איזו דיאטה ואיזה נעליים

[גילה29]

איזו דיאטה ואיזה נעליים

למרות שהתכוונתי לפצוח בדיאטה ואפילו בכזו שלא תהיה יותר מידי דראסטית,לא רק שלא הצלחתי אלא אכלתי כלכך הרבה בסוף שבוע שעליתי עוד. וכמובן שעכשיו רק 14:00 וכבר הספקתי להשתולל גם היום. הכי נורא שאין לי אפילו תירוץ ריגשי קשה. נהפוכו, היתה שבת עם התרחשויות מפרגנות למדי. ולחשוב שביום חמישי הקרוב אני יורדת לאילת וחשבתי להוריד משהו עד אז. מה יהיה? נראה לי שאני מקרה אבוד.

 

[אביטל +]

גילה

יש מצב שאני מכנה אותו חרדת דיאטה אנחנו אומרים "מחר נתחיל דיאטה" ובביטוי הזה מסתתרים כל כך הרבה פחדים. וגם אם אנחנו אומרים לא יותר מדי דראסטי זה עדיין מצטייר כמשהו שיגרום לנו סבל, שלא נוכל לאכול את מה שאנחנו רוצים, שנשב במסעדה עם חברים והם יאכלו כאוות נפשם ואנחנו נשב לנו עם הסלט הירוק שלנו ונהיה ירוקים מרוב קנאה... מוכר לך ? התוצאה היא לרוב שאנחנו מנסים לפצות את עצמנו לפני. אם "מחר נתחיל דיאטה" אז היום אנחנו חוגגים וזוללים מכל דבר בסביבה. ומכיוון שזו נקודת המבט שלנו על דיאטות, הן לא מחזיקות מעמד הרבה זמן. ולאחר שנשברנו מהדיאטה אנחנו שוב מפצים את עצמנו. המסקנה - דיאטות משמינות אני מציעה לך לא לעשות דיאטה. אפילו לא להשתמש במילה הזו. תשני את הרגלי האכילה שלך. תשבי ותחשבי מה בהרגלים הקיימים (ובאורח החיים הקיים) אינו בסדר, מה גורם לך להשמנה, ומה את יכולה לשנות. אבל לאורך זמן. לא לחודש הקרוב. שינוי שלא יקשה עלייך או יגרום לך לסבול. את מקרה אבוד רק אם את רואה את עצמך כך.

 

[דליה גולן]

הי גילה../images/Emo9.gif

אני בטוחה שאת מחליטה בינך ובין עצמך שהנה סוף סוף זהו, היום או מחר את לוקחת את עצמך בידיים ואודרופ. אבל ... את מגבה את ההחלטות שלך באיזה שהיא צורה?? האם את מתוכננת ויודעת מה יהיה בתפריט בכל ארוחה? באיזה שעה את תעשי הליכה רגלית? יודעת נניח מה את מתכוונת לאכול בארוחה המרכזית ודואגת לבישולים ומה שצריך מראש? בקיצור, להפוך את המחשבות למעשים. אם את לא עושה הרבה או בכלל, כל יום תהיה זליגה חדשה. כי מה יחזק את אושיות הדרך? למה שישתנה בעצם משהו מחר? זוכרת את האמירה של פלאטו שרון: "מה עשית בשביל מדינה?" כל יום אנחנו צריכות/ים לשאול את עצמנו שוב ושוב את השאלה הזאת. זה לא קשה גילה בכלל לרדת במשקל... רק צריך לתכנן לעשות מה שדרוש..כי הרצון לא יכול לקיים את עצמו לבד. שלך, דליה.

 

[גילה29]

אבוי כמה שאתן צודקות

אביטל ודליה שלום אכן אני מחליטה לעשות דיאטה ואכן אני זוללת יותר מאש לפני שהחלטתי. זה גם כל כך נכון שאני ממש לא מתכננת מה ומתי אני אוכל ומצד שני אני מתכננת להיות בדיאטה כך שיוצא שאני לא כאן ולא כאן ואז אני פשוט זוללת. אני אנסה לשבת היום ולתכנן כי אני באמת רוצה להרזות וחוץ מזה אני לא רואה שיש לי אלטרנטיבה אחרת, כי אם אשמין את מה שהורדתי ( וזה כבר בתהליך מואץ ) שוב יכנסו החיים שלי לקפיאה כי זה מאוד תלוי אצלי במשקל ועם זה אני ממש לא אוכל להתמודד, עוד יותר נורא מאשר להתמודד עם דיאטה. אני מבטיחה לדווח ואולי אפילו להעזר בכן קצת בתכנון?????.?

 

[אביטל +]

בשמחה../images/Emo24.gif

אבל למה החיים שלך בקפיאה ?

 

[גילה29]

הי אביטל

הכוונה היא מבחינה זוגית כי הייתי הרבה יותר שמנה וכל פעם לאורך החיים שלי בתקופות השמנות התכנסתי בעצמי, לא יצאתי ובעיקר שנאתי את עצמי ואת המראה שלי. כך קרה שהיום אני עדיין רווקה. אבל בגלל שאני כביכול בתקופה הפחות שמנה שלי, אני לא בשלב קפיאה. אני יוצאת, מכירה, יוצרת מדי פעם קשרים זוגיים, מתאכזבת, בקיצור חיה את החיים. אבוי, אבוי אם בשלב זה בחיי שוב אצא מ"המשחק".

 

[SHIRITA13]

גילה, אי אפשר לתלות את כל האשם

בהשמנה. אפשר רק חלק... וחוץ מזה, את יודעת מתי הכי משמינים? ביום שלפני הדיאטה, נפרדים מהאוכל כאילו בחיים לא נראה אותו שוב, ואחרי כמה ימים, שבועות או מקסימום חודשים חוזרים לאוכל האהוב שוב.

 

[אביטל +]

שיריתה ../images/Emo24.gif

ספרי מה שלומך

 

[SHIRITA13]

שלומי בסדר.

וזה טוב. רגועה. אבל לא יכולה לדווח על ירידה. קצת יורדת, קצת עולה, בעיקר מחפשת את הדרך. לפעמים קצת מתייאשת, אולי אני לא מספיק רצינית, הרי כ"כ הרבה אנשים מצאו את הדרך ומדווחים פה על ירידות מדהימות, ואני? רק מברברת ומברברת. אז אני קצת פחות כותבת על עצמי, כי אני מרגישה קצת רמאית.....

 

[אביטל +]

הדרך ../images/Emo13.gif

חלק מהדרך זה להיות רגועה, לא לדחוף, לא להלחץ אבל לעשות לאט לאט זה יבוא, אבל אל תשבי ותחכי לזה תביאי את זה אלייך לאט לאט זה לא משהו שנולד ביום או בשבוע או בחודש דווקא תכתבי אם את רוצה, לדעתי זה עושה לך טוב ואנחנו לא נחשוב שאת רמאית

 

[אביטל +]

גילה

מבחינות מסויימות מאוד נוח להיות שמנים, אנחנו תולים בזה את כל הדברים הרעים בחיינו: הלכנו לראיון עבודה ולא התקבלנו - זה בגלל שאנחנו שמנים אין לנו חברים - זה בגלל שאנחנו שמנים לא מציעים לנו לצאת - זה בגלל שאנחנו שמנים ואחת הסיבות לכך שאנשים לא מצליחים לשמור על השגי דיאטה (אחרי כל המאמץ של להוריד עשרות ק"ג) היא האכזבה מזה שכל הבעיות פחות או יותר נשארו. רק שעכשיו אין במי לתלות את האשם. אנחנו כבר לא שמנים... אני מכירה בחורה יפה, חכמה, ממשפחה טובה (וכל מה שתרצי) שתקופה ארוכה הייתה מאוד מיואשת ממציאת חבר. והיא מאוד רצתה להתחתן וילדים וכו´. הסוף טוב כי בסוף היא מצאה את בחיר ליבה

אבל זה תהליך שעובר על הרבה אנשים. האכזבה והכאב שאת מדברת עליהם הוא חלק מהחיים של כולם. שמנים ורזים. לכולם יש בעיות. אין טעם לחכות "להיות רזים" כדי לעשות דבר זה או אחר בחיים. צריך ללכת ולעשות זאת.

 

[דליה גולן]

גילה, הסיפור שלי.

הסיפור שלי. לתמיד כנראה ישארו בזכרון לבי אותם תחושות וכאבי הלב שהיו מנת חלקי "אז". הצער, העוצמה האדירה שבחוסר ההשלמה עם המצב שהשפיע והשליך על כל הרגשתי האישית. בעצם הרגשתי שאני אדם רזה כלוא בגוף שבנפשי זו לא הייתי אני. אז יצאתי ל"מלחמה". וכל מה שיכולתי לגייס לצידי בלוחמה האישית הזאת לקחתי איתי. את כוח הרצון הבוער, הספורט, כל כוח הוויתי גילה. כל מה שלאל יכולתי לעשות. ועכשו לכן אני אומרת לך. שאני כל כך חיה את ההרגשות שאת מתארת בהודעה שלך. ורק רוצה לומר לך. שכגודל המאווים שלך להיות מה שאת חולמת להיות ולהגיע, קחי אותם והפכי אותם לכוח של עשייה סוחפת. צאי ל"קרב" האישי שלך ולמען עצמך. אני יודעת עד כמה לחזור חלילה אט אט עד נקודת ההתחלה זה הולך ומדכדך ומצער וככל שלא עושים דבר וממשיכים במורד מתחיל גם השיתוק – מתוך זה שהדברים "חומקים" מבעד לאצבעות. ומנגד לא עושים שום פעולות (שמרימות לגובה). העובדה היא בשורה תחתונה, שהולכים ונחלשים ו"מאבדים כוח" כשמהעבר השני לא נעשה כל תידלוק. וכאן המקום לעצור. ו….לקום. גילה, תביטי. הכל בידייך!! תכנני קומי ועשי. יש מה לעשות. וכל רגע יקר. וכל רגע שתזדקקי לנו נהיה שם בשבילך... שלך, דליה.