שמאן היקר
אסביר לך דבר מה. נכון כיפור אינו חג אלא יום של חשבון נפש, אבל גם יום הדין. כמו בכל משפט הנאשם מנסה את כל התיחמונים על מנת להמתיק את העונש (הרי ברור שאנו אשמים, מעצם היותנו בני אדם, והדיון הוא רק לגבי חומרת העונש). אז זה הולך ככה, אנחנו מזכירים לו שאנחנו צאצאי שלושת האבות. בעיקר אנו מזכירים את יצחק שבדקה ה-90 ניצל. כן, על הדברים האלו אנו מבקשים הקלה בעונש. בהמשך בדרכים שונות ומוסוות מזכירים את ארבעת האמהות ( אם לא יעזור לא יזיק) ומזכירים את ההליכה במדבר ועוד כל מיני דברים. כשאנחנו רואים ששום דבר לא עוזר וההוא האיום והנורא מתעקש למצות את הדין, אנו שולפים את הקלף האחרון ואומרים לו דחילק ככה לגזור עלינו ביום חג, זה יפה ככה בחג . נו בקיצור אחרי וויכוחים, בטיעון הזה אנחנו ואחזים. לפעמים מצליחים ולפעמים ( אוי ואבוי) לא.