אני משתתף בצערך, אבל החיים ממשיכים וצריך לדאוג שהחיים יהיו
נעימים יותר וללא סבל.
ככל שהחיים יהיו אופטימיים יותר אז המחלות לא יגעו בנו.
צריך להשלים עם המציאות ולא לחיות באבל על מה שהלך.
למען האמת אני אישית לא אוהב את מנהג השבעה.
אני גם משתדל לא ללכת לבתי קברות לימי זיכרון.
אני גם לא מאמין בתפילות.
אני משתדל להיות עצמאי ולא אכפת לי איך אנשים אחרים מתנהגים
ולא אכפת לי מה אנשים אומרים וחושבים.
אני לא חושב על אתמול ולא חושב על מחר.
אני חושב רק על היום הזה ובעיקר על הרגע הזה.
לא אכפת לי מי מת ומי חי .
