איידס !!!!

[פרח7]

איידס !!!!

נתונים על איידס מאתר של ה NIH ל - 42 מיליון אנשים (מהם 3.2 מיליון ילדים מתחת לגיל 15) בעולם יש AIDS/HIV. 70% מהם חיים באפריקה 17% באסיה 50% מהמבוגרים החיים בעולם עם AIDS/HIV הן נשים. 14000 אנשים בעולם נדבקים ב HIV כל יום (כל יום!!!!) 95% מהם חיים באפריקה. בשנת 2002 מתו בעולם כולו - 3.1 מיליון איש (מהם 610,000 ילדים מתחת לגיל 15) ממחלות הקשורות להדבקות באיידס בארה"ב- בערך 40000 אנשים נדבקים בשנה בארה"ב 70% מהם גברים 30% נשים. חצי מה 40000 נמצא מתחת לגיל 25. מהגברים 60% (מתוך אותם 70% חדשים) נדבקו כתוצאה ממגע הומוסקסואלי. 25% מהגברים נדבקים כתוצאה מהזרקת סמים 15% מהגברים נדבקים כתוצאה ממגע הטרוסקסואלי. רק 30% מהם לבנים. מהנשים, 75% נדבקות כתוצאה מסקס הטרוסקסואלי. 25% כתוצאה מהזרקת סמים. רק 18% מהן לבנות. משנת 1985 ועד 2002 עלה שיעור הנשים להן AIDS/HIV בארה"ב מ 7% ל 26% (כמעט פי 4) בשנת 2002 מתו בארה"ב 16,371 ממחלות הקשורות להדבקות באיידס 28% מהם לבנים. לא מוותרת לכם עד שתגיבו. בעיני, הנתונים מזעזעים. הם מראה המשקפת את התיחסות העולם המערבי לנשים, לשחורים, לארצות מתפתחות.... HIV ואיידס לא אמורים להפלות בין חולה אחד לשני. מי שגורם לכך שהמחלה תכלה את אנשי העולם השלישי, שחורים, מסוממים, נשים והומואים, הם האנשים המנתבים את הכסף. (מחקר, מניעה, תרופות, סיוע לחולים). כיוון שכך אפשר לומר ששואת האיידס היא שואה המשמידה אוכלוסיות על רקע גיזעני ואנטי הומוסקסואלי. והעולם מחריש...

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo10.gif אין חדש תחת השמש

או במילים אחרות: ככה זה. בישראל שלנו, תמותת תינוקות באיזור ת"א היא כ-שליש מב-יתר חלקי הארץ. בכל העולם, כסף=בריאות. בארצות העולם השלישי תינוקות קיבלו תמ"ל מחלב פרות רוסיות מאיזור צ'רנווויל... הנפאלים חיים עד גיל 50 בערך... מהי נקודת המשען שממנה נניף את העולם?

 

[אבא גאה]

אכן זוועה

אבל מה ניתן לעשות?

 

[BOOGY BOOGY]

מה ניתן לעשות???

מתוצאות הסקר באדיבותה של פרח, אני למדה שהכי כדאי להיות לסבית..

 

[אבא גאה]

כבר שנים שאני מנסה

 

[טוסברהינדא]

בוגי, באמת...../images/Emo10.gif

איך זה יפתור את בעית האדישות שלנו לזוועות הקורות סביבנו? איך זה יעזור ולו לאחד מבין כל הנפגעים? אני מניחה שרובנו המכריע אינו מתכוון להפוך לאקטיביסט בנושא. אני יודעת שאני לא. זה לא מספיק קרוב אלי. לא מספיק כואב. למרות שאין ספק שראוי היה.... ובכל זאת, מה אני יכולה לעשות? לדבר...לספר...להפיץ את הנתונים. אולי מישהו אחד יקפיד להיזהר יותר בגלל זה. אולי מישהו אחר יחליט כן לעשות מעשה.

 

[BOOGY BOOGY]

טוסברה.. ../images/Emo13.gif

צוחוקים פה... אבל תודי שהכי כדאי להיות לסבית! תודי!

 

[אבא גאה]

תודה!

 

[טוסברהינדא]

הכי כיף! ../images/Emo42.gif חד משמעית! ../images/Emo24.gif

 

[פרח7]

חושבת שבין המסוממות שנדבקות

בטח יש גם לסבית או שתיים.

 

[BOOGY BOOGY]

מה פתאום!

לסביות לא מתעסקות עם סמים! סגריות זה לא סם, נכון?

 

[אבא גאה]

לסביות אומרות "לא" לסמים

רק שהסמים לא תמיד מקשיבים להן.

 

[אורי 0]

מחירי התרופות

הם אחת הבעיות שגורמות למותם של מליוני נשאים בעולם השלישי. הפטנט של חברות התרופות מאפשרות להן לגבות בעד התרופות האלה הון, שרוב הנשאים בעולם לא יכולים לשלם ושממשלותיהם לא יכולות לממן. הדרישה הפשוטה היא להתייחס למגפה כמצב חרום, שמחייב את הפקעת הפטנט מחברות התרופות. כמובן שלאינטרסים של חברות התרופות יותר חשובים ומשפיעים מחייהם של כמה מליוני אפריקאים. מעניין מה עמדת ארגוני ההומואים והלסביות בעולם ובישראל בענין...

 

[טרודי]

מצב חירום?

אתה יודע כמה אפריקאים מתים כל שנה ממחלות שהתרופות נגדן, כמו גם השיטות למניעתן, לא מכוסות בשום פטנט? דברים כמו מים נקיים, מזון מגוון ובכמות מספקת, אנטיביוטיקה, חומרי חיטוי, מכשירים רפואיים בסיסיים, ואפילו קונדומים? הרבה יותר מאשר מאיידס. אם האיידס יעלם במחי-יד מאפריקה, עדיין האנשים שם יהיו ב"מצב חירום" רפואי. מדי פעם כשאיזה גוף נדבני במערב מארגן משלוח של כסף או מזון או תרופות למדינות מוכות גורל בעולם השלישי, איכשהו הממשלות מנכסות לעצמן ולצבאן את הכל. הרעבים והחולים בין האזרחים לא מקבלים כלום, אלא אם כן הנדבן טס לשם בעצמו ומחלק את המזון מבית לבית. לפי נתוני UNICEF, כל שנה מתים יותר ממיליון תינוקות ברחבי העולם בגלל שהם ניזונו מתחליף חלב אם. לא בגלל שהתחליף לא בסדר, אלא בגלל שמכינים אותו עם מים מזוהמים, או בגלל שהוא כל-כך יקר שמוהלים אותו יותר מדי והתינוק בעצם לא מקבל מספיק אוכל. אבל הממשלות של המדינות הללו לא דואגות למים נקיים, ולא אוסרות שיווק ופרסום אגרסיבי של תחליפי החלב בתחומן. למה? אולי סתם לא אכפת להן מאזרחיהן. ואולי יצרני התחליפים משלמים להן שוחד נאה. בכל אופן, לא נראה שמיליון תינוקות מתים מזיז למישהו משהו. לא במערב, וגם לא בממשלות של אותן מדינות בעולם השלישי. אז להגיד שאילו רק יופקע הפטנט וממשלות אפריקה יוכלו לקנות את הקוקטייל, המצב באפריקה ישתפר, זו תמימות נאיבית. לדעתי.

 

[אורי 0]

"לא דואגות למים נקיים"

סתם מתוך רוע לב... "לא אוסרות שיווק ופרסום תחליפי חלב". נראה אותך מסתדרת עם הבנק עולמי וקרן המטבע, שבהם את תלויה עם חוב הולך ותופח, כשאת מגבילה שיווק של מוצרים בניגוד לאינטרסים של החברות הרב לאומיות ובניגוד לדתם הכלכלית של מוסדות אלה. כן, הממשלות האלה מושחתות (שלנו עדיין לא עד כדי כך, בדרך) אבל כן, אם לא הממשלות, אלא מדינות העולם יפקיעו את הפטנט, ויספקו לאו"ם תקציב לקנות את התרופה במחירי עלות (פחות מארבעים וחמשת המיליארדים של המלחמות בעיראק ובאפגאניסטן), ינצלו מליונים. ובאשר לתחליפי חלב: את מחרימה אוסם-נסטלה? ודרך אגב: למה האימהות פה הן קורבנות תמימים של פרסומות לתחליפי חלב, ונשים פה יכולות להחליט בעצמן על טיפולי הפריה מסוכנים?

 

[טרודי]

האו"מ יציל את העולם?

אז למה האו"מ לא מספק לאפריקה אנטיביוטיקה במחירי עלות? למה הוא לא מצליח לספק להם חיטה? למה אין להם קונדומים? "לא דואגות למים נקיים" זה לא מרוע לב, אבל זה מראה שיש להם בעיות הרבה יותר בסיסיות מאשר קוקטייל יקר מדי נגד איידס. והאו"מ הוא אירגון אימפוטנטי למדי. איך מדינות העולם שרוצות להפקיע פטנטים יסתדרו עם "הבנק העולמי וקרן המטבע" כשהן פועלות "בניגוד לאינטרסים של החברות הרב לאומיות ובניגוד לדתם הכלכלית של מוסדות אלה"? חברות התרופות מסבירות שהמחקר שהוביל לייצור התרופות נגד איידס היה יקר מאוד, ובמשך שנים לא הניב שום רווחים, ועכשיו הם חייבים להחזיר את ההשקעה - וגם להכין רזרבות כספיות להמשך המחקר. אם יתחילו להפקיע להן פטנטים, הן יטענו שאם כך אין להן שום אינטרס להמשיך ולחפש תרופות לאיידס (או סרטן, או שפעת, או סכרת) - כי אם הן ימצאו משהו באמת משמעותי, יפקיעו אותו מהן. הן לא מכוני מחקר במימון ממשלתי, שעובדים לטובת האומה או האנושות. הן חברות למטרת רווח. הן יחזרו לחפש את הויאגרה הבאה - מוצר שכולם רוצים לקנות, מצד אחד, ושאינו נחוץ להצלת חיים במצב חירום, מצד שני. במילים אחרות, מוצר שאפשר למכור אותו ברווח אדיר ואף אחד לא יפקיע את הפטנט. האם זה מה שטוב לאנושות?

 

[אורי 0]

מה שטוב לאנושות

זה שמחקרים כאלה יתבצעו במימון ממשלתי. את "פרוייקט מנהטן" לא מימנה חברה פרטית, גם לא את נאס"א. אם אפשר להשקיע עשרות מליארדים בלהרוג, אפשר להשקיע אותם סכומים בלהציל. החברות ממילא עובדות למטרות רווח. והויאגרה זוכה ליותר תקציבים תרופות נחוצות אחרות. ואני גם מהמר שרוב המחקר שהביא לפיתוח הקוקטייל לא בוצע על ידי חברות התרופות, אלא באוניברסיטאות ובמכוני מחקר, במימון ציבורי או פילנתרופי. ברור שהאו"ם הוא ארגון אימפוטנטי- כי יש מדינות שרוצות שהוא יהיה כזה. או בקיצור, כי רוב האנשים שחושבים שמליוני כושים מתים באפריקה לא צריכים לענין אותם, כל עוד הם לא באים ומתפוצצים להם בבית. ואם שאלתן על נקודת ארכימדס: אז האיידס הוא יופי של נקודה כזו. מליוני אנשים גוססים ממחלה שיש לה תרופה (לפחות תרופה מעכבת). יש פתרון והוא יחסית זמין. המימדים הם שואתיים. שואה זה עדיין מותג. רק צריך לרצות. לא מספיק אנשים (כולל "הקהילה" ככל הידוע לי) רוצים. כך גם קרתה השואה - אם כי היא בוצעה בידי בני אדם, היא התאפשרה כיוון שלא היומ מספיק אנשים שהיה להם מספיק חשוב למנוע זאת.

 

[טרודי]

תגובה

"מי שגורם לכך שהמחלה תכלה את אנשי העולם השלישי, שחורים, מסוממים, נשים והומואים, הם האנשים המנתבים את הכסף. (מחקר, מניעה, תרופות, סיוע לחולים)." אני רואה כאן שתי טענות שונות. א) לא חוקרים מספיק את האיידס, כי זו מחלה של "נחותים". ב) פירות המחקר שמתבצע, לא מגיעים אל ה"נחותים". לגבי הטענה הראשונה, אין בהודעתך שום נתונים. אם היתה השוואה של כמות הכסף שהולך למחקר איידס, לעומת כמות הכסף שהולך למחקר מחלה-שהורגת-גברים-לבנים-סטרייטים-עשירים (נגיד, סרטן הערמונית), אפשר היה לדון בזה. אז נעבור לטענה השניה. ונפרוט אותה לפרוטות. קודם כל, העולם השלישי. זה לא חדש שרמת הרפואה שם ירודה יחסית למערב. זה לא קשור לאיידס. שם מתים הרבה יותר גם מזיהומי מעיים וגם מסיבוכים בלידה. ונכון שזה לא בסדר, ונכון שאדם מצפוני צריך לעשות נגד זה משהו - אבל כמו שאמרה ערבה, איפה נקודת המשען? אז נעבור לנדבקים בעולם המערבי (ארה"ב, ליתר דיוק, כי זה מה שפירטת). ולגביהם, אני לא חושבת שמצבם הוא אשמת ה"רשויות". 42% מהנדבקים הם הומואים. במשך תקופה מסויימת, היתה ירידה גדולה בהידבקות בקרב הומואים, כי הם היו מודעים ונזהרו מאוד. אז מה קרה עכשיו? כמה דברים, אבל בעיקר, לדעתי, התבססה בין הצעירים הדעה שעם הקוקטיילים החדשים, HIV זה כבר לא גזר-דין מוות, בטח שלא מיידי. אז הם לא מוכנים לוותר על הכיף שלהם כדי להגן על עצמם. איך בדיוק זו אשמת בעלי הכסף? אני לא מאמינה שיש הומו אחד באמריקה שלא יודע שהוא עלול להידבק באיידס אם יזדיין בלי קונדום. זו לא בעייה של מודעות. זו בעיה, אולי, של סדר עדיפויות לקוי, של מערכת שיקולים דפוקה, אבל אני לא רואה איך זה אשמת העשירים. מלבד אולי בכך שהם גורמים להומואים הצעירים (ובעיקר השחורים ביניהם) להרגיש ש"במילא אין לי בשביל מה לחיות, אז נהנה כמה שאפשר עכשיו ובסוף נמות." אבל זה לא ספציפי לאיידס... וזה מביא אותנו לקבוצה השניה. 25% מהנדבקים הם מזריקי סמים (גברים ונשים). אלה אנשים שדופקים לעצמם את הבריאות בכוונה תחילה כל הזמן. הזרקת סמים זה לא עישון גראס, שיש הטוענים שהוא לא מזיק (או, על כל פנים, לא יותר מזיק מאלכוהול). מי שמזריק לעצמו סמים, כבר עבר מזמן את הקטע שאכפת לו מהחיים שלו או מהבריאות שלו. (ואם הוא רוצה להיגמל, ו"המערכת" לא מאפשרת לו, אז שוב זה דבר שלא קשור לאיידס). קשה לי לראות מה אפשר לעשות עבור האנשים האלה. אם יחלקו להם מזרקים חד-פעמיים אולי ימנעו את הידבקותם של חלק מהם באיידס, אבל הם מן הסתם ימצאו דרכים אחרות להרוג את עצמם. הלאה. 22.5% מהנדבקים הן נשים הטרוסקסואליות, רובן הגדול לא לבנות. מה אפשר לעשות למענן? גם כאן, כמו עם ההומואים, לדעתי הבעיה היא לא של מודעות אלא של סדר עדיפויות? הערכה עצמית נמוכה? בושה? משהו אחר שגורם לאישה לא לדרוש שהגבר שאיתה ישים קונדום? אין לי מושג איך להגדיר את זה, אבל קשה לי לראות איך מתגברים על זה בלי לשנות את כל החברה. ובסוף יש לנו 10.5% הם גברים הטרוסקסואלים. אם יש קבוצה שלא מודעת לסכנת האיידס, זה הם. אותם צריך להזהיר, צריך להזכיר להם שאפשר לקבל איידס גם מאישה, לא רק מגבר או ממזרק. לא יודעת כמה זה יעזור. וואו, זה היה ארוך, ומה יצא לנו בסוף? נראה לי שאת צודקת כשאת אומרת שהנתונים על איידס הם "מראה המשקפת את התייחסות העולם המערבי לנשים, לשחורים," וכו'. האנשים שנדבקים עכשיו באיידס בעולם המערבי הם אלה שהחברה המערבית לא מעריכה. אבל אני לא חושבת שהם נדבקים כי לחברה לא איכפת מהם והיא נותנת להם להידבק. אני חושבת שהם נדבקים כי הם יודעים שלחברה לא איכפת מהם, ולכן גם להם לא ממש איכפת מעצמם, והם לא מרגישים שהחיים שלהם הם דבר ששווה לשמור עליו. (או, כמו שכתבתי קודם, שהם סומכים על הרפואה שתמצא פתרון לפני שתורם יגיע למות). לדעתי, האיידס כאיידס הוא רק סימפטום. איך מרפאים אדם שמרגיש שהחיים שלו חסרי משמעות? איך מרפאים חברה שיש בה כל-כך הרבה אנשים כאלה?

 

[טוסברהינדא]

למען האמת

קשה לי להאמין שאצליח להיות רהוטה בשעת לילה מאוחרת. אם על זה נוסיף טשטוש קוגניטיבי מולד, הרי שאני בכלל בבעיה. ובכל זאת: איידס היא מחלה המועברת ע"י מגע מיני, ברוב המקרים. לפיכך שום ממשלה אינה אחראית ישירה להידבקות באיידס. זה ההומואים בעצמם, והנשים בעצמן, ואיכשהו חמקו גברים הטרוסקסואלים מאחראיות.... אבל כשהחברה והתקשורת והמדינה מחליטות לקחת נושא ולפמפם אותו לתוך מוחות של אנשים, הן מצליחות לעשות עבודה לא רעה, גם אם בודאי לא מושלמת. כך, עם הזמן, השתנו דיעות רווחות, מנהגי חיים וכד'. אם המימשל האמריקאי והאו"ם היו מקדישים למלחמה באיידס, במערב ומחוצה לו, את הכוונה, המרץ, והאמצעים שהם מקדישים לנושאים אחרים, דוגמת המלחמה באפגניסטאן (ואיני אומרת כאן משהו נגדה, למרות שיש לי) סביר שהמצב היה שונה לחלוטין. אבל הם לא. כי זה לא מספיק כואב להם. איך ייתכן שמספרים כמו שהובאו לא כואבים להם? זה ייתכן רק אם מדובר בקבוצות שאינן 'חשובות' מספיק, ואין להן לובי ראוי. מכאן חשיבות הלובי, שבנוי על קולות ותמיכה של שכמותי ושכמותך. כשמסות של אנשים מאבדות עצמן לדעת, זה תפקידה של המדינה לעשות ככל יכולתה לסייע להן. גם אם זה דרך העלאת מודעות ובטחון עצמי, שהם האויב הגדול. ב'יום האיידס' משלמת המדינה מס שפתיים ומציפה במשדרים ובנתונים. זה לא מספיק.

 

[טרודי]

"שום ממשלה אינה אחראית ישירה"

לא מדוייק. בסין, למשל, הממשלה אשמה כמעט בכל מקרי ההידבקות, בגלל שהיא הסתירה מידע מהאזרחים. האנשים שם פשוט לא ידעו על הסכנה. אני לא יודעת מה רמת הידע באפריקה, אבל די ברור שעבור האפריקני הממוצע, קונדום מייצג הוצאה כספית ניכרת. אז גם שם, יש אשמה של ה-powers that be (תרגום, מישהו? זה מושג כזה שכולל את הממשלה והתאגידים והאו"מ וכל בעלי הכוח והכסף למיניהם). הם היו יכולים לדאוג שיהיו קונדומים לכולם, והוראות ברורות איך להשתמש בהם ולמה. אבל במערב זה לא ככה. אני לא חושבת שיש ילד בן 12 בארה"ב שלא יודע מה זה איידס, איך נדבקים, ואיך נזהרים. (אלא אם כן הוא גדל בקומונה דתית סגורה). גם קשה לי להאמין שלאחוז משמעותי מהנדבקים בארה"ב לא היה כסף לקונדום. מי שנדבק שם, נדבק כי לא היה לו מספיק חשוב להיזהר. כתבת "כשמסות של אנשים מאבדות עצמן לדעת, זה תפקידה של המדינה לעשות ככל יכולתה לסייע להן". וגם אני אתמול כתבתי משהו דומה. אבל עכשיו אני חושבת, למה בעצם? מי אמר שהגישה הרצינית והאחראית לחיים היא הנכונה? שצריך לנסות לחיות כמה שיותר זמן, לשמור על הבריאות, להיות אזרח מועיל (יצרני, תורם) בחברה, ולגדל ילדים שיהיו גם הם אזרחים מועילים ואחראים כאלה? אולי דווקא נכונה הגישה של "אכול ושתה כי מחר נמות?" אולי עדיף להנות כמה שיותר מכל יום, במקום לנסות למקסם את מספר הימים, אבל לבלות את רובם בעבודה משמימה? למה את רוצה לכפות את מערכת הערכים שלך על אחרים? הבעייה, לדעתי, היא רק כשנשללת הבחירה. אם אכן אנשים נדחפים לצורת החיים השניה כי "המדינה" לא נותנת להם סיכוי להיות "אזרחים מועילים", אז זה לא בסדר. אבל איך מגדירים סיכוי, ואיך המדינה יכולה לתת אותו? איך נותנים לילד מהגטו את האפשרות להתחרות בילד מהפרברים?