אכן ללא מאמץ
וזה נשמע בהתחלה כסתירה גדולה. והמתרגל המתחיל באמת תוהה על קנקנה ומקשה: אתה בטח עובד עלי! ללא מאמץ כלל איך זה יתכן? ובכן קח לך תנוחה לדוגמה להבהרת העיקרון: עמידת הכתפיים הנקראת: סארוואנגאסן. לכאורה, נדרש לך מאמץ לעלות לתנוחה ולהתייצב בה- ולא היא. באם אתה עוקב בקפידה אחר שלבי העלייה לתנוחה זו( ולא נפרט כרגע את שלביה) מתחוור לך מייד ולאשורו שזו בכלל תנוחת שיווי משקל. עכשיו ברגע שמצאת את הבאלאנס הנכון בתנוחה אתה עולה ומתייצב בה ללא מאמץ כלל. ויותר מזה, לאחר ההתייצבות יש מספר וריאציות של התנוחה שממחישות את היותה תנוחת שיווי משקל, שכן אתה מבצע את המשך התנוחה ללא תמיכה של ידייים בכלל. ושוב, אין לך אפשרות להשאר בשום תנוחה זמן ממושך (נאמר למעלה מ-10 דקות) כי מאמץ זה אומר הוצאת אנרגיה, והוצאת אנרגיה גורמת לעייפות. והתנוחה בנוייה כדי לפתוח חסימות אנרגטיות בצנרת ולאפשר זרימת אנרגיה תקינה ולא לבזבז אותה. בקיצור עמוד על קנקנה של כל תנוחה ותנוחה ותבין את עקרון היוגה. מקווה שפתחתי לך צוהר להסתכלות על העניין מזוית שונה. בהצלחה בברכה ואהבה יוגי בר