עונה מכיוון קצת שונה
רוב הגולשים פה מתייחסים לחוסר ניסיון מיני בלבד, כשחוסר הניסיון הזוגי הוא נלווה.
אם אתה מדבר על השיפוט של החברה כלפי מי שלא "הולך בתלם" - אז גם מי שצובר תקופות ארוכות של בדידות נחשב חריג.
הדביקו לי תוויות של "בררנית", "פולניה שיפוטית", "פריג'ידית". אמרו לי שאני לבד כי אני "לא זורמת", "לא יודעת ליהנות" ועוד שטויות.
כשהכרתי אנשים ושאלו אותי מתי היה הקשר האחרון שלי, מצאתי את עצמי מתלבטת איך להחליף נושא באלגנטיות, כי ידעתי מה תהיה התגובה לתשובה "לפני 7/10/12 שנים".
התחלות של קשרים שהסתיימו אחרי 2-3 דייטים לא ממש נחשבו בעיניי אלה ששאלו, רק הפכו אותי מבחינתם ליותר "פגומה", כי הרי לא ייתכן ששום דבר לא התפתח.
שפטו אותי על זה שאחרי שנה שלמה באתר היכרויות יצאתי רק עם שני אנשים וגם איתם - לדייט וחצי כל אחד, שלא הוביל לשום מקום.
עד שהחלטתי - שכולם יכולים לקפוץ לי.
אני בררנית כי אני יודעת מה אני שווה ומחכה למישהו שיהיה שווה בעצמו ויידע להעריך אותי;
אני פריג'ידית כי לא מתחשק לי לתת/לקבל נשיקה על הלחי ממישהו שרק הכרתי לפני שעתיים;
אני "לא זורמת" כי לא מתאים לי להכניס לגוף שלי מישהו שיצאתי איתו פעמיים ואני עדיין לא מרגישה שום חיבור אליו;
אני סוג של "חסרת ניסיון" כי עד גיל 33 לא היתה לי מערכת יחסים אמיתית, בוגרת וארוכה ועד גיל 36 לא גרתי עם אף אחד - כי ככה יצא, לא כי אני דפוקה.
אמרו עלי שאני בטח לא מסוגלת לחיות בשיתוף כי אפילו עם שותפים לא גרתי, שבטח יש לי בעיה באינטימיות ושאולי אני צריכה טיפול.
מי שחושב שזה מעיד עלי משהו לא טוב - מוזמן להתקדם הלאה, כנראה שלא נועדנו להיות ביחד.
אני לגמרי בסדר עם זה, אני אוהבת את עצמי כמו שאני (זה לא קרה ביום אחד אבל היום זה לגמרי נכון).
אני שמחה לבשר שתמיד יש תקווה, שאם תאמין שהדעות הללו הן באמת עוול, שאין שום סיבה לחשוב עליך כעל "פריק",
אם תתנהל מול העולם מתוך אמונה בעצמך ובדברים בהם אתה מאמין - מה אחרים חושבים יפסיק להפריע לך
ובדרך הזו, לפחות לטעמי, תמצא את בן/בת הזוג שמתאים לך באמת
אני חיכיתי הרבה שנים, אבל בסוף מצאתי בדיוק את מי שרציתי, בדיוק עובדת עכשיו על ארגון חתונה...
