איזו רכיבה מצחיקה היתה לי היום!
חיכיתי שיתחמם כמו שצריך בחוץ... ושכל החרדלים המנומנמים - יתעוררו בשדות פה בעמק חפר, כי אין כמו ניחוח שדות החרדלים בנחירי... שמזכיר לי את הטיול בחבל דיז'ון בצרפת, שנה שעברה...
ואז... הוצאתי את הסוסה מהאורווה, לבשתי את חליפת הרוכבים שלי, קאמל בק עם כל הניירת שהייתי צריכה למפגש עם מחלקת הגביה של המועצה ששלחה אלינו לפני יומיים מעקלים בגלל ששכחתי לשלם שנה שעברה תשלום ארנונה אחד...
וחדורת מוטיבציה, רוח מלחמה, המון אמביציה, אכולה הייטב (קערית דגני בוקר עם חלב, מהבוקר...) - פניתי לרכוב דרך נחל אלכסנדר למועצה שלנו - ולהיות מאוד אסרטיבית עד אגרסיבית כדי שיורידו ממני את החוב המקולל... גררר...
רוכבת לי תחת השמש הנפלאה, בין שדות החרדל הצהובים על רקע ירוק, חוצה את נחל אלכסנדר שלא מסריח לשם שינוי... מפדלת בכייף... מגיעה למועצה, נכנסת פנימה עם האופניים, מחנה אותם בחוץ בכניסה למשרד והולכת ומתיישבת מול הפקיד האחד הפנוי. עוד לפני שהספקתי לפצוח בנאום התוכחה שלי... הפקיד שואל אותי: על מה את רוכבת? עניתי בחיוך מופתע: שוגר 3+ הוא: אה... אופניים של עשירים... על מה אתה? שאלתי. הוא: על טראק ז"ק. טוב, אז כמו שאתם מבינים הרבע שעה הראשונה היתה שיחה על אופנים, מסלולי רכיבה באזור, הוא - מבת-חפר, החלפנו מספרי טלפונים כדי לתאם רכיבות משותפות לאורך נחל אלכסנדר כשיתייבש... ו... מכאן - כל ענייני החובות, העיכולים וכד' - הסתדרו בשניות, בחיוך ובדיוק כמו שרציתי!
האופניים = כדרך לשלום!
מרוצה וטובת לב המשכתי ליעד הבא - אזור התעשיה של נתניה. שם היו לי 2 נקודות עיניין: 1. החנות של רוזן מינץ. כי רציתי לקנות מהם את מגזין אדרנלין. 2. מפעל קוסמטי (שלא אזכיר את שמו) שמייצר את הבושם היחידי שאני משתמשת בו כבר שנים ולא מחליפה אותו! (-וכבר לא כ"כ נמצא בחנויות...). רוזן מינץ - היו סגורים עקב השתלמות!...
המשכתי לרחוב איפה שאמור להיות המפעל. מצאתי אותו, נכנסתי פנימה, עם האופניים... מצאתי את עצמי בתוך אולם די גדול, מלא ארגזים למשלוח, 2 גברים בלבוש של מנהלי המקום ומספר עובדים (בעיקר עובדות). כולם הפסיקו את העבודה כשנכנסתי והסתכלו עלי מחייכים באופן מוזר... כממתיקי סוד...
שני הגברים-בלבוש -מנהלי המקום שאלו אותי: "כן?... אפשר לעזור לך?" מפודאחת מעט מכל תשומת הלב שהופנתה אלי... גמגמתי: "אתם מייצרים פה את הבושם XXXX שאני לא מצליחה יותר למצוא בחנויות?"... "כן" אמרו לי. החלפנו עוד כמה משפטים והעובדות מסביב מסתכלות, מחייכות ומגחכות...
בשלב מסויים שואל אותי אחד הגברים:"על מה את רוכבת? אופני כביש או שטח"? חייכתי... (-הנה נמס הקרח...
) עניתי לו: "שטח"! ושאלתי אותו אם גם הוא בעניינים?... הוא אמר שלא אבל הבן שלו מתעסק בתחום... מי זה הבן שלך? שאלתי? ענה לי:"נמרוד דובינסקי"!. פחחחחחחחחחחחחחח.............
))) כמעט נפלתי על הרצפה מרוב צחוק!!! פאדיחה....
בכל מקרה, נפרדתי ממנו רק אחרי שהשארתי לנמרוד ואורת דש"ח, עליתי על האופניים וחייכתי על רצף ההתרחשויות... עושה פני הביתה. בדרך, קרצה לי באזור התעשיה איזו חנות מעניינת... נכנסתי פנימה, שוטטתי בחנות, בחרתי לי שני פריטים חיוניים ונגשתי לקופה. הקופאית, בחורה צעירה שואלת אותי: מאיפה את רוכבת? חחח... שוב חייכתי (נורא משמח אותי לגלות שלאנשים יש מודעות לעיניין הרכיבה בארץ ומגלים התעניינות!
זה מאוד מחמם את הלב!!) ועניתי: מעולש לכאן וחזרה. הפתיע אותי כשהיא לא התרשמה בכלל וענתה לי: "אה, זה כלום!". חייכתי ועניתי לה: "נכון!
" ושאלתי אם גם היא רוכבת? "לא" היא ענתה לי "אבל חברה שלי רכבה את "רוכב ישראל" - קוראים לה הדס אדלר"! חחחחח........
)) (אם היא רק היתה אומרת את השם - הדס... הייתי מוכנה להשבע שהיא בטח אחותה! ממש הפתיעה אותי שהיא אמרה שהיא חברה שלה - כי היא ממש דומה לה...
) לא יאומן!!! פידלתי משם הביתה חזרה, משועשעת ביותר מארועי הרכיבה הקצרה שלי פה באיזור...
3 תחנות עצרתי ובשלושתם היו אנשים שקשורים לאופנים!!!
אני ממש מרגישה כאילו אני שייכת לאיזו כת סודית או כנופיה סודית...
גם אתם?...
חיכיתי שיתחמם כמו שצריך בחוץ... ושכל החרדלים המנומנמים - יתעוררו בשדות פה בעמק חפר, כי אין כמו ניחוח שדות החרדלים בנחירי... שמזכיר לי את הטיול בחבל דיז'ון בצרפת, שנה שעברה...
