לא מאמינה!
חלומיתי היי. אני לא מאמינה שהאבא הזה שוכח ואני לא מאמינה שהוא יודע רגעים מאושרים באמת. הוא מתרחק כי הוא חלש, הוא מתרחק בגלל שהתרחקו גם ממנו,הוא אבוד ובעיניי תסלחי לי, הוא מת חי. מכירה אחד כזה מקרוב ,וכשאני מסתכלת עליו אני אפילו לא יכולה לכעוס. הוא אחד כזה שנראה לכולם ``נורמלי``, אחד שלא היית מאמינה שיעשה כזה דבר, הרי הוא יודע מה זה, הוא גדל בבית קר, לא זוכר חיבוק אחד שאביו אי פעם נתן, מי היה מאמין שאת שכל כך כאב (ועל כתפיי ייבב וצרח) יחזור עכשיו ויעשה לילדיו?!הבחור פשוט ``חור שחור`` שמנסה לשאוב לתוכו את כל האהבה שמסביבו המחשבה על מישהו נוסף שיהיה מושא לאהבת בת זוגתו, מעבירה אותו על דעתו. וכך הוא נישא לראשונה הביא לעולם ילדים ונטש, נישא בשנית הביא ילד נוסף ונטש גם אותו, ואולי רק עול המזונות ימנע ממנו להמשיך ולנסות, להינשא, להוליד ולחזור ולנטוש. הוא לא אדם רע, פשוט נכה 100% ואם היינו מבינים את זה הוא היה מקבל גם קיצבה נכות. נכון לנו זה נראה כאילו הוא ממשיך בחייו מאושר, אבל הוא לא, אפילו אם הוא טורח לשקר גם לעצמו.יום אחד הוא יתעורר, יבין ויבכה או שילקה בליבו,הגוף לא לעולם יחיה עם סודו. עצוב ואירוני כאחד יום אחד גם הוא יכתוב מכתב לילדיו, כזה שלא מזמן מסר לו אביו לידיו(אחרי שתקופה ארוכה הם התעלמו מקיומו וכעת על ערש דווי הוא מכה על חטאו).מאוחר מידי, מיותר מידי,הלוואי שייחסך מילדיי. וגם אנחנו , הנשים לא נקיות מכל ``אשמה``, הרי גם אנו גדלנו עם אותו מודל של אב שנטש או בעל שנטש,ובגלל אותו מנגנון למידה,חזרנו ומגנטנו לנו את הדבר היחיד שהיכרנו,בן זוג שנוטש כשקצת לוחץ,או אב שאינו לוקח אחריות על חייו וחיי ילדיו. ליבי עם הילדים, עם ילדתי שלי. אני חוששת שאין ביכולתנו לחסוך את כאבם כל שנוכל הוא לגדלם באהבה רבה, לעזור להם למרות הכל להאמין בעולם נפלא,להכיל ולהעניק חמלה ולהראות להם דרך חדשה, והכי חשוב שנאמין בעצמנו בקיומה ונלך באורה. כמו תמיד , אהבה, אהבה, אהבה, כי אין דבר אחר!