לב ונצטער מאד ע"ז. וניזכר שאיתא במדרש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שקודם אכילת המן היו מתענים יום שלפניו כדי לפיך האכילה שבמעיהם. ונתישב מה לעשות הלא אם לא הייתי מתענה אתמול, ולקח איינעמיניש (חומר משלשל) ולא היה לו רחמנות על עצמו מחמת שנכסף מאד להנ"ל ולקח איינעמיניש חזק מאד ושלשל אותו הרבה מאד עד שיצא היציאה נקי כמו שנכנס. אח"כ התחיל להצטער מאד על דם התמצית שנשאר בו עדיין מהמאכלים מכבר. כי כשמתענים נתמרק גם דם התמצית ונצטער ע"ז, וכבר נתייגע מאד ע"ז גם על ידי האיינעמיניש הנ"ל.
והלך והניח עצמו ושכב על המטה והיה נים ולא נים תיר ולא תיר. ובא אצלו עוד זקינו ואמר לו אתה מצטער על דם התמצית בא עמי והוליכך אל הנהר דינור ותפטור גם את דם התמצית. והלך עמו. ובדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור ונכנס לתוכו היה סובר שלא ישאר ממנו אפילו אבר אחד. ואח"כ טבל שם ויצא בשלום, כשיצא משם ראה עולם חדש והקיץ. וכמו שהדרך שחלם לאדם דבר טוב ומעסיק מחשבותיו בזה אז כשהוא מקיץ נדמה לו ממש שיש לו ממש אותו הדבר שחלם לו. כמו כן כשהקיץ נדמה לו ממש עולם חדש לגמרי.
וכבר היה השולחן ערוך כראוי והלחם מונח על השולחן. הלך ונטל ידיו ובירך על נטילת ידים. ניגב ידיו ובא אל השולחן וראה שאין שם לחם כלל, רק קופה של אותיות מעורבים שלא כסדר. והצטער שעשה ברכה לבטלה. ובא זקינו אצלו בהקיץ ואמר לו אל תצטער עשה ברכת המוציא כי הברכה שייך לזה. ובירך ואכל הלחם וכל זמן שראה אותיות אכל, ואפילו הפירורין שנפרכו מן הלחם לקט ג"כ ואכלם. כי הכל היה אותיות עד שאכל כל הלחם עם הפירורין. ואח"כ פתח פיו ויצאו אותן אותיות מסודר בצירופין אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' ולא יהיה לך אלהים אחרים וכו' עד גמר כל העשרת הדברות. וראה בזה כל התורה כולה, וכל דור ודור ודורשיו, דור ודור ומנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
ושאלו אותו אם אותו האיש קרוב לכאן או רחוק, והשיב אתם רוצים לחקור ולשאול אכחיש את עצמי לגמרי. ואח"כ אמר יש אחד שהוא ב" /"ב שהוא אחד כשהוא שם הוא כאן ג"כ. (נוסחא אחרינא כשהוא בכאן הוא שם ג"כ וכו'.) וצוה לחזור על המעשה הזה. ואמר שהמעשה הזה יצטרכו לאת אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום. תראו אחר זמן מה שיהיה מהמעשה הזה. והזהיר שלא לספרה לזר. ואם אעפ"כ תספרו, אעפ"כ אני אאהוב אתכם, אך האהבה תהיה כמו שחייקיל בשמחה (כי שמחתו באמת אינו שמחה כלל) גם אמר שכל השומעים הם ערבים זה לזה שלא לספרה לזר: (א"ה שמעתי בשעה שאמר אתם ערבים זה לזה וכו' עמד שם איש אחד)
מצאתי בבלוג באינטרנט.
מכיוון שהיא עזרה לי להבין כמה דברים , אני מפיץ אותה הלאה (למרות האזהרה בסוף).
מעשה מלחם:
עוד מה שסיפר כבר בהיותו יושב בזלאטעעפאליע ולא
שמעתי ממנו ז"ל בעצמו רק מפי ר"י (רבי יצחק)
יש אחד רך בשנים (רבי נחמן)והיה זקינו צדיק גדול מאד (הבעש"ט) וגם הוא בעצמו לא היה איש פשוט (קיעפ) וחלם לו שבא זקינו ואמר לו שיתן לב למאכלים שיאכל היום.
בבוקר הקיץ וכבר הוברר לו שהחלומות שלו הם אמיתיים, כי כבר ראה כמה פעמים זקינו הנ"ל והיה הכל אמת.
ולא הבין מה נתינת לב למאכלים. כי מסתמא היה אוכל בכוונת אכילה גם מקודם. והלך למקווה
ואח"כ אמר איזה קפיטליך תהלים בכוונה גדולה והתפלל בכוונה מאד, וכל בקשתו היה שהשי"ת
יעזור שידע מהו נתינת לב למאכלים. ואחר התפילה היה הולך מ"כ ומצטער מאד על זה לדעת הנ"ל
והניח עצמו על המיטה לנוח, וישן.
ובא עוד זקינו בחלום ואמר לו אתה מצטער מהו נתינת לב, אגיד לך שהיום רוצים למסור לך התורה ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ורוצים לתת לך מן לאכול. והקיץ והתחיל להצטער עוד יותר, כי הדבר טוב ונפלא מאד. והתאוה מאד להשיג זאת כי מן בעצמו הוא דבר גדול מאד ובפרט שעל ידי זה יקבל התורה.
ועתה בוודאי צריך לתת לב לזה ואינו יודע מהו נתינת לב ונצטער מאד ע"ז. וניזכר שאיתא במדרש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שקודם אכילת המן היו מתענים יום שלפניו כדי לפיך האכילה שבמעיהם. ונתישב מה לעשות הלא אם לא הייתי מתענה אתמול, ולקח איינעמיניש (חומר משלשל) ולא היה לו רחמנות על עצמו מחמת שנכסף מאד להנ"ל ולקח איינעמיניש חזק מאד ושלשל אותו הרבה מאד עד שיצא היציאה נקי כמו שנכנס. אח"כ התחיל להצטער מאד על דם התמצית שנשאר בו עדיין מהמאכלים מכבר. כי כשמתענים נתמרק גם דם התמצית ונצטער ע"ז, וכבר נתייגע מאד ע"ז גם על ידי האיינעמיניש הנ"ל.
והלך והניח עצמו ושכב על המטה והיה נים ולא נים תיר ולא תיר. ובא אצלו עוד זקינו ואמר לו אתה מצטער על דם התמצית בא עמי והוליכך אל הנהר דינור ותפטור גם את דם התמצית. והלך עמו. ובדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור ונכנס לתוכו היה סובר שלא ישאר ממנו אפילו אבר אחד. ואח"כ טבל שם ויצא בשלום, כשיצא משם ראה עולם חדש והקיץ. וכמו שהדרך שחלם לאדם דבר טוב ומעסיק מחשבותיו בזה אז כשהוא מקיץ נדמה לו ממש שיש לו ממש אותו הדבר שחלם לו. כמו כן כשהקיץ נדמה לו ממש עולם חדש לגמרי.
וכבר היה השולחן ערוך כראוי והלחם מונח על השולחן. הלך ונטל ידיו ובירך על נטילת ידים. ניגב ידיו ובא אל השולחן וראה שאין שם לחם כלל, רק קופה של אותיות מעורבים שלא כסדר. והצטער שעשה ברכה לבטלה. ובא זקינו אצלו בהקיץ ואמר לו אל תצטער עשה ברכת המוציא כי הברכה שייך לזה. ובירך ואכל הלחם וכל זמן שראה אותיות אכל, ואפילו הפירורין שנפרכו מן הלחם לקט ג"כ ואכלם. כי הכל היה אותיות עד שאכל כל הלחם עם הפירורין. ואח"כ פתח פיו ויצאו אותן אותיות מסודר בצירופין אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' ולא יהיה לך אלהים אחרים וכו' עד גמר כל העשרת הדברות. וראה בזה כל התורה כולה, וכל דור ודור ודורשיו, דור ודור ומנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
ושאלו אותו אם אותו האיש קרוב לכאן או רחוק, והשיב אתם רוצים לחקור ולשאול אכחיש את עצמי לגמרי. ואח"כ אמר יש אחד שהוא ב" /"ב שהוא אחד כשהוא שם הוא כאן ג"כ. (נוסחא אחרינא כשהוא בכאן הוא שם ג"כ וכו'.) וצוה לחזור על המעשה הזה. ואמר שהמעשה הזה יצטרכו לאת אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום. תראו אחר זמן מה שיהיה מהמעשה הזה. והזהיר שלא לספרה לזר. ואם אעפ"כ תספרו, אעפ"כ אני אאהוב אתכם, אך האהבה תהיה כמו שחייקיל בשמחה (כי שמחתו באמת אינו שמחה כלל) גם אמר שכל השומעים הם ערבים זה לזה שלא לספרה לזר: (א"ה שמעתי בשעה שאמר אתם ערבים זה לזה וכו' עמד שם איש אחד)
