איור שמצאתי בשיטוטי ברשת

[מאמארוני]

איור שמצאתי בשיטוטי ברשת

ולא יכולתי להתעלם ממנו. לא ממש מתחברת, אבל יחד עם זאת מביאה את זה לפה, כי יש פה אמירה.

 

[orli12341]

כמו שנאמר, תמונה שווה אלף מילים!!

 

[שירהד1]

האמת היא שלצערי, אני דווקא כן מתחברת

אני אומרת "לצערי", כי תקופת ההריון אמורה להיות תקופה נפלאה, עם המון תקווה ושמחה ואושר, ואכן הרגשתי כך עם שני ילדיי הגדולים (למרות שהבן נולד לאחר הפלה...), אבל בהריון עם מעיין הרגשתי אשכרה כמו האישה בציור. לא הייתי בשמירה, ולא הייתי צריכה לשכב במיטה כל היום, אבל הנפש שלי היתה כל כך פצועה ומדממת וחרדה. זה היה נורא. עד שכל יום עבר- יצאה לי הנשמה. טבלת היאוש התארכה והתארכה.
אחרי שמעיין נולדה הרגשתי שיצאתי מעבדות לחירות, מעבדות לאבל, לקנאה ולכעס- לחופש, לשמחה ולנשימה.
אגב, מיותר לציין שמאז שנולדה, הימים לא רק שעוברים לי מהר, אלא טסים לי, ואני כל כך מנסה לתפוס כל רגע ורגע, אבל הזמן טס. מהר מדי. ואני ממש מתבאסת מזה שהזמן טס.

כמרפאה בעיסוק, לא יכולתי להתעלם מזה שמעניינת העובדה שהאישה היא שמאלית. העובר והאישה באותה פוזיציה. שניהם כותבים ביד שמאל. מעניין אם מי שציירה את הציור גם שמאלית...


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[מאמארוני]

וואלה, שירה

בכלל לא ראיתי את השמאליות
וחשבתי שאת מכולן תחחברי

 

[פיקוס123]

אהבתי

אהבתי את התמונה, אני היתי בשמירת הריון בבית ולפעמים הרגשתי ככה, כמה שיכלתי יצאתי החוצה לטיל או לשבת בשמש, וכי גרוע שככה הרגשתי שהיתי מאושפזת בבית חולים להשגחה! ובעלי לא מבין שיש גבול לכמה אני יכולה להשאר בבית חולים מבלי לעשות כלום?? אחרי הלידה זה משהו אחר אבל לפני?? זה נורא....