same here
ובכל זאת נכנסת רק כדי לאמר שקראתי ונקרעתי ומקווה בשבילכם שתמצאו לאן לתעל את הכאב הזה ואיך לצמצם אותו, כי הוא נשמע כל-כך... כל-כך.... ורק עוד מילה אחת לאיוב הטרי: לא מוכרחים ללכת לבית הקברות! אם זה כל-כך קשה לך - הנח, תן לעצמך ללכת עם מה שאתה מרגיש. אני זוכרת את עצמי - כשהתאבלתי על אבי והגעגועים תפסו אותי יום אחד והחלטתי לנסוע לבית הקברות והאכזבה הנוראית שהיתה לי כשעמדתי שם מול מצבת האבן שלו וחשבתי: הלוא זה לא אבי - זוהי רק אבן!!! והוא נמצא אצלי בזכרון, בלב בכל מיני מקומות - רק לא בבית הקברות! שולחת חיבוק חם!
