עדי של יובל
New member
איזה התקף לב עשה לי היום יובל ../images/Emo5.gif
בבוקר הלכנו לבקר את סבתא שלי, היא גרה בבית פרטי עם גינה ויובל מאוד אוהב לשחק בגינה הגדולה, אלא שהבוקר הוא כנראה החליט שנמאס לו והחליט לחקור דברים אחרים!
הוא החליט להכנס מתחת לבית
הבית בנוי על עמודים שמגביהים אותו מעט מעל הקרקע ומאחר ומדובר בבניה על מדרון, ההגבהה משתנה בחלקי הבית. מאחורי הבית מדובר על הגבהה של כתשעים ס"מ + (בגובה של יובל) ובקדמת הבית ההגבהה היא של כשלושים ס"מ. בזמן שישבתי בחוץ ודיברתי עם סבתא שלי שמעתי את יובל קורא לי, אבל הקול שלו נשמע משונה...הלכתי לחפש אותו ולא מצאתי! ואז החלטתי להתכופף וראיתי אותו!
הוא ישב כפוף מתחת לבית בחלק הקדמי, באמצע, קרוב מאוד למדרגות. הפרצוף שלו לא נראה מרוצה
הסתכלתי סביב על כל האפשרויות שיש ופתאום נבהלתי! הבנתי שאני לא אצליח להכנס להוציא אותו, אלא אם כן אזחל על הבטן והמרפקים וגם זה היה בלתי אפשרי, בגלל האבנים הגדולות והקרשים שהיו פזורים על כל השטח, בנוסף, בדיוק באותו איזור היתה הסתעפות של צינורות המים של הבית...מה שהפך את הכל למבוך קטן וצפוף ובעיקר בלתי עביר! רצתי לקדמת הבית, ליד המדרגות וניסיתי להציץ אליו, אלא שהאיזור היה חסום בקרשים (למנוע התגלגלות של כדורים שתגרור אחריה סצינה כמו הנוכחית
) וההגבהה היתה מינימלית! חזרתי אל המקום שממנו ראיתי אותו קודם וניסיתי לחשוב מה עושים, בינתיים גם יובל כבר התחיל להראות סימני בהלה והתחיל להחמיץ פנים לקראת בכי
, חשבתי אולי להתקשר לבעלי ולהזעיק אותו, אבל הבנתי שאם אני לא אצליח להכנס, אין סיכוי שהוא יצליח וככה התחלתי בפעולת החילוץ לבד... קראתי ליובל, הושטתי אליו ידיים, אמרתי לו שיהיה בסדר והתחלתי להנחות אותו לאן ללכת...בהתחלה הוא היה כל כך מבוהל וסירב לשתף פעולה, אבל לאט לאט התחיל לזוז, כשהוא מכופף גב וברכיים (זה היה האיזור הכי נמוך!) ונזהר על הראש כבקשתי. מדי פעם הוא נעצר וחשש להמשיך ללכת, בשלב מסוים, אחרי שעבר את הסתעפות הצינורות הראשונה, הרגל שלו נתקעה בצמח והוא לא הצליח לשחרר אותה, אז שלחתי קדימה את המקל של סבתא שלי והרגל שוחררה, עוד הסתעפות צינורות אחת והוא היה בחוץ! הוא יצא משם מלוכלך וקצת מבולבל אבל אחרי חיבוק גדול מאמא
הכל נגמר מבחינתו... אז אני התפניתי לצחוק!
זה היה צחוק של שחרור לחץ לדעתי, הייתי כל כך מבוהלת, הסתכלתי עליו במהלך כל הנסיון לצאת וחשבתי לעצמי איזה גיבור קטן יש לי
...הוא התנהג ממש כמו ילד גדול, לא בכה, לא היה הסטרי (רק קצת מבוהל וזה טבעי!) והוא רק בן שנה ועשרה חודשים כמעט... אבל את החוייה הזו אני מסרבת לעבור שוב! זה היה ממש מפחיד!
בבוקר הלכנו לבקר את סבתא שלי, היא גרה בבית פרטי עם גינה ויובל מאוד אוהב לשחק בגינה הגדולה, אלא שהבוקר הוא כנראה החליט שנמאס לו והחליט לחקור דברים אחרים!
