איזה ספר עשה לכם "אלרגיה" ?

[sagiberg]

איזה ספר עשה לכם "אלרגיה" ?../images/Emo4.gif

ודאי לא שכחתם את הספר שגרם לכם לחוש שהוא מעצבן...משעמם...כתוב גרוע...מזלזל באינטליגנציה... בקיצור, ספר שגרם לכם לאלרגיה אמיתית. אז מי מתחיל ?

 

[נדיה של הארבעה]

אני באמת לא זוכרת

אבל יש המון ספרים כאלה. אני שונאת ספרים שדוחפים בהם את המסר לילדים בכוח בצורה דידקטית מדי. ויש טונות כאלה. אה, וספר שגרם לי זעזוע אמיתי הוא "יפתח מלוכלך" אבל לא מהסיבות שהזכרת. וגם דובון לאלא, גם לא מהסיבות שהזכרת.

 

[חוטהשני]

אני חושבת שציינת את 2 הספרים שגם אני מחרימה אותם.. את יפתח המלוכלך - בכלל לא הכנסתי לדלת ביתי - כי ראיתי מזמן עד כמה הוא ספר מאד מזעזע ../images/Emo46.gif אבל את הדובון לא-לא רכשתי בצורה מודעת ../images/Emo2.gif כי הודיה היתה בדיוק אז בתקופת הלא-לא שלה.. וכשקראתי אותו בפעם הראשונה, פשוט הזדעזעתי מכמה אמירות של האמא לדובון שלה.. שבהם כמעט אבדתי את הלשון ../images/Emo3.gif ופשוט שינתי את הטקסט.. כשראיתי שהספור נמצא בספר הפעוטון שלי, שמתי את הספר מייד בארון סגור.. ובהמשך... העברתי את הספר הלאה ../images/Emo6.gif

 

[The Mad Hatter]

דווקא את "יפתח המלוכלך"

די אהבתי כשהייתי ילדה. תמיד היתה לי חיבה מוזרה לסיפורי הזוועה האלה ולסיפורי זוועה (אבל זוועות לילדים..!) אחרים. במיוחד חיבבתי את זו ששיחקה באש ונשרפה והחתולים, בסוף הסיפור, מסתכלים על הכל ונאנחים בעצב. היה בזה משהו יפה והציורים מאד הוסיפו-חוץ מהציור הגדול של יפתח שדי הפחיד אותי.. אני לא יכולה לחשוב על ספר שממש עשה לי אלרגיה, דווקא בגלל שאני ממהרת לנטוש ספרים-ככה אני פשוט נוטשת ספר שלא אהבתי עוד בשלב בו הוא מעצבן אותי קלות עוד לפני שהגירוד הקל מתפתח למשהו רציני יותר.. בעצם..אני אחשוב על זה עוד קצת ואודיע לכם.

 

[חוטהשני]

...שאלה על יפתח המלוכלך עם כל הזוועה שבספר, אז מה ענין אותך לקרא אותו.. כי הוא נראה בעיני (ובייחוד אחרי התיאורים שלך...) כספר זוועתי במדרגה ראשונה

 

[The Mad Hatter]

קצת קשה לי לזכור...

דברים שחשבתי בגילאי...אני אפילו לא זוכרת מה היו הגילאים. פשוט היה בזה משהו מעניין. כנראה מין סטיה פרטית שלי. יש משהו שקוסם לילדים מסוימים בתאורי זוועה כאלה, אני מניחה. חוץ מזה, היו התמונות, כמו שאמרתי והיה המסר של כל סיפור. לא יודעת...כשאני מסתכלת על זה עכשיו, אני חושבת על כך שרוב הסיכויים הם שלילדים שיהיו לי (אבל יש לזה עוד הרבה זמן..) אני לא אתן לקרא את הספר. אבל, בכל זאת, בזמנו הוא די משך אותי. לא יודעת להסביר..P:

 

[נדיה של הארבעה]

אכן יש גיל

שילדים נמשכים לסיפורי זוועה. כשבני התחיל לספר סיפוןרי פואנטה כאלה ש כולם בהם מתים מיתות משונות (שמע בהסעה לבית הספר או בכיתה וחשב שזה מצחיק) הייתי מה זה מזועזעת אבל לא אמרתי כלום, חוץ מזה שאני לא אוהבת סיפורים כאלה. כי אני זוכרת את הגיל הזה. זה סוג של התמודדות עם נושא המוות והכאב והפגיעה. את יפתח מלוכלך ראיתי כשהפכתי לאימא והייתי בהלם.

 

[Moondust]

אותי יפתח המלוכלך נורא הצחיק...../images/Emo41.gif

כשהייתי קטנה. ידעתי לדקלם את דורית הגפרורית בעל פה. ואם כבר ספרי זוועה, מה לגבי מקס ומוריץ? ילדים שמפוצצים את המורה שלהם ואשה שמגהצת את בעלה... ובסוף הכניסו את השניים למטחנה ועשו מהם מזון לציפורים. אבל כשקראתי את מקס ומוריץ הכי הצטערתי על ארבעת התרנגולות המסכנות, ועל הכלב שחטף מכות.

 

[The Mad Hatter]

דורית הגפרורית..

ככה קראו לילדה שנשרפה, נכון? את "מקס ומוריץ" לא קראתי, אבל-לפוצץ מורה? להטחן במטחנה? אוי ואבוי. זה באמת נשמע מזעזע נורא... P: אבל אצל ילדים זה שונה, אני מניחה..

 

[sagiberg]

מקס ומוריץ../images/Emo67.gif

מאוד שעשעו את ילדי כשהיו בערך בני 5-6. אני חושבת שמה שהצחיק אותם הוא ההומור שיש בו מעין שמחה לאיד- כמו שאדם צוחק כשהוא רואה מישהו מחליק על בננה. לדעתי כנראה שההומור עונה על צרכים בגיל מסויים. מאוחר יותר גם הילדים הגיעו למסקנה שהספר מגעיל

 

[farseer]

"רועי"

יש הרבה ספרים טיפשיים בעולם. אבל הם לפחות לא מנסים להעמיד פנים שהם ריאליסטים. כלומר, מי שיקרא את "מדריך הטרמפיסט" יכול להגיד שאין משהו מציאותי, אבל הסדרה מהנה. אדאמס לא מנסה להיות אמיתי, הוא כותב, וזה הדבר המשעשע. ב"רועי", הסופרת נותנת לנו סיפור בדיוני לחלוטין במסגרת של ניסיון לסיפור אמיתי. הרגשתי מרומה, ושמזלזלים בי. העלילה הלא ריאליסטית, שמנסה להיות כזו.

 

[The Mad Hatter]

מי הסופרת?

לא הבנתי מה הבעיה-כי רוב הספרים הם עם עלילות בדיוניות ובהרבה ספרים ריאליסטיים יש עניינים על-טבעיים או כאלה שברור שבמציאות הם לא היו קורים. הסופרת טענה שמדובר בסיפור אמיתי...?

 

[farseer]

אני חושבת שלא הבנת את כוונתי..

אני קוראת מד"ב. בכוונתי לספר בדיוני הנסה להיות ריאליסטי, התכוונתי לספר המתרחש בימינו, המספר על ילד חד הורי. העלילה בדיונית, כלומר, לא אמיתית. כל מה שקורה לגיבור פשוט מזלזל בקורא. אני לא אומרת שספר צריך להיצמד לעובדות. אם הוא יעשה זאת הוא יהיה בפירוש ספר משעמם. אבל ככל שהעלילה התקדמה שמתי לב לעובדה שהדמויות לא מתנהגו כפי שהיו מתנהגים אנשים רגילים. תגובותיהם, מעשיהם - זילזול בקורא! זה היה כל כך מופרך, עד שבקושי עצרתי את עצמי מלזרוק את הספר. בספר פנטסיה תמצאי תגובות ריאליסטיות לאירועים שהם לא כאלה. הספר "רועי" עוסק בתגובות לא מציאותיות למקרים אמיתיים. וזה חבל, כי הסופרת (אסתר שטרייט-וורצל) היא דווקא טובה.

 

[The Mad Hatter]

אה...P:

לא הבנתי אותך נכון... לא קראתי את "רועי", אבל את "אורי", "אליפים" ושאר הספרים של שטרייט-וורצל דווקא אהבתי מאד. חבל...

 

[חוטהשני]

אני לא מכירה את הספר הזה, אבל שמעתי עליו כבר כמה תלונות, לא רק בפורום הזה. וחבל, כשהספרים האחרים של אסתר שטרייט-וורצל באמת מקסימים...

 

[farseer]

אני יודעת...

בתור אחת שקראה את כל הספרים שלה הייתי מאוד מאוכזבת...

 

[חוטהשני]

עוד ספר ברשימה זה בעצם ספר למבוגרים - "חיי אהבה" ספר פורנוגרפי בצורה מזעזעת.. אפילו חברה שמוגדרים כ'חילוניים' הזדעזעו ממנו. אצלנו (בי"ס חילוני) הספרנית גנזה אותו ושמה אותו ישר במגירת הספרים של המורים ../images/Emo3.gif

 

[שתיים עשרה 19]

"אלרגיה"

זה כל הסיפור וזה גם שם הספר ובאמת שציפיתי לקצת, הרבה יותר מכבודו, יהונתן גפן אז נכון שהאיורים עשויים בכישרון וגם בכריכה לבטח הושקע הון אבל, התוכן...אסון |תגידו שזה לא נכון|

 

[RainDrop]

אלרגיה-../images/Emo80.gif

אחותי הקטנה (כיתה ד') השאילה אותו לא מזמן מהספרייה. במשך יום שלם היא לא עזבה אותו, עד שסיימה את כולו, ואחר כך אמרה שהוא "מהמם". אז החלטתי לבדוק במה מדובר, והמסקנות שהגעתי היו דומות לאלו של זו שמעליי- התוכן משעמם, ריקני וחסר פואנטה. כנראה שזה יותר מתאים לילדים צעירים או כאלה שהנושא "מדבר" אליהם.