הגנה עצמית
לפני שניגשים לנושא מורכב זה צריך להבין כמה כללים בסיסיים.
רוב המצבים הבעייתיים נמנעים על ידי מה שנקרא: "התנהגות מונעת"
מהי התנהגות מונעת ?
1. להתרחק ממקומות מפוקפקים.
2. אם חייבים לעבור באזורים בעייתיים ללכת במקומות היותר מוארים ולא דרך סמטאות חשוכות
3. חבריך יעידו עליך מי אתה לכן בחר את חבריך בקפידה ושיהיו כאלה שיהיו לך לכבוד
4. אל תסתובב עם "עושי צרות" מי שישן עם כלב יתעורר עם פשפשים...
5. אם צריך להלחם יש לעשות זאת בצורה הכי החלטית והכי יעילה שאפשר
להיות ערני, לשים לב טוב לסביבה, לתור ולסרוק אחר איומים פוטנציאליים
כמובן יש להוסיף ערנות\ לא ללכת "מנותק מהעולם" עם מכשיר מוזיקה על האזניים, לסרוק בעיניים כל הזמן את הסביבה, לפתוח טוב את האזניים ולתור אחר איומים בהתאם לסביבה.
יש לזכור שבכל מצב בחיים שמדבר על הגנה עצמית לאחר הנושא של התנהגות מונעת יש לנו שלושה מעגלים.
המעגל הראשון והחיצוני הוא המעגל שמתאר מודעות לסביבה, מה האזור בו אני נמצא, איפה בסביבה הנוכחית תתכן הפתעה וכיו"ב.
המעגל השני הפנימי הוא מודעות עצמית. מה המין שלי ? מי אני מהבחינה המנטלית ? מה היכולות המעשיות שלי להתמודד במצבי לחץ ? מה היכולות המנטליות שלי להלחם ? איך אני מבחינת כישורי הלחימה ? מה המצב הפיסי הנוכחי שלי ?
בקיצור מודעות עצמית אמיתית.
המעגל האחרון והפנימי הוא מצב בו האיום בפתח וצריך להלחם ולהשרד. איך אני שורד ? מה אני עושה בצורה היעילה והמהירה ביותר כדי להציל את עצמי ברגע זה.
רוב המצבים ימנעו במעגל החיצוני או השני אם מתנהגים נכון. אבל והיה וצריך להלחם אומר כמה דברים בנושא זה.
הדבר החשוב ביותר להבהיר למי שרוצה ללמוד לשרוד הוא מהו הרצון שלו להלחם ? מה הסטייט אוף מיינד שלו ? האם הוא מבין שיש מחיר ללחימה ולעיתים "כשמנהלים סיכונים" מקריבים חלק מסויים כדי להציל חלקים אחרים, לדוגמא: יתכן שבניסיון להמנע ממקל בראש יתכן שבר ביד המגנה. או יתכן שבכניסה ללחימה מול מישהו ששלף סכין נחתך ביד בתקווה שבצורה קלה יחסית אבל נציל את החיים על ידי ההסתערות על התוקף. חשוב להבין שאין לחימה "סטרילית"
איך עושים זו שאלה משנית. השאלה הראשונית היא מה עושים וכיצד מתאמנים כדי שברגע האמת נוכל להוציא דברים מן הכח אל הפועל.
כדי שמישהו יצליח לבצע טכניקה כלשהי במצב לחץ צריך לזכור שצריך לבנות אותו לאט ובסבלנות בהתאם ליכולתו כדי שברגע הצורך יוכל לפעול כמצופה ממנו וכפי שביצע באימונים. תהליך הבניה של אדם מן הישוב ממושך ובנוי על כמה רבדים ולפניהם יש כמה דברים שצריך להבין.
1. מה הרקע הסוציואקונומי של האדם. האם הוא "ילד שמנת" או גדל בשכונה קשה ?
2. מה היא סביבת חייו. ראה סעיף 1. אנשים שנאבקו בילדות מתנהגים אחרת ממי שהיה להם "קל בחיים".
3. כתולדה מא-ב מה אופיו ומאפייני ההתנהגות שלו במצבי לחץ.
4. מה הרצון האמיתי והכנה של האדם להתאמן למטרת לחימה פרקטית.
אם האדם מראש לא מעוניין דה פקטו ולא בהצהרות להתאמן כפי שנדרש חבל להתחיל. כשאני מתכוון להתאמן מעשית כוונתי לעמוד באימונים שכוללים גם כאב גם לחץ ולא רק תאורטיקה. רוב האנשים בהצהרה לא מעוניינים להפוך ללוחמים אמיתיים אלה לטעום את החוויה ותו לא. (זה בסדר גמור מבחינתי), רק צריך להבין מה המציאות ומה דמיון.
בהנחה והאדם מעוניין לרכוש מיומנויות לחימה עליו לבנות חוסן גופני וכמובן חוסן נפשי כתוצאה מהגברת בטחונו העצמי ביכולותיו הפיסיות בהתחלה ובהמשך משיפור המיומנויות הטכניות בנוסף. אחזור ואומר שוב כי:
חשוב לזכור כי מיומנות לחימה למטרות הגנה עצמית או למטרות ספורטיביות נשענת על קודם כל "רצון להלחם" וזה המנוע העיקרי שסועד את הטכניקה. ללא "הרצון להלחם" ולהכריע את היריב בזירה או חלילה ברחוב שום טכניקה לא תצא מן הכח אל הפועל. אני מודע להבדלים שיש בין מצבי אמת לבין זירה ספורטיבית אולם אימונים בענפים ספורטיביים כמו האבקות/ג'יו ג'יטסו/ג'ודו/אגרוף/מואיתאי יוצרים אצל הספורטאי או המתרגל חוסן פיסי ונפשי והתנסות בחוויה של קרב, לחץ, כאב וכיו"ב. מי שלא הוטח לארץ יכול לתרגל 5000 פעם איך הוא ידחף אצבעות לעיניים לגראפלר, בשבריר השניה שהוא יוטח לארץ הוא לא יבין אפילו באיזו פוזיציה הוא נמצא.
אי אפשר להקנות כישורי לחימה למטרות הגנה עצמית בלי ללמד להכות, בלי לחוש את העייפות כשצריך להכות יותר ממכה אחת, בלי לחוש שלהכות בשק זה לא כמו להכות באויר וכמובן להוציא מן הכח אל הפועל גם מאבקים תרגיליים אמיתיים ולחוש את הזיעה ואת המגע של בשר בבשר על כל המשתמע מכך בלי לחוש סלידה או רתיעה. יש לתרגל מן הקל לכבד, יש לתרגל תרחישים שונים כולל תרחישים "לא נעימים" ולהביא את המתאמן למצב בו הוא תחת אנדרנלין כדי לקרב אותו הכי קרוב שאפשר למציאות. ברור שאת התרגולות הללו יש לבצע בהדרגה, אולם בחורה שרוצה ללמוד להתמודד עם איומים פוטנציאליים יתכן ותצטרך באימון לחוות לחץ, קצת אימה, מבוכה וכמובן כאב מסויים כמו סטירה לפנים נניח וכל זאת כדי שהביא אותה למצב בו לא תקפא ברגע האמת. הנ"ל נכון גם לגבי גברים שמבחינתם האיומים מעט שונים אולם גם עליהם בהנחה והם מעוניינים ללמוד באמת כיצד להתמודד עם מצבים כאלה, לחוות באימונים אנדרנלין גבוה ותרחישים מלחיצים. אי אפשר לדעת איך בנאדם יתפקד אם לא יכינו אותו מבעוד מועד. זה לא הדבר שיבטיח ב100 אחוז אבל זה יגדיל את השרידות של האדם בודאות גם אם כתוצאה מהאימון האדם ילמד על מגבלותיו הנפשיות ויכיר את עצמו טוב יותר.
על גברים ונשים המעוניינים לשפר את כישורי ההשרדות שלהם להפנים את האמת הזו ולהבין שכדי לרכוש יכולת אמיתית צריך להגיע ולהתאמן וגם קצת לסבול לפעמים. כמו שאמר הגנרל הרוסי סוברוב: "טיפת זיעה באימונים חוסכת גלונים של דם בשדה הקרב" אין ארוחות חינם.
על כל אחד ואחת לחשוב האם אני מכוון את עצמי ליעד או שאני מכוון למקום אחר.
גם זה בסדר וגם לכוון למקום אחר בסדר
