לי קשה
לראות או לקבל דמות של פסיכולוג שנמצאת במקום של פגיעות. מאז ומתמיד כל הדמויות הטיפוליות האלה היו עבורי אולי כמו סוג של.... (אני מחפשת את התיאור הנכון..)לא יודעת, אנשים לא שבירים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, הם יודעים המון, מה, הם לא בוכים, לא כואב להם, הם לא סובלים אף פעם... בודאי שזה מוטעה, אבל עובדה - כשאני רואה סיטואציה כמו של אתמול, ראובן מתפתל לנוכח הוידוי של יעל, זה עושה לי בלגאנים.