איזה פורום מבורך! ושאלה קטנה...

[r i c k i]

איזה פורום מבורך! ושאלה קטנה...

סבתי חולת האלצהיימר מתה לפני כשנה משבץ מוחי. אין ספק שההתמודדות המשפחתית עם המחלה (כ-3 שנים) הייתה קשה מאוד. לפעמים אפילו בלתי אפשרית. הלוואי והפורום יוכל לעזור קצת לאלה שעדיין מתמודדים. כמו-כן יש לי שאלה על מאפיין במחלה: בשנה האחרונה לחייה של סבתי הייתה לנו מעיין תחושה שהיא פשוט חזרה לחיות בילדות. כשהפסיכיאטר שאל אותה באיזה שנה אנחנו היא הייתה עונה 1940, ראש הממשלה היה מבחינתה פילסוטצקי, היא הייתה מדברת אלינו ברוסית ופולנית, שפות האם שלה, ופעם אחת באמצע הלילה נמצאה מנסה לצאת מדלת דירתה לבושה חליפה אלגנטית, בטענה שהיא סוף סוף הולכת לפגוש את הכומר, כי יש לו כבר את המסמכים (כומר הציל אותה בתקופה השואה...) האם זה תסמין מוכר למחלה. בספרות המקצועית לא מצאתי על זה דבר. האם נערכו מחקרים בנושא? מה ידוע ומה משוער? תודה ובהצלחה לפורום!

 

[אירילה]

../images/Emo140.gif תודה לך ריקי על הברכה

אנ י מצטער לשמוע שסבתך נפטרה. לשאלתך , מתוך היכרות עם משפחות אחרות שאחד מבני משפחתן חולה באלצהיימר ,באמת כמה מהן אמרו שלפתע החלו לדבר בשפות האם שלהם ,הכרתי גם אחד שהיה אלמן וברח מבית אבות על מנת לפגוש את אישתו שנפטרה בזמנו לפני יותר מ 15 שנה. אינני יודע על מחקרים שנעשו ,אבל התופעה ידועה. אכן מחלה קשה היא האלצהיימר וכן ההתמודדות של בני המשפחה. אני אשתדל להעלות קבוצת מומחים לדיון בקרוב מאוד , הפורום כידוע לך נולד רק לפני מספר ימים. אשמח לראותך משתתפת בפורום ותורמת מניסיונך. כל תרומה רוחנית ,כל עידוד ותמיכה ,וכל עיצה יתקבלו כאן בברכה. גרשון

 

[ליליה והגמדים]

אבי מספר כל הזמן על פגישות

עם אבא שלו שמת לפני 20 שנה. כשהוסבר לו שאביו מת הוא חשב ומצא פתרון: יש לו שני אבא, אחד מת ואחד חי. 56 שנים שחי בבית אחד עם אמי נמחקו - לדעתו הכתובת שלו היא בית אביו. כדי שלא ילך לאיבוד בבית, תולה לו על דלת חדרו שלט "רחוב XXX" (שם רחוב ילדותו). ועוד לא דיברנו על סיוטים, פחדים, חזרה לטראומות ילדות, חוסר קשר לעולם, חיתולים, השתנה באמצע הבית, הטרדה מינית גסה של המטפלת, חוסר התמצאות טוטאלית במרחב ובזמן, אי הכרות עם הילדים והנכדים וכיו"ב. לדעתי אילו חיים מנוונים ואיומים שאינני מאחלת לעצמי והייתי מעדיפה במצב כזה שלא יאריכו את חיי, ואף שיקצרו אותם ברגע שמתחילה להמחק לי התודעה. מידת האלימות הפאסיבית הטמונה בהכרח בהעמדת כל המשפחה מול מצב כזה של "אני לא מכיר אתכם אבל אתם תטפלו בי נאמנה" גם היא איננה מהדברים שהייתי שמחה להחיל על בני ובנות משפחתי ושם גם מונח עיקר הקושי הרגשי והפחות מדובר של המשפחות. לא בכדי צריך פורומים וקהילות - אולם טוב היה לו הן היו מנווטות חלק ממשאביהן הלוביסטיים המשותפים לשני ערוצים: מציאת פתרון לעצירת המחלה בשלבים מוקדמים או להאצתה אם פוספס שלב העצירה המוקדמת, על מנת לגאול את החולה וסביבתו מהסבל הזה מהר ככל האפשר. אגב, הרבה משפחות לא יכולות לאשפז חולים בגלל דמי האשפוז המופרעים לחלוטין שנגבים מהם ותהליך קבלת קוד משרד הבריאות אינו "שווה לכל נפש" בבירוקרטיות המופלאה שלו. היה על זה עניין קטן על זהבי בזבוע שעבר....בינו לבין משרד הבריאות בשידור (כמעט) חי.

 

[p a s s i o n a t e]

אני יכולה לאשר.

סבתי מאושפזת במצב מתקדם מאוד במוסד ממשלתי מצויין ואומנם היא לא עשתה "רגרסיה" של דיבור רק בשפת האם אך אנשים רבים מהמוסד חזרו לדבר בפולנית, ספרדית ושאר שפות האם כשהעברית הפכה לפחות ופחות שגורה.