איזה יום נורא.
בבוקר כשהתעוררתי, ידעתי, היום זה לא היום שלי. הגב כאב, הראש הלם, במקום להשאר לרבוץ במיטה, כפי שהלב ציווה, עשיתי מאמץ, קמתי עם חשש, לעמל יום חדש. כשנכנסתי לשירותים, נטרקה הדלת הישר בפנים. התופפתי להרים הסבון, התרוממתי ישר לתוך דלת הארון. הדם החל לטפטף מראשי, הישר לריצפה מתחתי ואני המומה, עומדת, מביטה. אספתי עשתונותיי, אימצתי כוחותיי, החלטתי, בשיגרה ממשיכה. רק כשהגעתי למכונית, נזכרתי,המפתח נשכח על הכוננית. כשרציתי הביתה לחזור, הסתבר הדלת ננעלה. השכנה הגיעה לעזרה, איש מקצוע, הזמינה, לפתור הבעיה. סוף סוף יצאתי לדרי, התיק עם הדוחות נשאר על שולחן ביתי. החלטתי לא להתעצל, לחזור, בלי לוותר ואז עליתי על מסמר עובר אורח,את הפנצ`ר תיקן. הגעתי לעבודה, באיחור של שעה. הפגישות נדחו, הפונים זעמו. לחייך כבר לא חייכתי, שהיום יעבור התפללתי. ואז צלצול מהמורה ביתה `` הבן החליק, קיבל מה, בואי מיד לטפל ביד השבורה`` במרפאה היד גובסה, רק הביתה-היתה ההחלטה. כשישבתי סוף סוף בשלווה, לוגמת וס תה מהבילה, נשמעה דפיקה, בדלת עמדה איזו דודה רחוקה באה לביקור- ממש הפתעה. בערב, כשקרסתי למיטה הבנתי, אינטואיציה זו ברכה ומי שכמוני מתעלם מקיומה התוצאה תהיה מין יום זה נורא.
בבוקר כשהתעוררתי, ידעתי, היום זה לא היום שלי. הגב כאב, הראש הלם, במקום להשאר לרבוץ במיטה, כפי שהלב ציווה, עשיתי מאמץ, קמתי עם חשש, לעמל יום חדש. כשנכנסתי לשירותים, נטרקה הדלת הישר בפנים. התופפתי להרים הסבון, התרוממתי ישר לתוך דלת הארון. הדם החל לטפטף מראשי, הישר לריצפה מתחתי ואני המומה, עומדת, מביטה. אספתי עשתונותיי, אימצתי כוחותיי, החלטתי, בשיגרה ממשיכה. רק כשהגעתי למכונית, נזכרתי,המפתח נשכח על הכוננית. כשרציתי הביתה לחזור, הסתבר הדלת ננעלה. השכנה הגיעה לעזרה, איש מקצוע, הזמינה, לפתור הבעיה. סוף סוף יצאתי לדרי, התיק עם הדוחות נשאר על שולחן ביתי. החלטתי לא להתעצל, לחזור, בלי לוותר ואז עליתי על מסמר עובר אורח,את הפנצ`ר תיקן. הגעתי לעבודה, באיחור של שעה. הפגישות נדחו, הפונים זעמו. לחייך כבר לא חייכתי, שהיום יעבור התפללתי. ואז צלצול מהמורה ביתה `` הבן החליק, קיבל מה, בואי מיד לטפל ביד השבורה`` במרפאה היד גובסה, רק הביתה-היתה ההחלטה. כשישבתי סוף סוף בשלווה, לוגמת וס תה מהבילה, נשמעה דפיקה, בדלת עמדה איזו דודה רחוקה באה לביקור- ממש הפתעה. בערב, כשקרסתי למיטה הבנתי, אינטואיציה זו ברכה ומי שכמוני מתעלם מקיומה התוצאה תהיה מין יום זה נורא.
מי נוסע במכונית? הגזמת גבירתי - לוקחים מונית. סוף סוף ציפורת דרור לשם מה הביתה לחזור? את הילד משאירים לטיפולם של המורים. לאחות מצלצלים - רק להיות בעניינים להראות ש...מתעניינם. אחרת לא יפה...עוד יחשבו ש... שששששששש -טוב , די, לא נגלה