איזה דיכאון

[נ ע מ ה ק]

איזה דיכאון

מאז שאני כאן ( בחו"ל ) אני תוהה מתי זה יגיע. הפיגוע הראשון בארץ כשאני לא שם. אז הנה, היום זה קרה. ראיתי את הכותרת ופשוט התחלתי לבכות. זה גם בגלל הזוועה שבפיגוע. אבל אני מודה שזה בעיקר כי אני לא שם. לא שאני יכולה לעשות משהו כדי לעזור/למנוע. קטונתי. אבל ההרגשה של ביחד. כאן, אם לא הייתי מסתכלת האינטרנט, אף אחד לא היה שואל אותי אם שמעתי. השותפות שלי לדירה נמצאות כאן ואני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתן על זה. אני מרגישה מאוד מנותקת. גם אתם ככה, או שזה רק אני?

 

[lilaaa1]

כמוך כמוני...

 

[אלוף ה ע ו ל ם]

ככה זה כשרחוקים...

מאז שעברתי להתגורר בחו"ל, נעשיתי מעורה יותר במה שקורה בארץ (אינטרנט וכד'), אולם אני מדבר על זה פחות (בעיקר כי אין עם מי), כשחייתי בארץ והיו פיגועים, כל היום הייתי עם הרגשה של כבדות ועצב, היום בתור חו"לניק אני עצוב ודואג בעיקר למשפחה שנשארה מאחור, אבל ממשיך הלאה ...