rain drop8
New member
איבדתי משמעות...טריגר
משהו בי נעלם, התפרק
שבוע של מלחמת כוחות.
ועדיין אין מנצחים.
חזרה אחורה, התכרבלות במיטה בלי רצון לקום
אבל קמתי.
והיא כל הזמן איתי מזכירה לי כמה שהיא קטנה ופגועה
ולא שייכת לעולם הזה
ואני מנסה לשמור עליה ועל עצמי
לדאוג למצוא משמעות לתעלומה הזאת שנקראת חיים.
והכאב כל כך גדול, כאב על מה שאבד
ומה שנמצא לעיתים לא מספיק בכדי לשכך את הפגיעה.
ורוצה לומר שהחלמתי, שהמסע אל ההחלמה הסתיימה
אבל הקטנה הזאת, שאני מזניחה, חוזרת ומזכירה לי
שאין דבר כזה.
וכמה פעמים אפשר לראות את אותן תמונות
ולהרגיש את העוצמה שלהן?
למה אי אפשר פשוט להתרגל לזה?
והדבר היחיד שגורם לי להרגיש שליטה על החוסר יציבות הזאת
זה לקחת אצבעות ולדחוף אותן לגרון
להזכיר לעצמי שאני נחותה וחתיכת זבל
והמילים והמחשבות האלו לא יצאו מפי...
הן רק יכתבו עם אותן אצבעות שנדחפות לגרוני.
נדרשת לתפקד בעולם כל כך מוזר ולא מובן
והכאב הזה....
הרע הזה....
הטוב היא רק אשליה, מנגנון הגנה בפני הזועמה שקיימת
אצלי בראש ובגוף
ומי מדברת? היא או אני?
וזה סוד שהיא קיימת
והסוד הזה הוא שמביא אותי לידי שיגעון.
איבדתי מחשבות ואיבדתי זיכרונות
ומה שנשאר זה ליצור חדשים
מבלי להרגיש כל כך קטנה וחשופה
מבלי לחשוף את המסיכה ששומרת עלי
אותה מסכה שיוצרת אשלייה שאני באמת קיימת.
אבל אני לא
וגם היא לא
משהו בי נעלם, התפרק
שבוע של מלחמת כוחות.
ועדיין אין מנצחים.
חזרה אחורה, התכרבלות במיטה בלי רצון לקום
אבל קמתי.
והיא כל הזמן איתי מזכירה לי כמה שהיא קטנה ופגועה
ולא שייכת לעולם הזה
ואני מנסה לשמור עליה ועל עצמי
לדאוג למצוא משמעות לתעלומה הזאת שנקראת חיים.
והכאב כל כך גדול, כאב על מה שאבד
ומה שנמצא לעיתים לא מספיק בכדי לשכך את הפגיעה.
ורוצה לומר שהחלמתי, שהמסע אל ההחלמה הסתיימה
אבל הקטנה הזאת, שאני מזניחה, חוזרת ומזכירה לי
שאין דבר כזה.
וכמה פעמים אפשר לראות את אותן תמונות
ולהרגיש את העוצמה שלהן?
למה אי אפשר פשוט להתרגל לזה?
והדבר היחיד שגורם לי להרגיש שליטה על החוסר יציבות הזאת
זה לקחת אצבעות ולדחוף אותן לגרון
להזכיר לעצמי שאני נחותה וחתיכת זבל
והמילים והמחשבות האלו לא יצאו מפי...
הן רק יכתבו עם אותן אצבעות שנדחפות לגרוני.
נדרשת לתפקד בעולם כל כך מוזר ולא מובן
והכאב הזה....
הרע הזה....
הטוב היא רק אשליה, מנגנון הגנה בפני הזועמה שקיימת
אצלי בראש ובגוף
ומי מדברת? היא או אני?
וזה סוד שהיא קיימת
והסוד הזה הוא שמביא אותי לידי שיגעון.
איבדתי מחשבות ואיבדתי זיכרונות
ומה שנשאר זה ליצור חדשים
מבלי להרגיש כל כך קטנה וחשופה
מבלי לחשוף את המסיכה ששומרת עלי
אותה מסכה שיוצרת אשלייה שאני באמת קיימת.
אבל אני לא
וגם היא לא
