איזה רושם יצרה עליי איווט? האם נשארתי ללמוד ממנה ולמה?

[רחליקה האחת]

איווט תרה אחר הקסום ונסתר בעולמנו. נראה שהפיקה הנאה רבה מספרי פנטזיה, מהמיתולוגיות על סיפורי אלים שבהן, מתיאורי חוויות ומעשיות על-טבעיות וגם מסיפורי התנך.

אני נהניתי להיסחף אחריה אל ממדים וזמנים אחרים. המפגש הזה היה עבורי חזרה הביתה ממרחקים. גרם לי להפסיק להתגעגע למשהו חמקמק ולא מוגדר בתוכי.

בסוף התרגיל איווט יצאה מהחדר וכשחזרה אחזה בידיה מתנה ארוזה בנייר צבעוני.

"זה בשבילך" אמרה "תפתחי".

חפיסת קלפי טארוט חדשה נחה בתוך קופסה מעץ היתה בתוך האריזה.

בעודי מתבוננת בקלפים הוציאה איווט את מחברת והחלה לכתוב. כשסיימה לכתוב השיבה

את המחברת למגירה והחלה ללמד אותי בהדרגה את רזי המקצוע ורזי הקלפים.

שעות הייתי מנותקת מהעולם. מולי רק איווט והקלפים. שעות בהן למושג זמן לא היתה בעיניי משמעות. גם לא למקום .גם לא לעולם החיצוני. שעות בהן איווט היתה כל כולה דבר אחד: הקלפים. זה היה מידבק. כמוה, גם אני, הייתי קשובה ומרותקת. קשובה ומנותקת. כל עולמי היה באותם רגעים- קלפים!

איווט מסבירה בהתלהבות, ברוך ובנועם גם יחד. מנחה צעד אחר צעד. בסובלנות אין קץ. באהבה גדולה. סוחפת אותי איתה למחוזות אחרים. שעות שתמיד השאירו בי טעם של עוד.



זה היה המפתח לאוצר שכה חיפשתי. נקודת המפנה בחיי זאת היתה התחלה של אהבה משותפת גדולה לקלפי הטארוט וגם לאיווט.

איך הצליחה איווט לגרום לי להשאר מרותקת לכל קלף שעות תמימות? על כך ועוד בפרקים הבאים.


שבת נהדרת,

רחל

כל הזכויות לספר "הסודות של איווט " שייכות לי.