איזה הורים אתם? מגוננים או חופשיים?

[MrCheff]

איזה הורים אתם? מגוננים או חופשיים?

למה אני מתכוון? אתמול הבת שלי (בת 7 חודשים) הזחלנית והשובבה, החליטה שהיא יוצאת מגבולות הגזרה שאישרתי לה (השטיח בסלון) ונדדה לרצפה הקשה והקרה של המבואה בואכה פינת האוכל. משום מה היא החליטה שזה יהיה מעניין לנסות להתרומם ולהתיישב דווקא על הרצפה, נסיון שהסתיים בנחיתה קלה על הצד וחבטה קלה של הראש ברצפה. נגשתי אליה, הרמתי אותה מהרצפה, אמרתי לה לא נורא, ליטפתי אותה והחזרתי אותה לשחק על השטיח. היא בכתה אולי שניה וחצי (יותר מהבהלה ממשהו חדש מאשר שכאב לה) וחזרה לשחק. אני יודע שהאינסטינקט הראשוני (לפחות שלי) היה לרוץ ולחבק אותה ולנחם אותה וללטף אותה.אבל אם אני רוצה שהיא תלמד מהנפילות ותהיה עצמאית צריך לתת לה את המרחב שלה ליפול וללמוד. סה"כ שריטה בברך זה טוב... (כמו שכתוב בספר: |הלינק http://www.amazon.com/Blessing-Skinned-Knee-Teachings-Self-Reliant/dp/0142196002 |סלינק|). איך זה אצלכם?

 

[tn1971]

אנחנו נוהגים כמוך

ובנוסף התייאשנו מגבולות גיזרה, הבנו שהיא תגיע לאן שהיא רוצה בכל מקרה אגב גם מיה שלי בת 7 חודשים

 

[hirshfe]

אני כמוך

אישתי לחוצה יותר. אבל אני מלמד אותה שילד שמקבל מכה, זה לא אסון אבל תראה לינק יפה יותר http://www.combooks.co.il/Combooks_Il2/product.php?isbn=9780142196007

 

[hirshfe]

אופס שרשור רע ../images/Emo13.gif

 

[MrCheff]

מחיר טוב

הזמנתי אותו בזמנו מבארנס אנד נובל. היה במבצע. עלה לי בערך 50 שקל כולל משלוח..

 

[akavishon]

כנ"ל. נותנים להם לנסות ולהתנסות בגבולות

הבטיחות. מעולם לא החלפנו ריהוט, לא הדבקנו מדבקות על פינות של שולחנות וכו'. אנחנו בגישה שהם חייבים להכיר את העולם שבו הם חיים ולא יקרה כלום עם מדי פעם הם יקבלו מכה / יפלו (ושוב, בגבולות הבטיחות) ואפילו יטעמו פלפל שחור חריף או שן שום, אם הם יתעקשו לטעום (הקטן דווקא עובד שום חי). וגם שהם כבר מקבלים מכה או נופלים, אנחנו לא קופצים בהיסטריה.

 

[Master Stav]

הגדרות ...

מגונן .....חופשי ....וואלה לא יודע ... אני מאפשר לתום להתנסות גם כמעט בהכול ....וכך היה מהרגע הראשון אולי בגין כך מדובר בילד שהוא שילוב בין ספידרמן לבין נינג'ה ....הוא עולה על הספה מקפץאל הכורסה משם מפיל את הכריות אל השטיח ובספק זינוק ספק תעופה .....הוא נוחת ....ומשם מתגלגל לשטיח או לריצפה מאושר..... אז כן היו גם נפילות ובכי וגוגלךבראש ואפילו שאלה של הגננת במעון מה קרה שיש לו סימן כחולעל היד ועל הרגל ? ובכל זאת ....אני גם מושיב אותו לידי שאני מבשל ....וזה הרבה יורת מסוכן מנפילה כזו או אחרת ...כך שתחליטו אתם מגונן או חופשי ....

 

[hag70]

אני חושב שאנחנו יותר לכיוון החופשיים

אבל זה בהחלט תהליך שעברנו בשנים האחרונות. מן הסתם בגיל 7 זה מתבטא אחרת מאשר בגיל 7 חודשים ולא שפעם היינו היסטריים, אבל השתחררנו עם הזמן.

 

[ליידי דרמה]

בשנה האחרונה התחלתי לשחרר

היה לי קשה אבל הבנתי שזה רק לטובתה של הבכורה. הזאטוט - משוחרר מעצמו. מההתחלה הוא כזה.

 

[schlomitsmile]

משתדלים לשמור על האיזון בין השניים ככל שהילד גדל, העניין נהיה מורכב יותר. עם הבכור אנחנו כבר בגיל ההתבגרות, וזה כבר מורכב בריבוע...

 

[ליידי דרמה]

יאלה שתפי- איך זה להיות הורים למתבגר?

(בשרשור חדש אם בא לך)

 

[schlomitsmile]

במקרה שלנו, זה להיות הורה למתבגר אספי זה לא לגמרי אותו דבר, כמו הורות למתבגר "רגיל". הוא דורש עצמאות ו"אתם לא תגידו לי" כמו מתבגר מצוי, אבל אין חבר'ה. אין טלפונים, גם לא חשש שהלחץ החברתי יגרור אותו למחוזות מסוכנים. במקום זה, התמודדות עם נטיית העדר להתעמר בשונה. הקישור המצורף אמנם לא עוסק ספציפית במתבגר, אבל נותן לדעתי הצצה ראשונה לעולמם של האספים. http://il.youtube.com/watch?v=xiv6lAqag_E&feature=related

 

[schlomitsmile]

ואם מישהו רוצה לדעת קצת יותר על האספרגר http://il.youtube.com/watch?v=wRRNeAilrnM&feature=PlayList&p=C0D88A406F0EC68F&index=0&playnext=1 לא כל אספי הוא גאון (למרות שלכולם IQ ממוצע ומעלה, לרובם ומעלה) אבל בסרטון המצורף מודגמים יפה רוב המאפיינים המשותפים לאספים. להיות הורה לנער שמתמודד בנוסף לגיל ההתבגרות על בילבוליו, גם עם היותו אספי בעולם נ"טי (נוירו-טיפיקלי), זו משימה מאתגרת, מפחידה. לגבי חופש מול גבולות0 מנסים לתת לו חופש ללמוד מנסיונו, אבל תמיד ישנו הפחד שמא הנפילה תהיה מרה מדיי. אחוז המתאבדים בין האספים, גבוה לעומת אחוזם באוכלוסיה. היומיום הוא התמודדות מתישה ומאיימת עבורם לעיתים.

 

[MrCheff]

שאלה קטנה

אני מקווה שאני לא פוגע ולכן מתנצל מראש. איך 'אספים' מתמודדים עם העולם אחרי התיכון? האם הם מתגייסים לצבא, הולכים לאוניברסיטה, מוצאים עבודה, נפגשים עם בנות המין השני, מתחתנים? האם יש דרך בהם הם מסוגלים להתמודד עם העולם בחוץ ללא עזרה מתמדת של ההורים? יום נעים אמיר

 

[schlomitsmile]

אין מה להתנצל ../images/Emo13.gif אפשר לשאול חופשי ../images/Emo20.gif גיוס לצה"ל- ראשית, יש אספים שאינם מאובחנים. עוברים את החיים מה שנקרא " I DID IT MAY WAY " בדרך הבודדה והמיוחדת שלהם. לומדים אסטרטגיות התמודדות בעצמם, כמובן משלמים על זה מחיר רגשי ונפשי. אין לי כמובן מספרים, אבל מהכרות, אני מעריכה שחלק משמעותי מהמתאבדים בצה"ל הם אספים לא מאובחנים שהולחצו יותר מדיי ע"י המסגרת/ המפקד/ ה"חברים" שהתעללו בהם. מי שמאובחן כאספי, יכול להתנדב לצה"ל. סביר להניח שיהיה חייל מצטיין (אם ביחידת מיחשוב, ביחידת הכלבנים או בכל יחידה אחרת שלא מחייבת אינטראקציה חברתית אינטנסיבית), כי אספים נוטים להיות פרפקציוניסטים, ומתמחים בתחומם. עבודה- ראיונות עבודה הם אכן אגוז קשה לאספים. הם לא טובים ב"למכור" את עצמם. הם נראים הרבה פעמים קצת מוזרים, אומרים את האמת, לא מישרים מבט לעיני המראיין. אם המראיין יידע להסתכל במה שבתוך הקנקן, הוא יזכה לעובד מקצוען עם מוסר עבודה גבוה. פוליטיקות ואינטריגות של המשרד, יכולות להפיל אספי. לפעמים אפילו פיזית, הוא פשוט לא יעמוד בזה, והמתח יפגע בבריאותו. זוגיות- (אגב, יש גם בנות אספיות, אם כי מספרן בערך רבע או פחות ממספר הבנים האספים). נאמר כך: זוגיות דורשת הן מהאספי/ת והן מבן/בת זוגו/ה אנרגיות יותר משהיא דורשת בד"כ... אבל זה בהחלט אפשרי. אני בת של אספי, וגם רעיה של אספי, אז אני יכולה להעיד הן על המורכבות והן על האפשריות שלה ../images/Emo13.gif עצמאות- מילה גדולה... לעניות דעתי, רובנו חיים בהכחשה. מאמינים שאנחנו עצמאיים, כשלמעשה אנחנו תלויים בכ"כ הרבה אנשים וגורמים... אבל אני מבינה מה אתה שואל- אתה מתכוון כנראה לעצמאות כלכלית, ועצמאות בחיי יומיום. תראה, איינשטיין למשל, היה "עצמאי"- הוא התפרנס בכבוד. אבל אישתו (הראשונה וגם השניה) היתה צריכה לומר לו מה ללבוש. אחוז האספים בעמק הסיליקון גבוה באחוזים רבים מבכלל האוכלוסיה (קראתי פעם מחקר, לא זוכרת מספרים מדויקים)- אני מנחשת שהחבר'ה האלה בעלי עצמאות כלכלית. אולי חלקם מנצלים אותה כדי שלא יצטרכו לבשל לעצמם, או לדאוג לכלמיני סידורים שקשים להם יותר מלרוב האנשים. ויש גם אספים שמתקשים להסתדר בלי שמישהו ידאג כל הזמן שהכל בסדר איתם. אני חושבת שהסיבה נעוצה בכך שלאורך השנים לא קיבלו מענה מתאים לקשיהם, מה שלא איפשר להם לפתח אסטרטגיות התמודדות, ואף הוביל לסיבוכים במצבם הנפשי. במילים אחרות- זה לא היה חייב לקרות. מה שחשוב להבין, זה שכמו שדברים שנ"טים מזיעים הרבה כדי ללמוד אותם (כמו אלגברה למשל) אספים רבים יודעים אינטואיטיבית; כך דברים שנ"טים יודעים אינטואיטיבית (כמו- מה עושים כשפוגשים מישהו: אומרים 'שלום') אספים צריכים ללמוד קוגניטיבית. זה תהליך ארוך וקשה, אך אפשרי.

 

[MrCheff]

דבר ראשון , תודה על שאת משתפת אותנו.

ממה שקראתי על התסמונת הזו, מצטיירת תמונה שונה במקצת ממה שאת מספרת על חיי היום-יום. עובדה שאביך התחתן והביא ילדים לעולם, למרות התסמונת, וכך גם אישך. מדהים בעיניי שבתור אחת שהיא בת לאספי, נכנסת במודע לקלחת ונישאת לאספי. האם חיים לצד אספי, הינם קשר יותר מחיים לעומת בן-זוג 'רגיל'? הן מבחינת הקשר הזוגי, מבחינת היכולת התפרנסות וכו' וכו' עוד שאלה, האם תסמונת זו היא מועברת בתורשה? שוב תודה על שאת משתפת אותנו. בעיניי את אשה אמיצה וחזקה! אמיר

 

[schlomitsmile]

../images/Emo9.gif../images/Emo51.gif מענין אותי: איזו תמונה הצטיירה לך? היכן קראת? אפשר לומר, שהתחתנתי עם בעלי בין היתר בשל היותו אספי, למרות שאז לא שמענו עדיין את המונח ../images/Emo13.gif התכונות האספיות שלו, שבו את לבי. העומק, הראיה המיוחדת, התמימות, היושר, השכל, ההומור המיוחד, הכשרון האמנותי ועוד. מרטין לא היה מאובחן לעולם כנראה, אלמלא ה../images/Emo210.gif שלנו היה מאובחן. כששקענו בקריאה בעקבות איבחון הילד, הבנו שנינו שגם אבא שלו אספי. זה לא מקרה יוצא דופן - העלאת המודעות, וכן הנגישות למידע בזכות האינטרנט, הביאה לגל של מאובחנים מבוגרים. שמעתי פעם מאדם בן 80, שזה עתה הבין שהוא אספי ../images/Emo13.gif אני מרשה לעצמי לנחש, שבין חברי הפורום הזה- שרבים מהם סיפרו שהם בתחום הייטק, רבים יחשבו פתאום על מישהו שהם מכירים מהעבודה, שיתכן והוא אספי, והוא עצמו אינו יודע זאת, לא שמע מעולם על המונח. כמו שכתבתי, זוגיות דורשת משני בני הזוג, יותר מאמץ, כשאחד מהם אספי. היות וזוגיות מבוססת על תקשורת, במיוחד בסוגיות של רגש; וכיון שלאספים יש סגנון תקשורת וצרכים שונים מלאנשים אחרים בתחום זה, הרי שזה מצריך הרבה נכונות להשקעה והתגמשות (כאמור- משני בני הזוג). אני תמיד אומרת, שברור לי, שכל צעד שלו בכיווני, עולה לו במאמץ כמו שלי עולים 5 צעדים בכיוונו. תורשה- לא מצאו את הגן, אבל סביר להניח, שתורשה היא אחד המרכיבים החשובים ב"יצירת" הדור הבא של האספים. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות מרכיבים סביבתיים, כמו בכלל באוטיזם. יתכן גם, שלעיתים יש צירוף של השניים: התורשה יוצרת נטייה, שהתנאים הסביבתיים מממשים. למרטין (בעלי) למשל, יש 4 בנים, 2 אספים (אחד מאד, אצל השני פחות בולט, לכן אובחן רק לפני כמה חודשים), ושניים לא. לאבא שלי 5 נכדים ביולוגיים (יש גם מאומצים), מהם שניים אספים ושלושה לא. אה כן, ויש לאבא שלי 3 בנות, אף אחת מהן אינה אספית (למרות שאחת- אני- אשת אמצע. כלומר לא שייכת לספקטרום האוטיסטי, אך גם לא נ"טית, קרי- באמצע ../images/Emo13.gif). והנה עוד קישור, שעשוי לעניין את המתעניינים - http://aci.selfip.org/

 

[MrCheff]

שלום

האמת שהתחלתי לקרוא בנושא לפני כמה ימים אחרי שהזכרת את הנושא באחד השרשורים. כל מה שכתבת וקראתי התיישב בול על קרובי משפחה שיש לי. ככל הנראה, אם זה גנטי, זה בשרשרת המשפחתית (אי-שם דור אחד-שניים למעלה. ברוחב של הדור שלי זה לא קיים) ולכן גם התעניינתי. התחלתי עם ויקיפדיה ומשם המשכתי לקרוא בכל מיני מקומות. לא ממש חפרתי בנושא אלא רק קראתי קצת מכל דבר. אפשר להגיד שבאיזה שהוא מקום הצטיירה לי דמות של אדם עם יכולות מיוחדות אבל מנותק קצת רגשית מהסובב אותו. (כמו שהכרתי את הקרובי משפחה) אדם שלא מסוגל להתמודד עם העולם בחוץ ללא עזרה, לא מסוגל ליצור יותר מדי קשרים חברתיים וזקוק ליד מכוונת שתהיה שם בשבילו אחרת הוא יפול. בנוסף, לאחר שלמדתי ממך (תודה, שוב, כבר אמרתי?) עולים בי זכרונות מהתיכון על לפחות 2 חברים לספסל הלימודים שבהחלט עונים על כל מה שתיארת. שניהם לא גויסו לצבא. כל אחד היה ספץ ברמות מטורפות בנושא מסויים ורק אם הצבא היה לוקח אותם הוא היה מרוויח בגדול! אגב, מה זה הם ראשי התיבות נ"ט? יום נעים אמיר

 

[schlomitsmile]

יש בזה משהו ../images/Emo13.gif לא הייתי אומרת מנותק רגשית, יותר מרוחק רגשית. לאספים יש רגשות וצרכים רגשיים (כגון לאהוב ולהיות נאהב), אלא שהם מתקשים להמליל את רגשותיהם, וכן לפענח את רגשות הזולת. קריאה של שפת גוף והבעות פנים, הם דברים שאספים מתקשים בהם מאד. בנוסף, הם עשויים להיות שקועים כ"כ בעולמם, שלא יבחינו במצבו של הזולת. אני זוכרת איך ערב אחד, בהיותי נערה, ישבתי ליד אבא, עיניי זלגו דמעות, אך הוא לא הבחין בכך. לא שלא היה לו אכפת- אילו ידע שאני בוכה, היה מאד אכפת לו, אבל הוא היה כ"כ שקוע במחשבותיו, ולא שם-לב... יצירת קשרים חברתיים, במיוחד עם נ"טים (נ"ט - נוירו-טיפיקל = מי שהמערכת הנוירולוגית שלו טיפיקלית, רגילה, קרי רוב האוכלוסיה) היא אכן משימה כמעט בלתי אפשרית עבור האספי המצוי. הרבה אספים מתארים את פגישתם עם אספים אחרים, כרגע של שיחרור, של שימחה, על שסוף-סוף מצאו חברים- כאלה שמבינים אותם באמת, ומקבלים אותם כפי שהם. כאילו שהם פשוט משדרים בתדר אחר, או יש להם סגנון תקשורת אחר (למשל- שתיקות הן חלק מהתקשורת, לא צריך למלא את האויר במלל סתמי, אפשר להיות יחד בשקט; אין כפל משמעויות בדיבור- אומרים מה שמתכוונים, ומתכוונים בדיוק למה שאומרים).

 

[ליידי דרמה]

מרתק, תודה על השיתוף,

אני אקרא הכל שוב ביתר עיון . תודה.