'אחד לאחד' - כמה מחשבות
נדמה לי ש'נטו' סובל בהשוואה ל'אחד לאחד' עקב שילובו של הפסנתר הדיגיטלי של גרוניך. מספיק לשמוע את 'בשעת ההתבהרות' ולדמיין כמה השיר הנפלא הזה היה הופך עשיר יותר לו גרוניך היה מנגן בפנסתר כנף טוב. למרות זאת ההשוואה מעניינת. יום אחד צריך לשכנע את גרוניך להקליט אלבום עם פסנתר כנף בלבד. שווה יהיה לחכות. בחירתו של כספי לנגן בכלים אקוסטיים בלבד ב'אחד לאחד' תורמת לאיכויות העל-זמניות של האלבום, כמו המוסיקה של בטהובן או מונק. 'אחד לאחד' לעולם לא ישמע מיושן, כיוון שלא היה כפוף לאופנה או לטכנולוגיה של זמנו. כדאי גם לומר משהו על נגינת הפסנתר של מתי באלבום - אמנם מתי איננו פסנתרן ווירטואוז, אבל הנגינה באלבום מורכבת מאוד ובהחלט לא פשוט (עבורי לכל הפחות) לשחזר את קטעי הנגינה כפי שניגנם מתי באלבום. שמעתי כמה מהשירים מהאלבום מושמעים ב'קול המוסיקה'. נדמה לי שזהו האלבום ה'קלאסי' ביותר של מתי, למרות העדרם של כלי נגינה תזמורתיים (קרי כלי הקשת והנשיפה), כגון אלה המופיעים תדיר באלבומיו האחרים. הבחירה בפסנתר בלבד היא קלה רק לכאורה: מתחתיה גועש עולם רגשי מסעיר, המוצא ביטויו בהרמוניות המורכבות והמפתיעות, ובקולו המרוסן והמרשים כתמיד של כספי. נותר רק לקוות שמתי יחזור לבצע שירים באופן דומה גם באלבומיו הבאים.