אני אתמקד באחת, מותר?
אגואיזם מוחלט. כשהייתי צריכה משהו מההורים היה לי לא נעים כיוון שידעתי שזו הייתה תק' לחוצה כלכלית, לאחותי זה לא הזיז. אדרבה, כשהשתחרר מעט הלחץ ואמא שלי קנתה לי מעיל בהון עתק (התחשק לה לפנק אותי) היא קינאה ואמרה שבי משקיעים יותר. כשהיא לא קינאה בי היא הייתה הכי יצירתית והכי מעניקה בעולם, יש לי מתנות יומולדת שוות- וכמעט ללא ער כספי, אלבום תמונות שהיא סידרה לי, בשנה אחרת הכינה לי מעין עיתון שקשור רק בי וכו'. איך אתם מתמודדים עם התכונה הרעה ואיך היא משפיעה עליכם? מאוד קשה כל הקטע הזה של עין צרה, זה דבר לא נעים בשיט, כאילו שאני צריכה להתנצל. הקטע שכשאמא שלי, עד היום, קונה לי בגדים ונעליים אני שמחה כי יש ל טעם טוב לדעתי, אחותי מאז ומעולם רטנה על זה שהיא קונה לה מציאות כאלה ואחרות ואפילו לאמא שלי זה הציק וכבר לא התחשק לה לקנות. אני חייבת לציין שבשנה האחרונה היא למדה לפרגן- אחרת לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הקנאה שלה- אני תיכף אפתח שרשורחדש על קנאת אחים... איך התכונה הטובה משפיעה עליכם ובאה לטובתכם? אני נהנית מאוד מהקשר שלי איצי בגלל ההשקעה הזו שלה במתנוצ ובצ'ופרים, הכי כיף בעולם.
איך אתם מתמודדים עם התכונה הרעה ואיך היא משפיעה עליכם
