אחת משלנו: רונה כותבת על התחום האפור
פוסט נפלא של רונה זמיר, שגם היא כאן מראשית ימי הפורום שמדבר על התחום האפור שבין מוטיבציה למטרות והצלחה.
שווה קריאה!
http://www.swrunners.com/archives/399
אהבתי במיוחד את הפסקה הזו:
הסיפור הזה חוזר על עצמו הרבה פעמים לאורך שבועות וחודשים. זה סיפור שאני לא טורחת לספר בדרך כלל כי הוא מתקיים לעיתים קרובות וגם כי האמת היא שזה פשוט משעמם. אפילו אותי. אין פה מה לספר, אין סטטוס מעניין לפייסבוק, אין שיאים של התרגשות. זאת פשוט השיגרה וכשמה כן היא; שיגרתית. משעממת קצת, אפורה לעיתים, חוזרת על עצמה.
כל ריצה שכזו, בפני עצמה, היא לא-הרבה, לא-משהו. כל יום אחד כזה הוא לא מרגש ואפילו קצת משעמם, לא ראוי לסיפור שיסופר. אנחנו קוראים לריצות האלה "בינוניות" וזה באמת מה שהן. הן לא גדולות או מרשימות או נוצצות והן גם לא קטנות ומסכנות. הן לא מהירות במיוחד או איטיות במיוחד. הן לא ארוכות מאד או קצרות מידי. הן לא מצטלמות טוב או מסופרות ברגש או מסתיימות עם ידיים שמונפות לאיזשהו מקום חוץ מלחפש את מפתחות הבית בכיסים. הן פשוט בינוניות. יש להן אופי בינוני והצבע שלהן הוא בעיקר אפור. שלא כמו ההשראה או המטרה בעלות הצבעים העזים, הן לא משהו שנטרח לצלם. רוב הזמן הן חסרות דרמה וריגושים.
מקסים רונה!
אני כל כך שמחה שחזרת לכתוב.
מחכה כבר לפוסטים הבאים...
פוסט נפלא של רונה זמיר, שגם היא כאן מראשית ימי הפורום שמדבר על התחום האפור שבין מוטיבציה למטרות והצלחה.
שווה קריאה!
http://www.swrunners.com/archives/399
אהבתי במיוחד את הפסקה הזו:
הסיפור הזה חוזר על עצמו הרבה פעמים לאורך שבועות וחודשים. זה סיפור שאני לא טורחת לספר בדרך כלל כי הוא מתקיים לעיתים קרובות וגם כי האמת היא שזה פשוט משעמם. אפילו אותי. אין פה מה לספר, אין סטטוס מעניין לפייסבוק, אין שיאים של התרגשות. זאת פשוט השיגרה וכשמה כן היא; שיגרתית. משעממת קצת, אפורה לעיתים, חוזרת על עצמה.
כל ריצה שכזו, בפני עצמה, היא לא-הרבה, לא-משהו. כל יום אחד כזה הוא לא מרגש ואפילו קצת משעמם, לא ראוי לסיפור שיסופר. אנחנו קוראים לריצות האלה "בינוניות" וזה באמת מה שהן. הן לא גדולות או מרשימות או נוצצות והן גם לא קטנות ומסכנות. הן לא מהירות במיוחד או איטיות במיוחד. הן לא ארוכות מאד או קצרות מידי. הן לא מצטלמות טוב או מסופרות ברגש או מסתיימות עם ידיים שמונפות לאיזשהו מקום חוץ מלחפש את מפתחות הבית בכיסים. הן פשוט בינוניות. יש להן אופי בינוני והצבע שלהן הוא בעיקר אפור. שלא כמו ההשראה או המטרה בעלות הצבעים העזים, הן לא משהו שנטרח לצלם. רוב הזמן הן חסרות דרמה וריגושים.
מקסים רונה!
אני כל כך שמחה שחזרת לכתוב.
מחכה כבר לפוסטים הבאים...
