אבי בן דוד
New member
איזה כיף היה בראלי
חזרנו אתמול מהראלי של המטוסים הדו-מנועיים שאירגנה אגודת התעופה, ואני רוצה לספר שהיה מדהים. טסנו ביום הראשון לקורפו דרך קוס, וביום השני ללובליאנה עם עצירה בספליט שבקרואטיה בגלל מזג אויר. גם ככה בסוף נחתנו ILS בלובליאנה. אחרי יומיים בסלובניה טסנו למילאנו, ובילינו שלושה ימים בלאגו מג´ורה. משם טסנו לסיציליה דרך רג´יו קלאבריה, יומיים שם, קפיצה לקורפו ולאחר יום נוסף שם חזרה לארץ בלג אחד. היה פשוט מדהים ומאורגן להפליא. כמובן שיש מיליון חוויות ואנקדוטות על הפקחים האיטלקיים, על מתדלקים שישנים ולא נמצאים כשצריכים אותם ועוד על מיליון דברים. אבל על חוויה מדהימה אחת אכתוב עכשיו, ברשותכם. כשהיינו בלובליאנה טיילנו למקום מדהים שנקרא אגם בלאד בסלובניה, מקום ציורי מדהים ביופיו בעמק בין הרי האלפים. בדרכנו חזרה מהטיול, הבחנו בשדה דשא רוחש פעילות בין ההרים, ובו מטוסים פרטיים, דאונים, טיסני רדיו וצנחנים, הכל באינטנסיביות וללא כל בעיה יחד. מיד עצרנו את האוטובוס וירדנו לראות. כולם עמדו והסתכלו, ואני מיד ראיתי שלט בשפתם שהצלחתי להבין בו את המילה AEROTAXI מיד ניגשתי לבחור יוגוסלבי שעמד ליד 172, נראה כמו איכר של 100 ק"ג שלא התקלח מימיו, ופתחתי במו"מ עילג. בסוף סוכם שיקבל 70 יורו, הוא יושב בצד ימין, אני מטיס את המטוס והוא מדבר בשפתם בקשר. עם עוד 2 אנשים אחורה המראנו משדה עשב עמוק, ולאחר ההמראה סימן לי הבחור תנועה כמו "לאן?" אמרתי לו "איי וונט סמסינג נייס".... הוא הנהן בראשו, הצביע על ההר, ועשה תנועה בידיו שנראתה כמו לטפס למעלה. טיפסתי 3 ואח"כ 4, 5 וגם 6, והאדמה והעצים עדיין 100 רגל מתחתי... הצבעתי בידי על דילול התערובת, וההוא עשה תנועה של "אם בא לך".... בגובה 7 התיישרנו ופנינו שמאלה בתוך נקיק צר עם הרים בגובה 9 משני הצדדים במרחק מזעזע. באלוהים, יש לי תמונות, רואים את הגבעולים של העשב הצומח מהמצוקים. בסוף הנקיק נראה שמסתיים בדד אנד. אני עושה תנועה של "מה?" ההוא עושה תנועה של "סע". אני נוסע, ופתאום מולי חריץ בסלע, אולי 10 או 15 מטר רוחב, בגובה 2000 רגל, מהיכן שהיינו עד ראשי ההרים, וההוא מסמן לי סע ישר.... אני נוסע, מודאג משהו, ומאחור הנוסעים מתחילים להילחץ. אני לא נלחצתי, כי הנחתי שהיוגוסלבי מתפרנס ממה שהוא עושה ומבין בזה. כשהערוץ היה אולי 200 מטר מולי, ההוא מסמן לי סע קדימה. אני חושב שאני לא יודע איך עוברים חרא כזה. תוך שניה אני לוקח את היד שלו, שם אותה על ההגה ומסמן לו "סע".... לקח את המטוס, תוך שניה וחצי הטה אותו בזוית של כמעט 90 מעלות, עבר את החריץ שעמקו עשרות מטרים אחדות, יישר את המטוס והביט בי מחייך כמו ילד, ואומר לי "יו סייד יו וונט סמסינג נייס...." משם הנמכנו 5000 רגל לנחיתה בעמק ציורי מצידה השני של שרשרת ההרים. את החיוך שהיה לי אחרי הנחיתה ואשר הונצח בתמונה רואים מאוזן עד אוזן. בשמחות אבי בן-דוד
חזרנו אתמול מהראלי של המטוסים הדו-מנועיים שאירגנה אגודת התעופה, ואני רוצה לספר שהיה מדהים. טסנו ביום הראשון לקורפו דרך קוס, וביום השני ללובליאנה עם עצירה בספליט שבקרואטיה בגלל מזג אויר. גם ככה בסוף נחתנו ILS בלובליאנה. אחרי יומיים בסלובניה טסנו למילאנו, ובילינו שלושה ימים בלאגו מג´ורה. משם טסנו לסיציליה דרך רג´יו קלאבריה, יומיים שם, קפיצה לקורפו ולאחר יום נוסף שם חזרה לארץ בלג אחד. היה פשוט מדהים ומאורגן להפליא. כמובן שיש מיליון חוויות ואנקדוטות על הפקחים האיטלקיים, על מתדלקים שישנים ולא נמצאים כשצריכים אותם ועוד על מיליון דברים. אבל על חוויה מדהימה אחת אכתוב עכשיו, ברשותכם. כשהיינו בלובליאנה טיילנו למקום מדהים שנקרא אגם בלאד בסלובניה, מקום ציורי מדהים ביופיו בעמק בין הרי האלפים. בדרכנו חזרה מהטיול, הבחנו בשדה דשא רוחש פעילות בין ההרים, ובו מטוסים פרטיים, דאונים, טיסני רדיו וצנחנים, הכל באינטנסיביות וללא כל בעיה יחד. מיד עצרנו את האוטובוס וירדנו לראות. כולם עמדו והסתכלו, ואני מיד ראיתי שלט בשפתם שהצלחתי להבין בו את המילה AEROTAXI מיד ניגשתי לבחור יוגוסלבי שעמד ליד 172, נראה כמו איכר של 100 ק"ג שלא התקלח מימיו, ופתחתי במו"מ עילג. בסוף סוכם שיקבל 70 יורו, הוא יושב בצד ימין, אני מטיס את המטוס והוא מדבר בשפתם בקשר. עם עוד 2 אנשים אחורה המראנו משדה עשב עמוק, ולאחר ההמראה סימן לי הבחור תנועה כמו "לאן?" אמרתי לו "איי וונט סמסינג נייס".... הוא הנהן בראשו, הצביע על ההר, ועשה תנועה בידיו שנראתה כמו לטפס למעלה. טיפסתי 3 ואח"כ 4, 5 וגם 6, והאדמה והעצים עדיין 100 רגל מתחתי... הצבעתי בידי על דילול התערובת, וההוא עשה תנועה של "אם בא לך".... בגובה 7 התיישרנו ופנינו שמאלה בתוך נקיק צר עם הרים בגובה 9 משני הצדדים במרחק מזעזע. באלוהים, יש לי תמונות, רואים את הגבעולים של העשב הצומח מהמצוקים. בסוף הנקיק נראה שמסתיים בדד אנד. אני עושה תנועה של "מה?" ההוא עושה תנועה של "סע". אני נוסע, ופתאום מולי חריץ בסלע, אולי 10 או 15 מטר רוחב, בגובה 2000 רגל, מהיכן שהיינו עד ראשי ההרים, וההוא מסמן לי סע ישר.... אני נוסע, מודאג משהו, ומאחור הנוסעים מתחילים להילחץ. אני לא נלחצתי, כי הנחתי שהיוגוסלבי מתפרנס ממה שהוא עושה ומבין בזה. כשהערוץ היה אולי 200 מטר מולי, ההוא מסמן לי סע קדימה. אני חושב שאני לא יודע איך עוברים חרא כזה. תוך שניה אני לוקח את היד שלו, שם אותה על ההגה ומסמן לו "סע".... לקח את המטוס, תוך שניה וחצי הטה אותו בזוית של כמעט 90 מעלות, עבר את החריץ שעמקו עשרות מטרים אחדות, יישר את המטוס והביט בי מחייך כמו ילד, ואומר לי "יו סייד יו וונט סמסינג נייס...." משם הנמכנו 5000 רגל לנחיתה בעמק ציורי מצידה השני של שרשרת ההרים. את החיוך שהיה לי אחרי הנחיתה ואשר הונצח בתמונה רואים מאוזן עד אוזן. בשמחות אבי בן-דוד
