איוורור רגשות

[אח קופת חולים]

טוב אשתדל להתייחס למה שנכתב...

אני אוהב את העבודה בקופה. ויש לי שם 2 תפקידים קליניים אחראים ,מאוד מעניינים ,ודי ייחודיים,שלא מוסיפים כלום לשכר..חח בנוסף העבודה היא בעיר בה אני גר,מרחק נסיעה של פחות מ-10 דקות,דבר שמקנה נוחות אדירה.
בקופה אני עובד משרה מלאה ,40 שעות שבועיות,3 פיצולים בשבוע.4 שעות בנוסף זה המוקד. אז יוצא 44 שעות שבועיות. ביקורי בית ,הכמות משתנה כל חודש,אבל הממוצע הוא בין 5-7 בערך לחודש. לרוב מדובר בביקורים קצרים של חבישה או זריקה ומקבלים על זה בסך הכל סכום די נחמד פר ביקור. הערכות תפקודיות אין הרבה באיזור שבו אני גר ,ממוצע סביב 2-3 לחודש,אז זה ממש לא נורא. המסר המרכזי שניסיתי להעביר הוא ,שעם וותק כמו שלי,אני חושב שצריך כבר לקבל שכר הולם,ולא להתרוצץ בין כמה עבודות או לחפש השלמות שכר למיניהם. לגבי האחות שקיבלה הצעות שכר של 60 ש"ח לשעה,אז זה שכר התחלתי יפה מאוד,ואני עם כל הוותק שלי ,מקבל פחות מזה.

 

[evil moon1]

לא הכל כזה פשוט

אומנם כל הכבוד על האופטימיות...צריך לבדוק עוד מרכיבים, חוץ משכר התחלתי לשעה שהם מציעים(פנסיה, קרן השתלמות, חופשות, מתי השכר לשעה עולה וכו' וכו' ...

 

[אח קופת חולים]

זו שאלה למסרים בפרטי

 

[עושה הסבה]

חוץ מהייטק אף אחד לא מרוויח טוב

בדיוק פירסמו שכר ממוצע בארץ (המספרים בברוטו), 9900 ממוצע, בסביבות שש וחצי שכר חציוני. כמו שאמרתי רק עם אתה מתכנת או איזשהו איש מחשבים (הנדסת חשמל וכדומה) השכר בארץ לא משהו, לרוב משרות עם שכר גבוהה זה קשרים או פרוטקציה.
בהייטק עובדים בסביבות ה60 אלף איש, לכול השאר נשארים פירורים

, חייך לפחות לא הלכת ללמוד כימיה או ביולוגיה.

 

[אח קופת חולים]

איוורור רגשות

טוב אז,אני מרגיש צורך לאוורר מעט רגשות. אני אח כבר 11 שנים ,מתוכם ב5.5 השנים האחרונות ,עובד בקופת חולים. מה שמתסכל אותי ,זה שקורס על בסיסי,לא מוסיף אצלנו כלום לשכר. תואר שני ,מוסיף לאחיות ולאחים,תוספת מזערית של 400 ש"ח לברוטו,תחשבו כמה נשאר מזה בנטו...
וככה נראה שמבחינת אופק כלכלי כלשהו,המצב די עגום. כדי להגיע למשכורת מכובדת,אני עובד בנוסף, פעם בשבוע במוקד חירום של הקופה שעות 19-23 בלילה,עושה בממוצע כ 6-8 ביקורי בית של הקופה בחודש,ואם לא די בכך,אני עובד גם בעבודה חיצונית של ביצוע הערכות תפקודיות בחברה למימוש זכויות רפואיות. יש ימים שאני מרגיש סחוט ועייף מאוד. ובבית יש לי גם 3 ילדים,שצריך לדאוג להם,לטפל בהם,לקחת לחוגים,לעזור לאשה בהשכבות שלהם וכו' וכו'...
השאלה היא כמה אפשר להמשיך במצב הזה? מצד אחד אני אוהב את העבודה ויש לי סיפוק ממנה,מצד שני "הרדיפה" הזו אחר העבודות הנוספות וההשלמות ההכנסה האלו,גורמות לי לחוש עייפות ,מרמור ותסכול כלכלי. לחזור לבית חולים לא בא בחשבון,לא מתחבר לעבודת משמרות,ניהול בקופה,די תובעני וגם לא מושך אותי כל כך,מה גם שגם בניהול התוספת הכספית על ניהול ,לא ממש מזהירה.
יש רעיונות למישהי/מישהו?

 

[evil moon1]

אכן המצב עגום

קורס על בסיסי מבחינה של תוספת כלכלית זה פשוט בדיחה....עשיתי על בסיסי שנה שעברה וזה הוסיף לי בדיוק 161 ש"ח כל חודש ועלייה בשקל אחד לשכר שעה, חחחח....החלטתי שאני יותר לא הולכת לשום לימודים, שום תואר שני וקורסים אחרים....סתם השקעה כספית ונפשית והשקעת זמן, ללא תמורה....בשטח אני לא רואה כל הבדל או אפשרויות להשתדרג אחרי שיש לי קורס על בסיסי(בפסיכיאטריה...)
מה שאתה מתאר זה מצב מטורף של חוסר חיים , כשאין לך דקה אחת פנויה....אין לי תשובות איך אפשר להשפר את המצב, מן הסתם....וגם מעבר לחו"ל זה לא קל, בייחוד בשנים הראשונות שם בטוח לא מלקקים דבש...
ממה שאני שומעת, כך חיים רוב האנשים, ולא רק אחים/אחיות....
אני יודעת שזה מטומטם לשאול את זה, אבל מה יקרה אם תוותר על ביקורי בית , עבודה במוקד והערכות תפקודיות?או לפחות על חלק מהדברים האלה?
&nbsp

 

[עושה הסבה]

שאלה

כמה שעות בממוצע אתם עובדים? ברור לי שזה מאוד משתנה מיום ליום, אבל ממוצע...
לפני שהתחלתי לעשות הסבה עבדתי בסביבות ה200+ שעות בחודש וכולם הסתכלו אליי כאילו אני עצלנית שלא תורמת כמו כולם, לפני הילדים 220+ וזה מבלי להחשיב שעת עבודה ביום שלא נלקחה בחשבון לצורך ארוחת צהריים.
ברור לי שהשוואה היא קשה כי במקרה של הרבה עבודות חלקיות צריך גם לקחת בחשבון זמני נסיעות ועוד כל מיני דברים

 

[evil moon1]

איפה עבדת כך?

משרה מלאה של אחיות -רשמית זה 36 שעות בשבוע. המשמרת היא 8 שעות, ובמשרה מלאה יש 5 משמרות כל שבוע, ז"א 40 שעות בשבוע(ההבדל של 4 שעות הולך לשעות נוספות).יוצא שבחודש במשרה מלאה אמור להיות סביב 160-180 שעות. בפועל בהרבה מקומות יש גם כוננויות/תורנויות/תיגבורים ואיך שזה לא יקרא, או שמבקשים/מבקשים באסרטיביוות ממך לעשות 6 משמרות בשבוע ויש גם משמרות "מיוחדות"(משמרת נוספת בשבוע שהיא 6 שעות ויש עליה תשלום מוגבר)...אז בפועל במשרה מלאה יוצא סביב 200 שעות....

 

[עושה הסבה]

טבע

החברה הפארמצבטית, לא חנות הנעליים

בגדול עבדתי רק בקרים מ7 עד 16:00, פעמיים בשבוע נשארתי עד 18:30 ולפעמים ימי שישי. וזה משרה של "צווארון לבן" - משרדים. החבר'ה שעובדים בצורה יותר צמודה לייצור טוחנים להם את הצורה.
בגלל זה תמיד טיפה הופתעתי כשאחיות אומרות שהן עובדות הרבה שעות, הן עובדות קשה בלי שום ספק, העבודה הרבה יותר אינטנסיבית מלעבוד במשרד, אבל מבחינת שעות אין מה להשוות לעבודות של מהנדסים ובמיוחד לא לעבודה בהייטק.

 

[evil moon1]

הבעיה בשעות העבודה של אחיות

זה בלאגן שלם במשמרות וגם משמרות צמודות....זה לגמרי הורס את השעון הביולוגי עם כל ההשלכות של זה...למשל, יכולים להיות שילובים כמו ערב-בוקר-לילה-בוקר ואז מגיע שבוע חדש ואיתו סבב ים נוספים כאלה....לגוף אין שום סדר...בנוסף, אין דבר כזה "הפסקה מסודרת" ואוכל מסודר, אוכלים זבל, מה שיש במקרר, לרוב סנדביץ' עם מרגרינה, "ריבה" שהיא צבע מאכל וגם זה במהירות ובלחץ...בהרבה מקומות העבודה יהא פיזית ובנוסף יש המון אחריות..ועבודה עם אנשים, החברה הישראלית המדהימה...
ברור שיש גם יתרונות, וברור שב"טבע" זה ממש טחינה וגם כל הזמן יש יישבות, ביקורות, אוירה של לחץ מתמיד...אבל אצל האחיות זה לא יותר טוב מהבחינה הזו...

 

[עושה הסבה]

אני יותר חוששת מהאווירה מאשר מהשעות

עשיתי שירות לאומי במחלקה פנימית ברמב"ם וזכור לי שהאווירה בצוות האחיות היתה מאוד קשה, המון פוליטיקה, תככים, רכילות וכדומה. שזה מדהים כי האנשים שלומדים איתי כרגע כל כך מקסימים, אך יכול להיות שהאווירה אחר כך קשה?
לגבי השעות, לאחיות יש היכולת לבחור לעבוד במשרה חלקית, משהו שבהרבה מקצועות לא קיים בכלל (או קיים בצורה של שכר מינימום עם עבודה משעמת שאף אחר לא מוכן לעשות). שברור שזה לא פותר את הבעיה המקורית שהועלתה פה, סיעוד נהדרת כמשכורת נוספת למשפחה אבל כנראה קשה לעבור את 12 אלף ש"ח נקי?

 

[evil moon1]

כן

אם את לא נקרעת ואין לך הרבה שנות וותק, קשה לעבור 12 אלף נקי...לגבי אוירה, זה תלוי מחלקה ואנשים בה, זה די מפעל הפיס....אחיות ככלל הן עם לא מאוד נחמד, במיוחד אם המחלקה קשה וכולן שחוקות ובמיוחד אם אין הרבה(או בכלל) גברים בצוות, חחח...איך זה קורה?צוות של נשים זה תמיד מקום קשה, יש הרבה קנאה, פוליטיקה, רכילות..זה גם בולט אם יש יותר אחיות מבוגרות, של "פעם"....זה לא חייב להיות כך...שורה תחתונה-אם אדם לא מאושר, הוא הופך להיות בלתי נסבל...