אחת מהבנות מציקה לשניה כל הזמן

[3fialka3]

הבנות בנות שלוש. אחת מהן באופן מתמיד מציקה לשניה - היא תמיד צריכה את הצעצועה שבידיים של אחותה, לעתים סתם נוגעת בה ומציקה לה. אני מנסה להסביר ולבקש לא לעשות את זה, אבל לרוב זה לא עובד. בסוף אני נשברת ומתחילה לצרוח. נראה לי זה מה שהיא רוצה - תשומת לב שלילית. ניסיתי להעניש, אבל זה יוצא עונש גם לשניה - אין טלויזיה, לא הולכים לאיזה מקום שרצו.
הבעיה קיימת גם בגן. החלתנו עם הגננת שהיא תנסה להפריד ביניהן עד כמה שאפשר. נראה איך יעבוד.
יש למישהי איזשהם רעיונות?

 

[אמאנחל]

הבנות בנות שלוש. אחת מהן באופן מתמיד מציקה לשנייה - היא תמיד צריכה את הצעצועה שבידיים של אחותה, לעתים סתם נוגעת בה ומציקה לה. אני מנסה להסביר ולבקש לא לעשות את זה, אבל לרוב זה לא עובד. בסוף אני נשברת ומתחילה לצרוח. נראה לי זה מה שהיא רוצה - תשומת לב שלילית. ניסיתי להעניש, אבל זה יוצא עונש גם לשניה - אין טלויזיה, לא הולכים לאיזה מקום שרצו.
הבעיה קיימת גם בגן. החלתנו עם הגננת שהיא תנסה להפריד ביניהן עד כמה שאפשר. נראה איך יעבוד.
יש למישהי איזשהם רעיונות?

לדעתי, כל זמן שאין אלימות - תתעלמי. וקחי בחשבון שתהיה החמרה מסוימת לפני שיהיה שיפור. הן "המעבדה ליחסים חברתיים" אחת של השנייה, תני להן ללמוד איך לעשות את זה. זה יתרון גדול ללמוד איך להתמודד עם הצקות לפני שמגיעים לבתי הספר. תחפשי לקרוא על התמודדות עם הצקות ועל ריבים בין אחים.
(יש את הספר "אחים ללא יריבות").
אם את מתערבת את מחלישה את זאת שמציקים לה. את לא נותנת לה ללמוד איך להתמודד עם ההצקות. באיזה מקום את מלמדת אותה שאין לה כוח מול אחותה בלי עזרתך, ושהיא חלשה. היא תצטרך להתמודד עם הצקות בגן ובבית הספר עוד שנים רבות, כי מציקים יש בכל מקום. ואת נותנת למציקה סטיגמה של מציקה, ולא מאפשרת לה ללמוד מה התוצאות של הצקה מבחינת היחסים עם אנשים אחרים.
כמו כן במקביל תמצאי כל דרך להחמיא לכל אחת מהן כשהיא עושה משהו חיובי בבית (לשים כביסה בסל כביסה, להוריד כלים מהשולחן, ועוד), ותמצאי דרכים לחזק את התחושה של כל אחת מהן שהיא נאהבת.

 

[3fialka3]

לדעתי, כל זמן שאין אלימות - תתעלמי. וקחי בחשבון שתהיה החמרה מסוימת לפני שיהיה שיפור. הן "המעבדה ליחסים חברתיים" אחת של השנייה, תני להן ללמוד איך לעשות את זה. זה יתרון גדול ללמוד איך להתמודד עם הצקות לפני שמגיעים לבתי הספר. תחפשי לקרוא על התמודדות עם הצקות ועל ריבים בין אחים.
(יש את הספר "אחים ללא יריבות").
אם את מתערבת את מחלישה את זאת שמציקים לה. את לא נותנת לה ללמוד איך להתמודד עם ההצקות. באיזה מקום את מלמדת אותה שאין לה כוח מול אחותה בלי עזרתך, ושהיא חלשה. היא תצטרך להתמודד עם הצקות בגן ובבית הספר עוד שנים רבות, כי מציקים יש בכל מקום. ואת נותנת למציקה סטיגמה של מציקה, ולא מאפשרת לה ללמוד מה התוצאות של הצקה מבחינת היחסים עם אנשים אחרים.
כמו כן במקביל תמצאי כל דרך להחמיא לכל אחת מהן כשהיא עושה משהו חיובי בבית (לשים כביסה בסל כביסה, להוריד כלים מהשולחן, ועוד), ותמצאי דרכים לחזק את התחושה של כל אחת מהן שהיא נאהבת.

תודה רבה על תגובתך, זה מאד חשוב
אם אני לא מתערבת, לעתים זה כן נגמר באלימות - לשניה יש הרבה סובלנות והיא מוותרת הרבה, אבל בסופו של דבר היא יכולה לנשוך ואז שניה נותנת מכות כי היא חזקה יותר פיזית ואז זה נגמר בבכי היסטרי של שתיהן
PS אני לא מוצאת איך להגיב במקום הנכון...

 

[אמאנחל]

תודה רבה על תגובתך, זה מאד חשוב
אם אני לא מתערבת, לעתים זה כן נגמר באלימות - לשניה יש הרבה סובלנות והיא מוותרת הרבה, אבל בסופו של דבר היא יכולה לנשוך ואז שניה נותנת מכות כי היא חזקה יותר פיזית ואז זה נגמר בבכי היסטרי של שתיהן
PS אני לא מוצאת איך להגיב במקום הנכון...

(נראה לי שהגבת במקום הנכון).

ומה יקרה אם לא תגיבי לבכי ההיסטרי? אולי ה"מציקה" תגלה שההצקות שלה נגמרות בזה שהיא בעצמה בוכה. ואז אולי לא יתחשק לה להמשיך בזה, בפרט אם היא תגלה שזה לא גורם לאמא להזדעק ולהגיב. אולי ה"חלשה" תגלה שהיא לא כל כך חלשה, והיא בהחלט יכולה להתגונן.
אני לא בטוחה איך הייתי מגיבה, אני הרי לא שם. תלוי כמה את יכולה להסתכל מהצד ושזה לא "יפעיל אותך". צריך כנראה בשלב הזה להפריד ביניהן אבל בלי דיבורים מיותרים. כל אחת לחדר אחר, ובלי האשמות. אולי משהו שכולל את שתיהן: אתן לא יכולות כרגע להיות יחד, כל אחת הולכת לחדר נפרד. כשתרגעו תוכלו שוב להיות יחד. משהו כזה?

 

[jiminit2]

הבנות בנות שלוש. אחת מהן באופן מתמיד מציקה לשניה - היא תמיד צריכה את הצעצועה שבידיים של אחותה, לעתים סתם נוגעת בה ומציקה לה. אני מנסה להסביר ולבקש לא לעשות את זה, אבל לרוב זה לא עובד. בסוף אני נשברת ומתחילה לצרוח. נראה לי זה מה שהיא רוצה - תשומת לב שלילית. ניסיתי להעניש, אבל זה יוצא עונש גם לשניה - אין טלויזיה, לא הולכים לאיזה מקום שרצו.
הבעיה קיימת גם בגן. החלתנו עם הגננת שהיא תנסה להפריד ביניהן עד כמה שאפשר. נראה איך יעבוד.
יש למישהי איזשהם רעיונות?

ממרומי גיל עשר... תמיד יש מישהו שמציק לשני. הם גם מחליפים תפקידים מפעם לפעם, שיהיה מעניין.. כשאצלי היו בגילאים הללו נתתי להם להתמודד לבד (בדר"כ הבת קבעה את הטון ואחיה היה סבלני עד גבול מסויים. אל דאגה.. זה התחלף בהמשך) . בכל אופן נתתי להם להתמודד, אם הריב התדרדר הזהרתי שחייבים להפסיק או שיענשו ובדר"כ פתרתי את זה בהסחות דעת - הצעתי צעצועים אחרים או לחילופים פשוט החרמתי את נושא המריבה והרחקתי אותו כך שנאלצו לחפש משהו חדש.
זה גיל שמתחילים לשים לב לשוני ביניהן, לריב על הטריטוריה (את), לקבוע גבולות . אני מאמינה שגם הריבים הם חלק מזה, סוג של קריאה לתשומת לב. לכן מציעה שתנסי להקדיש זמן איכות לכל אחת בנפרד. אם כבר התחילו ללכת לחברים לבד - להשתמש בזמן הזה עם השנייה. אם לא- ליצור זמן אישי אחד על אחד. נהגתי פעם בחודש לשלוח אחד לגן ביום שישי ולהשאר עם השני. או להוציא מהגן באמצע יום ולוותר על הצהרון וסתם לעשות משהו ביחד. זה מאוד עזר.

 

[3fialka3]

ממרומי גיל עשר... תמיד יש מישהו שמציק לשני. הם גם מחליפים תפקידים מפעם לפעם, שיהיה מעניין.. כשאצלי היו בגילאים הללו נתתי להם להתמודד לבד (בדר"כ הבת קבעה את הטון ואחיה היה סבלני עד גבול מסויים. אל דאגה.. זה התחלף בהמשך) . בכל אופן נתתי להם להתמודד, אם הריב התדרדר הזהרתי שחייבים להפסיק או שיענשו ובדר"כ פתרתי את זה בהסחות דעת - הצעתי צעצועים אחרים או לחילופים פשוט החרמתי את נושא המריבה והרחקתי אותו כך שנאלצו לחפש משהו חדש.
זה גיל שמתחילים לשים לב לשוני ביניהן, לריב על הטריטוריה (את), לקבוע גבולות . אני מאמינה שגם הריבים הם חלק מזה, סוג של קריאה לתשומת לב. לכן מציעה שתנסי להקדיש זמן איכות לכל אחת בנפרד. אם כבר התחילו ללכת לחברים לבד - להשתמש בזמן הזה עם השנייה. אם לא- ליצור זמן אישי אחד על אחד. נהגתי פעם בחודש לשלוח אחד לגן ביום שישי ולהשאר עם השני. או להוציא מהגן באמצע יום ולוותר על הצהרון וסתם לעשות משהו ביחד. זה מאוד עזר.

אני גם חשבתי על זמן איכות עם כל אחת בנפרד, מצד אחר אני גם צריכה זמן בשביל עצמי וזה בדרך כלל יום שישי, כי בזמן אחר אני או בעבודה, או איתן... אני חושבת שאולי כשקורונה תגמר ונתחיל עם חוגים בנפרד...

 

[מיקוש375]

ממרום כמעט 8 שנותי כאמא לתאומות...
חוויתי כבר הרבה ועוד הרבה לפניי.
יכולה להמליץ לך מ כ ל ה ל ב להפריד ביניהן במסגרת הלימודית כבר בשנה הבאה. אני יודעת שלוגיסטית להורה יחיד יותר קל כשהילדים באותה מסגרת, אבל לפחות אצלנו זה יצר בעיה גדולה, שעד היום אני נאבקת בספיחים שלה.
אצלנו הבעיה היתה שאחת הבנות היתה בוכה בכי היסטרי כל בוקר בגן במשך כ 45 דקות, ושום דבר לא הרגיע אותה. מהתייעצות עם מדריכת הורים (גם על זה אני ממליצה בחום), עלה שהיא סבלה מכך שלא היו לה דברים משלה. חפצים, צעצועים, תחביבים. הכל היה עדיין במשותף. אז היא ניסתה למשוך תשומת לב לכך בצורה השלילית.
לאחר שפתרנו את הבעיה הזו (לקח רק 3 שבועות) הילדה נרגעה, אבל השניה מיד נכנסה לסרטים שעד היום אני לא יוצאת מהם. כל זה היה כשהן היו עוד במסגרת יחד. אם היו מופרדות עוד אז, אני מאמינה שזה לא היה קורה כי לכל אחת היתה הגננת שלה, החברים שלה, העיסוקים שלה...
הקשיים שאני והילדה חוות עכשיו גדולים עשרות מונים מהקושי הלוגיסטי שבלהפריד מסגרות, ולכן, שוב, ממליצה בחום על הפרדה מגיל כמה שיותר צעיר.
אם את רוצה להרחיב על כך בטלפון צרי קשר בפרטי. יש לי כל כך הרבה תובנות בעניין.

 

[3fialka3]

תודה על התגובה
אני חושבת להפריד אולי בגן חובה, זאת אומרת בעוד שנתיים. כרגע בנות בגן פרטי מסובסד שאני מאד מרוצה ממנו ולקחת אחת מהן משם שנה הבאה לא בא בחשבון. בנתיים ביקשתי להפריד בתוך הגן עד כמה שאפשר ודיברתי איתה שוב והסברתי שאם היא מציקה היא לא תוכל לשחק עם אחותה.
לכל אחת יש בגדים משלה, כי הן מאד שונות ומידות שלהן שונות, אני אף פעם לא מלבישה אותו דבר וגם צעצעוים מנסה שלכל אחת יהיו משלה.
יש עוד מחשבות חוץ מלהפריד?

 

[מיקוש375]

אני הייתי מתייעצת עם מדריכת הורים. יש לי מישהי תותחית בשבילך. מדריכת הורים טובה היא ממש נכס.
ישר בשיחה הראשונה בטלפון היא אמרה לי שהבעיה לא קשורה בכלל לגן, למרות ששם היתה בוכה בהיסטריה.
אחרי שיחה פרונטלית של חצי שעה הבנתי בדיוק מה הבעיה ואיך לטפל בה.
תוך שלושה שבועות הילה היתה ברקיע השביעי.
נראה שבהרבה מקרים ההתנהגות של הילד לא משקפת את הבעיה האמיתית. בגיל 3 הם עוד לא ממש יודעים לבטא את הבעיה אז זה יוצא בצורה כזו או אחרת.