איזו דרך חינוך נכונה?
אני אם לארבעה ילדים הצעירים בני 3.5 ותנוקת לאחותי הגדולה יש בת בגיל שלוש לערך. כאשר אנו נפגשים ונוצר מצב בו הילדים מתווכחים (חוטפים צעצועים וכו'), אני לעיתים נתפסת בעיני אחותי כקשוחה מידי עם הבת שלה. זאת משום שאני מעירה לילדתה באותו האופן (פחות או יותר) בו אני מעירה לבן שלי אם הוא מתנהג בצורה לא יפה. היא מאמינה בעיקר בדיבורים, לשאול מה קרה, למה היא עשתה את זה וכו'. אני, לעומת זאת, פשוט מודיעה לילדה שאם היא חוטפת את הצעצוע, אז שניהם לא יוכלו לשחק איתו. כך אני נוהגת גם עם הבן שלי. אחותי טוענת שעליי להשאיר את מלאכת החינוך של ילדתה בידיה בלבד, ולקרוא לה אם היא לא בסביבה באותו הרגע. אני לא חושבת שזה פיתרון הגיוני, ואולי טוב שהילדה תראה עוד דרך של חינוך, מצד הדודה שלה. זה לא שאני תקיפה איתה, אלא אני פשוט חותכת בלי הרבה דיבורים... שאלותי הן: - האם עליי לשמור את כל הערותיי לילדה לעצמי? - האם הפיתרון בו אני בוחרת מתאים בעינייך (לקיחת הצעצוע משניהם)? תודה א
אני אם לארבעה ילדים הצעירים בני 3.5 ותנוקת לאחותי הגדולה יש בת בגיל שלוש לערך. כאשר אנו נפגשים ונוצר מצב בו הילדים מתווכחים (חוטפים צעצועים וכו'), אני לעיתים נתפסת בעיני אחותי כקשוחה מידי עם הבת שלה. זאת משום שאני מעירה לילדתה באותו האופן (פחות או יותר) בו אני מעירה לבן שלי אם הוא מתנהג בצורה לא יפה. היא מאמינה בעיקר בדיבורים, לשאול מה קרה, למה היא עשתה את זה וכו'. אני, לעומת זאת, פשוט מודיעה לילדה שאם היא חוטפת את הצעצוע, אז שניהם לא יוכלו לשחק איתו. כך אני נוהגת גם עם הבן שלי. אחותי טוענת שעליי להשאיר את מלאכת החינוך של ילדתה בידיה בלבד, ולקרוא לה אם היא לא בסביבה באותו הרגע. אני לא חושבת שזה פיתרון הגיוני, ואולי טוב שהילדה תראה עוד דרך של חינוך, מצד הדודה שלה. זה לא שאני תקיפה איתה, אלא אני פשוט חותכת בלי הרבה דיבורים... שאלותי הן: - האם עליי לשמור את כל הערותיי לילדה לעצמי? - האם הפיתרון בו אני בוחרת מתאים בעינייך (לקיחת הצעצוע משניהם)? תודה א