איזה כייף זה...

[נ ו ע ם]

איזה כייף זה...

להתגנב אל תוך החדר שלהם.... לראות אותם ישנים ובשקט בשקט להתקרב אל הלחי ולתת נשיקה כזאת כייפית ולהרגיש את הרכות והחמימות ולשאת בלב תפילה "אנא אלוהים תן לי ולו מעט מהרוגע המקסים הזה מהרוגע הנפלא שלהם" נועם. (ברגע מאושר)

 

[רותי ע]

ואז.....

אחרי כמה שעות.. "אמאאאאאאאאאאאא........ אבאאאאאאאאאאאאא..................." לחכות, מי ישבר ראשון ויקום. לקום ולדדות מטושטשים מעייפות. "מה קרה חמודי?" ואז מתחילה הסאגה : "מים.." "מוצץ.." "שמיכה.." "לא לכסות ככה..לכסות ככה.." "שבי פה.." "תשירי לי.." "מתוקי, אמא עייפה..מחר.." "לא..עכשיו!" (רוגע מקסים? היה דבר כזה?)

 

[לאה_מ]

רותי, אני ממליצה בחום על הספר

"אבא, אני לא נרדם" מאת מייקל פורמן. ספר מקסים ומשעשע, בדיוק על הסיטואציה שאת מתארת, ועם גישה שוויונית ובריאה (בהקשר גם לדיון על "ראש המשפחה" שהיה בפורום חינוך לגיל הרך...).

 

[rachell]

הכי פשוט

כדי שאחד מבני הזוג ימשיך לישון: אם בקבוק לא עוזר אני פשוט אומרת לה זוזי קצת ונכנסת למיטה שלה וממשיכה לישון שם בד"כ גם היא

 

[רותי ע]

הכל נכתב בהומור ../images/Emo6.gif

אין לי בעיה עם זה שיש מדי פעם לילות כאלו ואני יודעת להתמודד איתם. הקטע הוא איזה הבדל יש בין תחושת הרוגע של לעמוד לידם ולהסתכל עליהם לבין התחושה שהם נותנים לנו כשהם מטרטרים אותנו באמצע הלילה..