אח שלי עובר לגור איתי לחודשיים

[דנטל]

אח שלי עובר לגור איתי לחודשיים

הוא חוזר לתל אביב, אבל הדירה שלו מושכרת למישהו, אז הוא צריך מקום לחודשיים ולי יש חדר נוסף ריק. כלומר, הוא היה מלא בזאבלה ואחרי מבצע סידור של אחי הוא ריק. אחי התקשר לפני שבועיים ואמר שעצבנו אותו בעבודה בצפון והוא רוצה לעזוב. שאל אם יוכל לבוא אלי. בשניה הסכמתי. הרי מדובר בבן אדם שכבר חייתי איתו 27 שנים מהחיים שלי וידוע לי איך זה לחיות איתו. יודעת שאחד הדברים שהכי מטריפים אותי אצל אנשים זה שהם לא סוגרים את הפאקינג דלת של השירותים עד הסוף - ושהוא כן. יודעת איך זה כשהוא מרעיש וכמה שהוא משתדל שלא. מכירה את רוב החברים שלו והם בסדר לי. יודעת שיסדר אחריו, ויותר טוב מכך - גם אחריי כי אני יותר בלגניסטית. למה בכל זאת זה מלחיץ?

 

[צנופקינית]

../images/Emo104.gif מהסיבה המאוד פשוטה

שיש הבדל (בין ענק לעצום) בין אח לשותף. אחים, מטיבעם, ירגישו נוח להיכנס לך לוריד. אפילו אם היה שלב שבו זה לא הפריע לך- אחרי שהתרגלת לחיים עצמאיים יש מצב שזה יפריע מאוד. <אני בכלל לא שוללת את מה העובדה שהסכמת, אם זה היה אצלי נראה ללי שעוד לפני שאח שלי היה מבקש הייתי מציעה לו להתמקם קצת אצלי!> חוץ מזה הרווחת חדר מסודר

.

 

[חצישלישרבע]

too close for comfort

אולי. נשמע שמערכת היחסים שלך עם אחיך היא ממש טובה, אז קודם כל מגיעה לך טפיחה עצמית על השכם, כ"כ הרבה פעמים שומעים על אחים שיכולים להסתדר רק בקושי. האם סוג החששות שלך דומה למה שהיה עשוי להיות אם היית מכניסה חבר או חברה מאוד קרובים לביתך למשך חודשיים? אולי יש משהו בזה, שרגילים שמערכות יחסים שלנו עם אנשים מתנהלות באופן מסויים: במקומות מסויימים, למשך זמן מוגבל כל פעם וכן הלאה. ואז, להעביר אותן לדינמיקה אחרת, הרבה יותר צפופה ואינטימית (ולטעמי יש מעט מאוד דברים יותר צפופים ואינטימיים מאשר לחלוק חלל מגורים עם מישהו), זה שינוי גדול - ומובן שיש בו דברים מלחיצים. מתי כל זה עומד לקרות?

 

[m L m]

כי את רגילה לגור לבד.

את מגיל צעיר גרה לבד ופתאום לגור עם מישהו זה קשה. אבל אני בטוחה שאחרי יומיים שלושה זה יהיה יותר ניחוח. וכמו שאני מכירה אותך את לא מתביישת להגיד את מה שאת רוצה. אז, סתם כי בא לי -

 

[דנטל]

תשובות לכולם

אח שלי הוא לא כזה שנכנס לוריד. זה פשוט לא האופי שלו. אין לי איתו מערכת יחסים מדהימה בכלל. שיחת טלפון שלנו זה בערך רק כשיש למישהו מאתנו יום הולדת וזה הולך ככה "הלו", "מזל טוב", "תודה", "ביי". זה לא מפריע לאף אחד מאתנו שזה ככה וזה אפילו נח לנו. אני חושבת שאם הייתי מכניסה הביתה חברים קרובים לחודשיים זה היה הרבה יותר מלחיץ. איתו אני כבר יודעת איך זה לגור ויודעת שזה נח. איתם לא. אני גרה לבד רק מגיל 27 ועד הגיל הזה גרתי איתו. ברגעים אלה הוא עומד פה ומחכה למובילים, כי את כל הריהוט שלו הוא נאלץ לפנות כשהשכיר את הדירה שלו ולכן הכל היה איתו בצפון. לבד אני גרה רק 4 שנים (פחות 8 חודשים עם שותפים שהכרתי קודם, ואני בחיים לא עושה את זה לעצמי שוב). היתכן שבזמן הזה כל כך התרגלתי ללבד שהבן אדם שגר איתי הכי הרבה זמן בחיים שלי פתאם מרגיש לי כמו משהו חדש?