איחור בסיום עבודות תמ"א 38 הביא לתביעה כספית של בעל דירה.

[הנדלניסט מהבקעה]

איחור בסיום עבודות תמ"א 38 הביא לתביעה כספית של בעל דירה.

בפסק דין שניתן בשבוע החולף [ראו הפניה לפסה"ד במלואו], קיבל ביהמ"ש תביעה של בעל דירה בבנין מתל-אביב שעבר שינוי במסגרת תמ"ע 38, הדייר סבל מאיחור של חודשים רבים עד סיום העבודות בבניין בו התגורר.

תקציר המקרה.

בשנת 2010 חתמו בעל דירה בבניין בתל-אביב וחברת "אקו סיטי" על הסכם לביצוע עבודות בניה ושיפוץ במסגרת תמ"א 38 בבניין.

בהתאם להסכם, הפרויקט היה אמור להסתיים ביום בפברואר 2014, אך באותה שנה נחתמה "תוספת להסכם" ובפועל, הדירות נמסרו לדיירים רק בחודש מאי 2015.

לאורך תקופת העבודות התובע המשיך להתגורר במקום.

התובע החליט להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב למתן פיצוי על סך כ-33,500 שקלים (המקסימלי המותר בתביעות קטנות), בגין נזק שלטענתו נגרם לו בעקבות שיפוץ הבנין בו התגורר.

טענתו המרכזית היא שהוא זכאי לפיצוי בגין הארכת ההסכם לביצוע העבודות וכן לפיצוי בגין תוספת של שבעה חודשי איחור בביצוע העבודות, הוא גם עתר לפיצוי בגין "סבל מיותר ועוגמת נפש".

הוא גם טען שהנתבעת חרגה משעות העבודה עליהן הוסכם במסגרת עבודתה בימי שישי, ואף תבע פיצוי בטענה שדירתו הוצפה מספר פעמים, דבר שאילץ אותו להזמין איש מקצוע באופן פרטי.

הנתבעת מצדה טענה כי סכומי הפיצוי הנתבע משוללים כל יסוד. היא לא חלקה על העובדה שחל עיכוב בסיום העבודות, אך לטענתה, חישוב בהתאם להסכמים שנחתמו, מוביל לכך שהתובע זכאי לפיצוי בסך כ-12,900 שקל לכל היותר.

לגבי ההצפות, הנתבעת טענה כי מקורן ברשלנות התובע שביצע שינויים בצנרת הביוב בדירתו עוד לפני תחילת ביצוע עבודות השיפוץ, וללא ידיעתה.

בנוגע לטענה בדבר חריגה בשעות העבודה בימי שישי, הנתבעת טענה כי הדבר קרה רק לעיתים נדירות, ולמשך זמנים קצרים.

הרשמת הבכירה חן מאירוביץ חילקה את התביעה לשני היבטים – הנזיקי והחוזי – ובסופו של דבר קיבלה את התביעה באופן חלקי.

נימוקי השופטת בפסה"ד :

בהיבט הנזיקי, השופטת פסקה לתובע פיצוי גלובאלי בסך 1,500 שקל בשל עוגמת הנפש והמטרד שנגרם לתובע בגין העבודות בימי שישי. פיצוי זה נקבע על סמך הערכה, היות שהתובע לא הוכיח מתי וכמה פעמים היו חריגות משעות העבודה.

לעומת זאת, השופטת דחתה את דרישת התובע לפיצוי הקשור להצפות בדירתו, מאחר שהתרשמה כי התקלה שגרמה להצפה אכן לא הייתה קשורה למעשי הנתבעת. בהקשר זה צוין כי "התיעוד שהגיש התובע לא מבסס כל אחריות של הנתבעת".

השופטת עסקה גם בהיבט החוזי וניתחה את מנגנוני הפיצוי את המסמכים שנחתמו בין הצדדים – ההסכם והתוספת להסכם – פיצוי בגין איחור במסירה ומנגנון פיצוי נוסף עבור "איחור בבמועד השלמת העבודות המהותיות", כגון הפעלת המעליות בבניין, למשל.

בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך 33,500 שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 500 שקל.

בתביעות קטנות ישנה תקרת פיצוי ולכן יתכן שהתובע לא מיצה את כל האפשרויות לקבלת הפיצוי..

הפניה לפסה"ד - ת"ק 37096-03-16 בן בסט נ' אקו סיטי בע"מ http://www.psakdin.co.il/Court/ת-ק-37096-03-16-בן-בסט-נ-אקו-סיטי-בע-מ#.V-pRp1srIdU

=====================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914