מה שהכי ריגש אותי
מלבד האוירה שהיתה באמת מיוחדת, נינוחה, ונעימה, היה סוף הערב בדיוק כמו שכתוב בעטיפה של "פארקינג
קומפלטו" עם הקינוחים צצו הגיטרות...
הגיטרות של אוהד ועומרי שהחליפו ידיים עם דיויד (וכשאני לקחתי אחת לצורך נקישות, היא "נחטפה" מיד על ידי המקצוען שהראה לכולנו שגם אחרי שעות ארוכות של טיסה, ארוחה דשנה, וכמה כוסות משקה, עדיף שהגיטרה תהיה אצלו..)
ולפתע, אחרי שקלט ש"יש עם מי לדבר" ניהל דיויד דיאלוג מוזיקלי מעניין ומרגש עם אוהד, כשאחד מנגן את התפקיד המוכר, והשני מתבל בצלילים משלו את זולתו, וגם בשירים, בהתחלה חשבתי שדיויד מחכה שאזכיר לו את המילים (כמו בהופעות..) ואז הבנתי שהוא בעצם עושה לי קול שני. לזה קוראים פירגון. אני מחכה לווידאו כי יש לי עוד כמה חורים בזיכרון. הגעתי למפגש ישר מאילת, עייפה ולא ממש מפוקסת. עוד משהו שאפשר ללמוד מהאיש הזה. הוא פשוט עומד בעומסים לא פשוטים ונשאר חביב כתמיד.