סוכריה על מקל
New member
איזה כף לעשות US אבדומינלי ../images/Emo9.gif
למחרת שחזרנו הייתי אצל הרופא שלי. בד"כ הוא ניגש מאחורי הוילון לראות שהכל "נקי ומסודר", ואז הוא יוצא ואני מתפשטת וקוראת לו. הפעם הוא נכנס, אני נכנסת אחריו, ו... הוא לא יוצא! ועוד אומר לי "נו?". עניתי לו - "מה נו, אני רוצה להתפשט!" אז הוא חייך את החיוך הקטן לו ואמר שננסה בלי. היה כזה כף! וראינו מצוין את הקטנה המקסימה שלי, זזה וקופצת... אני יודעת שאני בטח מתלהבת מדי ושכולכן מכירות את התחושה, אבל לא יכולה להתאפק. ביום ראשון הלכנו לעשות (סוף סוף) את הבדיקות הגנטיות. הגנטיקאי שיכנע אותי (וזה לא היה קשה) לעשות גם את מה שהם מכנים "סקר שליש ראשון" - שקיפות עורפית+דם. אמרתי כן למרות שמתוכננת לי גם שקיפות עורפית בסקירה בעוד שבועיים, אבל פה זה משתקלל עם תוצאות בדיקת הדם... אז יאללה, עוד 250 ש"ח, העיקר שאני אדע שהכל בסדר. כמובן שהתעלפתי בבדיקת הדם והגעתי ל-US של השקיפות רק למחרת. היה ג-ד-ו-ל! הטכנאית ש"אירגנה" אותי כל הזמן התייחסה אל התינוקת שלי כאל "הוא", ואני ממשיכה ומתקנת אותה "היא". אחרי כמה פעמים כאלה היא שאלה למה אני חושבת שזו היא? ואמרתי לה שאני פשוט יודעת. היא הסתכלה מקרוב, חייכה ואמרה "אני חושבת שאת צודקת...". אח"כ נכנס הרופא (ד"ר גל), שהיה ממש נחמד, תוך שניות גמר את העניינים הפורמליים והתחיל להתקשקש. אז הטכנאית שואלת אותו - "מה אתה חושב, זה בן או בת?" הוא הסתכל בריכוז, ואז אמר "אבל עוד מוקדם מדי להגיד...". אז היא אמרה לו "זה בסדר, כבר אמרתי לה..."
בסופו של דבר, בתור צ´ופר קטן (פרסונל או לא?), העבירו אותי לחדר עם ה-US התלת-מימדי, שהיה מ-ד-ה-י-ם. ראו כל-כך טוב, ועד שהוא לימד את הטכנאית איך להסתדר עם המכשיר אני נהניתי להסתכל על היצורה הקטנה שלי. קיבלתי עוד תמונה נהדרת לאלבום שלה. יצאתי משם אחרי כמעט שעתיים (במקום 10 דקות) כל-כך מאושרת...
למחרת שחזרנו הייתי אצל הרופא שלי. בד"כ הוא ניגש מאחורי הוילון לראות שהכל "נקי ומסודר", ואז הוא יוצא ואני מתפשטת וקוראת לו. הפעם הוא נכנס, אני נכנסת אחריו, ו... הוא לא יוצא! ועוד אומר לי "נו?". עניתי לו - "מה נו, אני רוצה להתפשט!" אז הוא חייך את החיוך הקטן לו ואמר שננסה בלי. היה כזה כף! וראינו מצוין את הקטנה המקסימה שלי, זזה וקופצת... אני יודעת שאני בטח מתלהבת מדי ושכולכן מכירות את התחושה, אבל לא יכולה להתאפק. ביום ראשון הלכנו לעשות (סוף סוף) את הבדיקות הגנטיות. הגנטיקאי שיכנע אותי (וזה לא היה קשה) לעשות גם את מה שהם מכנים "סקר שליש ראשון" - שקיפות עורפית+דם. אמרתי כן למרות שמתוכננת לי גם שקיפות עורפית בסקירה בעוד שבועיים, אבל פה זה משתקלל עם תוצאות בדיקת הדם... אז יאללה, עוד 250 ש"ח, העיקר שאני אדע שהכל בסדר. כמובן שהתעלפתי בבדיקת הדם והגעתי ל-US של השקיפות רק למחרת. היה ג-ד-ו-ל! הטכנאית ש"אירגנה" אותי כל הזמן התייחסה אל התינוקת שלי כאל "הוא", ואני ממשיכה ומתקנת אותה "היא". אחרי כמה פעמים כאלה היא שאלה למה אני חושבת שזו היא? ואמרתי לה שאני פשוט יודעת. היא הסתכלה מקרוב, חייכה ואמרה "אני חושבת שאת צודקת...". אח"כ נכנס הרופא (ד"ר גל), שהיה ממש נחמד, תוך שניות גמר את העניינים הפורמליים והתחיל להתקשקש. אז הטכנאית שואלת אותו - "מה אתה חושב, זה בן או בת?" הוא הסתכל בריכוז, ואז אמר "אבל עוד מוקדם מדי להגיד...". אז היא אמרה לו "זה בסדר, כבר אמרתי לה..."
