The Fire Of Life
New member
אחת ושתים אנשים נחמדים !
יואו יואו, אני רואה שהפורום קצת מת ... ואנחנו רוצים להחיות אותו קצת, אם לא יפטרו את רותם המנהלת האהובה והיקרה והחמודה, והמקסימה, שלנו ...
אז מה קורה אנשים ... בסוף קיבלתי 567 בפסיכומטרי, לא ציון כ"כ מדהים, אבל לפחות עברתי את אחי הגדול, אם לא הצלחתי לעקוף את אחותי ... נראה מה נעשה אם הציון הזה, פשוט אני לא יודע אם יהיה לי את הכוחות לעבור את כל החוויה הנוראית הזאת שקוראים לה פסיכומטרי, שוב .. שבוע הבא ביום ראשון, אני נוסע לאכסנית בית וגן, להתחיל קורס בחברה להגנת הטבע לפני שאני יורד באילת ... לרותם המנהלת שלנו, שכל שבוע יורדת לאילת, תרימי טל' שאת באילת, אני יורד ב10/9 אז תהי בקשרים ... ובכללי אם מישהו באילת, תרימו טל' ... ביום ראשון הייתי בזיכרון יעקב, בישיבה שמה לגבי הסמינר, ומה אני אגיד לכם, זה לא נתפס כל הקטע הזה, הייתה שמה אזעקה לרדת למקלטים, ובתור מישהו מבית שמש, אני בשיא האדישות הולך כמו צב, לעומת זאת היו איתנו ח'ברה מקרית שמונה ומעכו, והם אשכרה רצים לחפש מקלט ... מה אני אגיד לכם, זה ממש קשה לתפוס את הקטע הזה שנופלים פגזים איפה שאתה חי. כאילו ממש קשה לי לתפוס שיפלו פגזים בבית שמש (למרות שאנחנו רחוקים אלפי אלפי קילומטרים מהגבול) ושנצטרך לרדת למקלטים. כאילו זה מחזיר לתקופת מלחמת המפרץ ה-1, שישבנו במקלטים מחשש לסאקדים. ואז כמובן ברדיו הייתה את האזעקה המפורסמת: "נחש צפע, נחש צפע". אוקצור אנחנו כבר ביום ה-29 למלחמה, אני מקווה שהיא תסתיים כבר, ולא כי אני שמאלני, אלא כי נמאס לי לראות אבידות מהחיילים שלנו. נער בן 18 מחדרה מת, אומנם לא הכרתי אותו, אבל למען השם הילד, וכן אני קורא לו ילד, כי בגיל 18 אנחנו עוד ילדים. והבן אדם הזה מת. וזה כ"כ קשה לחשוב על זה, שהבן אדם עוד לא התחיל את החיילים שלו. מה גם מהפן האישי, יש לי קצת רגשות אשמה על כל הקטע של השנת שירות, שכאילו אם לא הייתי יוצא לשנת שירות הייתי כבר עכשיו כותב אליכם מדרום לבנון. וזה קורע אותי שיש אנשים שנלחמים שמה, ואני בבית שלי יושב ולא יכול לעשות כלום, כי הגיוס שלי רק במרץ, וגם אם הגיוס שלי היה מחר, עד שהייתי מסיים את הטירונות, והאימון המתקדם, המלחמה כבר בטח תגמר. באמת אני מאחל לנו ימים שקטים יותר, אבל מה שכן יפה במלחמה הזאת, אם אפשר לומר דבר כזה, זה שהיא קירבה את העם, איחדה אותו. אנחנו בדיוק כמו האמריקאים לפני ה11/9/2001. לפני הפיגוע בבנייני התאומים. היינו כל אחד תקוע בחרא של עצמו, מפוני גוש קטיף בוכים על הפינוי מבתיהם, השמאלנים בוכים על הלחימה ההרג ברצועת עזה ובשטחים, העניים בוכים על זה שאין להם מה לאכול, והעשירים לא מבינים מה רוצים שהם יעשו. ומתוך כל זה קם האיחוד, אני לא אגיד שהעם מאוחד, והכל טוב ויפה, אבל אנחנו מתקרבים סוף סוף, משהו שהרבה זמן לא קרה לנו. אז סליחה שיצא קצת ארוך, באמת שהמלחמה תיגמר, ותהיה הפסקת אש לאלתר, כי אני לא רוצה לראות יותר לא חיילים ולא אזרחים ישראלים הרוגים. ולמען האמת אני גם לא רוצה לראות אזרחים לבנונים מתים. אביחי.
יואו יואו, אני רואה שהפורום קצת מת ... ואנחנו רוצים להחיות אותו קצת, אם לא יפטרו את רותם המנהלת האהובה והיקרה והחמודה, והמקסימה, שלנו ...
