איבדתי חברה ומאוד קשה לי להשלים

[Mel72]

איבדתי חברה ומאוד קשה לי להשלים

חברות של 13 שנה נגמרה לה. זה היה לפני ארבעה חודשים. אז התחיל המשבר. היא נכנסה למעיין חרדות , מצב נפשי שאני כנראה לא ממש ידעתי איך להתמודד איתו. ניסיתי לעזור ולהיות קרובה, אבל כנראה שלא ידעתי לומר ולעשות את הדברים הנכונים. אני מדברת על חברות מדהימה. קשר רצוף , שיחות מספר פעמים ביום, שיתוף מלא של כל הדברים שעוברים עלינו בחיינו. הקשר נותק . אין קשר כבר כמעט שלושה חודשים, שבהם אין יום שאני לא חושבת עליה ושהיא לא חסרה לי. ניסיתי להתקשר אליה מספר פעמים, לא ענתה. השארתי הודעה, לא חזרה, אפילו הגעתי אליה ולא פתחה את הדלת. אני מניחה שפגעתי בה , ואני רוצה להתנצל , רוצה לדבר איתה כמו שתי חברות בוגרות אבל כנראה שהיא לא.. ניראה שסילקה אותי מחייה.. קשה לי להשלים.. מוכנה לנסות רעיונות נוספים להגיע אליה.. מה דעתכם.

 

[יעל ארבל]

התרחקות

היי מל, קוראת את ההודעה שלך ושומעת מתוכה תחושה של כאב וצער אמיתי על אובדן החברות ועל חסר בשיתוף, בחברות, בכיף שהיה - שאת חווה בעקבותיו. זה הכיוון למה שאת מתארת? שאלת את דעתנו, ואני רוצה לומר לך שלדעתי קודם כל מאוד חשובה כאן אמפתיה לעצמך - מה את מרגישה, מה את צריכה כרגע? נורא חשוב בעיניי שתנסי להבין מה קרה שם. בלי להניח שהיית לא בסדר. למה אני חושבת שאת מניחה כך? כי כתבת שאת רוצה להתנצל. ומאחורי התנצלות מסתתרת הנחה - שמישהו היה כאן לא בסדר. בפועל, זה לא מה שהיה. נכון? העובדה שלא ידעת איך להתמודד עם המשבר של החברה שלך לא הופך אותך ללא בסדר, אלא רק לאנושית. כמו ההתנהגות שנקטת בה - שהרי אף אחד מאיתנו לא ממש יודע איך להתנהג במצבים שאנחנו נתקלים בהם לראשונה. ואולי רק אחרי שתביני לעומק את הדברים, יהיה קל יותר לפנות לחברה שלך. להיות אמפתית גם לצד שלה. אולי אם היא לא פנויה לענות כרגע כי היא עסוקה בכאב שלה - אולי יעזור לכתוב לה מכתב עם הדברים שאת מרגישה וצריכה. מאוד ממליצה לך בכל פנייה שלך אליה להשתמש במרכיבי המודל - תצפית - "כהשארתי לך כמה הודעות ולא חזרת אליי" רגש - "הרגשתי"... כאב, עצב, דאגה צורך - "כי נורא חשובה לי... החברות שלנו, והקשר בינינו, הקירבה איתך. בקשה - במקרה הזה הייתי בוחרת בבקשה דיאלוגית - "האם את מוכנה להגיד לי מה קורה אצלך?" אפילו אם תצטרכי להסתפק במכתב, אם הוא יהיה מנוסח כך שיהיו בו רגשות וצרכים זה יכול לעשות אפקט אחר מאשר ניסוחים אחרים. מה את אומרת?

 

[Mel72]

אז ככה

הצורך שלי להתנצל מגיע מהשיחה האחרונה שהיתה לנו. שם השתמשתי במילים לא נעימות , בוודאות.!! הרגשתי שאני מאבדת שליטה, הרגשתי שאני מסירה כל רסן, אבל ידעתי שהיא, היא, החברה הכי טובה שלי, ולה מותר לי להגיד הכל... והיום אני מבינה , שבמצב שהיא היתה , לא יכולתי להגיד לה הכל... היא היתה במשבר בעצמה, במקום רגיש מהרגיל , אבל אני לא הרפתי. לכן אני מתייסרת. השארתי לה הבוקר הודעה בפלאפון, תוך שימוש בכל המשפטים שהצעת לי. אין תגובה... אני פשוט מרגישה חסרת הונים, איך יתכן לסגור מערכת כזאת בטריקת דלת.. מה אני עושה עם כל השאלות שיש לי אליה??

 

[יעל ארבל]

אז מהדברים שלך אני מבינה

שניסית את הדרכים שיכולת לנקוט בהן ולא הצלחת? וזה נורא כואב, וגם נותן תחושה של חוסר אונים. נכון? אולי החברה שלך נסערת, מבולבלת, מודאגת בעצמה ממה שקורה לה. אולי היא פגועה (לא בגלל שאת אמרת משהו או לא אמרת, אלא כי היא נפגעה), אולי היא לא פנוייה כרגע ללבן איתך את היחסים. אם אני מדברת כרגע במונחים של עצות אז לדעתי יש אפשרות שתנסי לכתוב לה מכתב מהלב שאולי תוכלי לקבל דרכו הקשבה שלה. ו/או תניחי לדברים לכרגע ותנסי במועד מאוחר יותר. מה את חושבת על הדברים?

 

[Mel72]

כואב מאוד

וחוסר אונים גם יש שם.. ותיסכול ואפילו כעס מתחיל להגיע לשם.. איך אחרי כל כך הרבה שנים של חברות היא סוגרת דלת בצורה כזאת. אתמול כל היום חיכיתי לאיזשהי תגובה , מענה ממנה.. אבל כלום.. מאוד מתלבטת לגבי מכתב.. מרגישה שלא מסוגלת לוותר עליה , אבל בכל זאת כבר ניסיתי המון פעמים ליצור קשר , וכלום.. אני שואלת את עצמי ואותכם כאן.. מה הגבול? מתי ההתמסרות הופכת לטיפשות...?

 

[יעל ארבל]

לא טיפשות

וגם לא בטוח שהיא סגרה דלת. אבל יכול להיות שלהניח קצת טיפונת ולתת לה רגע מרחב וגם לך - יעשה משהו. אולי...?

 

[Mel72]

לצערי , נראה לי שזה לא המקרה..

אנחנו כבר לא בקשר 3 חודשים.. ואני מכירה אותה... כשהיא "חותכת" זה סופי... אבל לא האמנתי שגם איתי, החברה הכי טובה שלה, היא תתנהג באותה צורה..

 

[hayapollak]

מל -

זה אכן עצוב וקשה לאבד חברה אמיתית, אולי תחשבי על זה כך - החברה שלך במשבר - מאד יכול להיות שהיא מתביישת ומסתגרת ולא רוצה קשר עם אנשים אחרים, לא רק איתך. סביר להניח שכשהיא תצא מהמשבר, תחזור לעצמה ותהייה מספיק חזקה - היא גם תחדש את הקשר איתך ואולי אף תתנצל על שנאלמה. כדאי לתת לה זמן. באשר לך - את נשארת עם כאב הניתוק, התסכול והכעס אבל יש לך אפשרות בחירה - לנסות להבין אותה ולהמשיך בשלך, את נשארת כאן וכשהיא תרצה ותוכל היא תחזור.

 

[ונוס המקורי]

תקופות בחיינו...

אנשים עוברים לפעמים חוזרים ולפעמים לא...גם אם אנחנו לא תמיד מבינים למה...אני מאמינה שמשמים מרחיקים מלידנו מה שלא צריך ליהיות... יכול ליהיות שזה לתקופה שבסופו של דבר יטיב עימך ועם חברתך... על תאחזי תשתחררי ותאפשרי...מנסיוני זה היה עם חברת נפש של 12 שנה...ולאחר שנה וחצי החזרנו את הקשר היות ועברנו למדנו והתפתחנו כל אחת בכיוון שהיתה צריכה... אוסי

 

[Mel72]

כן... כנראה שזה הדבר היחיד

שנשאר לי לעשות. לשחרר ולקוות.. אבל איך, איך עושים את זה? איך משחררים, ופה חברים יקרים , אני צריכה כמה שיותר עצות.. כי מאוד קשה לי לשחרר.. גם אם לרגעים אני אומרת לעצמי "מספיק לטחון מחשבות", זה עוזר לדקה שתיים ומיד המחשבות והתחושות חוזרות אליי.. אז איך משחררים.

 

[ונוס המקורי]

כוחו של הרגל...

מזה כרגע את משתחררת...וזה כמובן כמה ימים ויחלוף...תעסיקי את עצמך בדברים שממלאים אותך אולי משהו חדש..ספר שמעשיר...ואז את מתמלא במקומות שמרוקן... אוסי

 

[hayapollak]

מל-איך משחררים?

את יכולה לדמיין לעצמך מצב שבו את היית רוצה להפסיק קשר עם אדם מסויים? איך היית נוהגת אז? כלומר מה הם הדברים שהיית עושה כדי להפסיק לחשוב עליו? איך ובמה היית ממלאת את הזמן בלעדיו?